ואהבת לרעך כמוך
כתב נעמן סער, שהפורום הזה הפך לפורום של ימנים. זה נראה מאוד... ההגדרה נשמעת מאוד קורצת בהתחלה. כלומר, מאוד פשוט לומר שהפורום הפך לפורום של ימנים, למשוך כתף ולחזור לעניינינו – יהיו אשר יהיו. אז מה רציתי לומר בעצם.. כן, יש הרבה ימנים כאן בפורום. אני לא רואה הרבה דעות שמאלניות, ומי שכן מעז להביע דעה שמאלנית, מותקף. האבסורד הוא זניח. ניתן להתעלם מהעובדה שפורום מרצ שוקק אנשי ימין ולא אנשי שמאל. אבל התוקפנות מגונה בעיני. נתקלתי לא-מזמן בשאלון היכרות שמישהו התכוון להריץ בפורום בו הוא משתתף. אותו אדם, או מישהו שכמוני נתקל בשאלון ההוא, הביא לינק ל"מומלצים בתפוז". עברתי על השאלון ברפרוף, והוא מאוד מצא חן בעיני. היו שם כל מיני שאלות קטנות וטיפשיות.. אני יודעת, צבע מועדף, שונא, אוהב, סרט, שיר. כאלה דברים. אני לא ממש זוכרת. הייתי פעילה קצת יותר, וחשבתי לרגע, אולי להעתיק את השאלון לכאן. אנחנו יושבים ומתווכחים כל היום, למה לא להזכר מדי פעם שמאחורי הניקים יש גם בני-אדם. אבל חשבתי על זה.. אתם לא אוהבים אותי. אני לא אוהבת אתכם. למה שנרצה לדעת זה על זה? איך זה, שאחרי שהעברנו שעות בהשמצת היריב, בחיפוש נקודות התורפה שלו, באמת נרצה לשחק במשחקי חברה ולהיות פשוט אנשים. גרמתם לי לשכח שאני אוהבת בני-אדם. שאני אוהבת לשוחח איתם. שאני אוהבת להכיר אותם ולראות מה הם חושבים ועל מה הם חושבים ואיך המוח שלהם עובד. כאן יש שמאלנים יפי נפש וימנים דמגוגיים, ואין שום דבר אחר. לא בגלל שהדיון הפוליטי בהכרח מעוור אותנו מלראות את טיבו של היריב. אלא בגלל שהנורמה השוררת כאן בפורום היא נורמה של תוקפנות, של כסחנות. של ציניות מכוערת ומגעילה. הרבה אנשים אוהבים להתווכח. אבל הם אוהבים לעשות את זה בלי שתוקפים אותם ומציגים אותם כטיפשים. הם אוהבים להתווכח על נושא ולא על דמות, בלי הערות כמו: מה יעקב חזן היה חושב, או: בגין מתהפך בקברו בגלל אנשים כמוך.
כתב נעמן סער, שהפורום הזה הפך לפורום של ימנים. זה נראה מאוד... ההגדרה נשמעת מאוד קורצת בהתחלה. כלומר, מאוד פשוט לומר שהפורום הפך לפורום של ימנים, למשוך כתף ולחזור לעניינינו – יהיו אשר יהיו. אז מה רציתי לומר בעצם.. כן, יש הרבה ימנים כאן בפורום. אני לא רואה הרבה דעות שמאלניות, ומי שכן מעז להביע דעה שמאלנית, מותקף. האבסורד הוא זניח. ניתן להתעלם מהעובדה שפורום מרצ שוקק אנשי ימין ולא אנשי שמאל. אבל התוקפנות מגונה בעיני. נתקלתי לא-מזמן בשאלון היכרות שמישהו התכוון להריץ בפורום בו הוא משתתף. אותו אדם, או מישהו שכמוני נתקל בשאלון ההוא, הביא לינק ל"מומלצים בתפוז". עברתי על השאלון ברפרוף, והוא מאוד מצא חן בעיני. היו שם כל מיני שאלות קטנות וטיפשיות.. אני יודעת, צבע מועדף, שונא, אוהב, סרט, שיר. כאלה דברים. אני לא ממש זוכרת. הייתי פעילה קצת יותר, וחשבתי לרגע, אולי להעתיק את השאלון לכאן. אנחנו יושבים ומתווכחים כל היום, למה לא להזכר מדי פעם שמאחורי הניקים יש גם בני-אדם. אבל חשבתי על זה.. אתם לא אוהבים אותי. אני לא אוהבת אתכם. למה שנרצה לדעת זה על זה? איך זה, שאחרי שהעברנו שעות בהשמצת היריב, בחיפוש נקודות התורפה שלו, באמת נרצה לשחק במשחקי חברה ולהיות פשוט אנשים. גרמתם לי לשכח שאני אוהבת בני-אדם. שאני אוהבת לשוחח איתם. שאני אוהבת להכיר אותם ולראות מה הם חושבים ועל מה הם חושבים ואיך המוח שלהם עובד. כאן יש שמאלנים יפי נפש וימנים דמגוגיים, ואין שום דבר אחר. לא בגלל שהדיון הפוליטי בהכרח מעוור אותנו מלראות את טיבו של היריב. אלא בגלל שהנורמה השוררת כאן בפורום היא נורמה של תוקפנות, של כסחנות. של ציניות מכוערת ומגעילה. הרבה אנשים אוהבים להתווכח. אבל הם אוהבים לעשות את זה בלי שתוקפים אותם ומציגים אותם כטיפשים. הם אוהבים להתווכח על נושא ולא על דמות, בלי הערות כמו: מה יעקב חזן היה חושב, או: בגין מתהפך בקברו בגלל אנשים כמוך.