ואולי אולי טעינו???

[לראות את האור 123]

ואולי אולי טעינו???

עברו 4 חודשים מאז שנאלצנו להפסיק את פעימות לבו של בננו
לידה שקטה ועצובה בשבוע 33...
מאז לא התעסקתי בשאלה האם זאת באמת היתה ההחלטה הנכונה
הרגשתי שעשינו את הכל ע"מ לתת לו סיכוי
ושאחרי שכבר החלטנו אין טעם להכאיב לעצמנו יותר ממה שכבר כואב
עד אתמול
מכר של בעלי, שלא ידע בכלל על מה שעברנו, שיתף את בעלי במה שהוא ואשתו חוו
השבוע נולדה להם במזל טוב בת בריאה בשבוע 35
במהלך ההריון גילו כי לבת יש מומים בלב והם התרוצצו אצל מומחים רבים
שכולם המליצו על הפסקת הריון
מאד מזכיר את התק' שאנחנו עברנו..
הם דתיים מאד והחליטו ללכת למס' רבנים ולקבל ברכות
הבעל אף צם מס' ימים
ובסופו של דבר החליטו לקחת את הסיכון ולהמשיך את ההריון
המכר שיתף בתחושת הנס שקרה להם
אותו נס שכל כך רצינו שיקרה גם לנו..
לא די בזה הוא גם שיתף שלקח להם הרבה זמן להיכנס להריון ושלפני כן
היה להם הריון מחוץ לרחם וכריתת חצוצרה
כל כך דומה למה שאנחנו עברנו..
ועם זאת הסוף כל כך שונה..
ב"ה קרה להם נס, אני שמחה בשבילם
אך כל כך עצובה בשבילנו..
ופתאום עולות המחשבות, האם עשינו את הדבר הנכון?
אולי היינו צריכים לתת לו עוד סיכוי? אולי גם לנו היה קורה נס?
והרי גם ככה זו החלטה לא אנושית..
האם טעינו בדרך?
ואיך אוכל להמשיך לחיות עם השאלות האלה?

 

[מקוםבלב]

בוקר טוב יקרה,

ליבי איתך.
לא פשוט להיות עם הספק והשאלות הללו.
כל אחד מגיע להחלטה כזו קשה מהמקום שלו וממערכת האמונות שלו.
למישהו דתי יותר קל (כך אני חושבת) להאמין בברכות ובזה שנס יכול לקרות.
אתם בחרתם בהחלטה להפסיק את ההריון מתוך החלטה שאתם לא רוצים להעניק לו חיים לא טובים..
עשיתם את הטוב ביותר עבור מה שהרגיש לכם נכון ואחראי.
באותה המידה הנס גם יכול היה שלא להתרחש.גם את זה חשוב לזכור.
יש לנו נטייה להיאחז בדברים הטובים ובניסים. ומנגד יש הרבה כאלו שהאמינו בברכות ובניסים ונולדו להם ילדים עם מומים קשים ביותר.
אני מקווה שתצאי את הדרך לשחרר את הספקות האלו.
ואולי תמיד הם יהיו שם .אבל פחות בעצמה. עברו רק 4 חודשים. טבעי שתחושת הספק תהיה שם. זה חלק מהתהליך.
שולחת המון אהבה .

 

[לראות את האור 123]

תודה גל

בשכל יודעת שעשינו את ההחלטה שבעייניו לא היה מנוס ממנה. אני יודעת גם שכל מקרה שונה למרות הקווים המקבילים שיכולים להיות. אני גם יודעת שעשינו הכל על מנת לא להגיע להחלטה הקשה הזאת. חודשיים מורטי עצבים, נסיעות לטובי המומחים וכולל אשפוז של שבועיים.. היו גם רגעים של תקווה, היו רגעים שחשבנו שגם לנו יהיה נס.. היו.. והם כבר אינם. בשכל אני גם יודעת שלא היה לו סיכוי לשרוד, הוא היה סובל ולאחר מכן לא היה שורד. את זה אני יודעת מבדיקה שעשו לו לאחר הלידה.
ועדיין.. אחרי ששומעים סיפור דומה ושונה..
הרגש מבעבע מבפנים ולעיתים לא נותן שקט.. והאם יהיה אי פעם שקט? האם לנצח אחיה אם הספק האפילו אפסי הזה, שיכל להיות אחרת..
ולגבי האמונה. אני אישה דתייה. חונכתי להאמין שיש כוח לברכה, שיש כוח לניסים, ואני מאמינה שיש אלוקים גם ברגעים הטובים של חיי וגם ברגעים הקשים.. לא בטוחה שזה יותר קל. כאדם מאמין יש לי כרגע הרבה שאלות ורגשות לא פשוטים..

 

[לראות את האור 123]

סליחה.. החלטה שבעינינו

 

[יערה140]

כתבתי לך בפרטי

 

[קרן אור 123]

קראתי והזדעזעתי

עכשיו לילה וברור לי שאחרי מה שקראתי כבר לא הצליח להירדם . המחשבה שאולי טעינו שהחלטנו על הפסקת הריון בשבוע 28 לא נותנת לי מנוחה יום ולילה . איך זה קרה להם ? הילידה נולדה ללא מום ? אם כן אז זהו נס אמיתי .
ולמה זה לא קרה לנו כי לא האמינו מספיק בניסים , כי התמונה שציירו לנו לא הותירו שום מקום לספק .טילטלת את עולמי עם הידיעה הזאת , עולם שגם ככה היה מטולטל ולא יציב גם קודם לכן.

 

[לראות את האור 123]

כתבתי לך בפרטי

 

[נתנאלה2]

יש שאלות, שלעולם לא תהנה להן תשובות (חלק1)

ולמה?
ומה היה קורה אילו?
והאם?
והראש מסוחרר מרוב המחשבות,
והלכתי לקרוא מה שכתבת, סתם כדי לראות אם היה מקום לטעות,
אם היה איזה צוהר של תקווה, שפספסת,
לקחתי פנס, עם אור חזק, נכנסתי למנהרת ההודעה שלך
והפכתי כל אבן
לא מצאתי!
פשוט אין ,
עשית הכל!
נלחמת!
לקחת אותו למומחים הכי גדולים, התפללת, עשית הכל באמת,
ומה היה קורה אילו?

 

[נתנאלה2]

יש שאלות, שלעולם לא תהנה להן תשובות (חלק2)

ומה היה קורה אילו הייתם מחליטים ליתן מבטחכם בניסים
שאת דעתי עליו כבר כתבתי פעמים אין ספור כאן,
בחור שרלטן,

ואם היה נולד האור שכבה?
והיה סובל? ואת, היית מוקפת בכאב, שלא נתת ללכת,
ואת היית סובבת בכאב של ילדייך, הבריאים בראותם את האור כבה אט אט,
ואת אמא, סובבת סביבו בסבל אין קץף
והוא, התינוק, היה בחושך ללא כל תקווה לאור,
ובעלך היה רואה את כולם, ומסתתר תחת שמיכת השיכחה, בעצב
תוהה, מדוע נתן לזה להוולד,

שחררי אותו, כמו שעשית אז,
תני לו לשחק ללא הפסקה שם, בגן העדן של ילדנו ,
שמעתי שהוא בן הכוכבים שם ,
נורא מתוק,
כולם אוהבים אותו.


מקדישה לך ולעוד מישהי מיוחדת, שודאי יודעת
את בלונה של שירה גפן :

"אל תבכי עוד פעם" אלון אמר מיד,
נחזור יחד אם תתני לי יד
"היד שלי תפוסה בבלון" אמרה בלונה.
"אז תעזבי אותו"
הציע לה אלון.
"אבל אני לא יודעת לעזוב" אמרה בלונה.
"אני אראה לך " אמר אלון.
"תרפי בהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת,
עד שכף היד תהיה רכה ומשוחררת.
אל תפחדי, זה קל, אלון אמר,
כמו לשחרר פרפר........................

בלונה הרפתה בהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת,
וכף ידה הפכה רכה ומשוחררת.
נעזב בלון קל כמו פרפר
זה היה נכון מה שאלון אמר...
חשבה בלונה.

יש שאלות, שלעולם לא תהנה להן תשובות,
ולעיתים, זה עדיף......

 

[ויש תקווה לאחריתך]

תודה, תודה לך על מה שכתבת..

 

[לראות את האור 123]

הדמעות זולגות בעצמן

לקרוא את מה שכתבת
בכזה דיוק
וכזו כוונה
תודה נתנאלה,
כרגיל למילים שלך יש הרבה כוח
אשרייך יקרה שכמותך

 

[קרן אור 123]

נתנאלה ולראות את האור , יקרות שלי

תודה על הכל , נתנאלה אני לא יודעת איך את עושה זאת אבל את מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש . אני קוראת ובוכה מנסה לדמיין אותו בגן עדן במקום טוב יותר מאושר שמח ובעיקר לא כועס עלי על כך שנאלצתי להיפרד ממנו . שבת שלום מבורכת ורגועה לכן .

 

[מקוםבלב]

נתנאלה כתבת מקסים.

מרגש וכל כך נכון.
תבורכי על כישרון הכתיבה שלך ועל הרגישות המדהימה.