ואהבת לרעך כמוך.

[המאושרת1]

ואהבת לרעך כמוך.

אם אדם מחויב לאהוב את חברו באותה מידה שהוא אוהב את עצמו, אבל, היכן הגבול? האם אדם חייב לתת את נפשו כדי למנוע מות חברו. בהקשר לכך בא רבי עקיבא ומחדש "וחי אחיך עמך" חייך קודמים לחיי חברך. דוגמא לכך מופיעה בתלמוד: שניים שהיו מהלכים בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שניהם שותים, שניהם מתים, אם אחד שותה הוא נשאר חי. אמר בן-פטורא שישתו שניהם ואל ירא אחד במותו של חברו. בא רבי עקיבא וחידש שחיי אדם קודמים לחיי חברו. "ואהבת לרעך כמוך" אם כן, מה מביא את רבי עקיבא לומר זאת דווקא לגבי פסוק זה: 'זה כלל גדול בתורה'? וכי, לא מצא רבי עקיבא פסוק אחר שקביעתו זו תהיה יותר נכונה?

 

[שבבניק ממאה שערים]

לא הבנתי את השאלה..

 

[המאושרת1]

ר' עקיבא

פסק על הפסוק:" ואהבת.." כי זהו כלל גדול בתורה. מדוע דווקא על פסוק זה נאמרה קביעה זו?

 

[אוריאל french]

ואהבת לרעך כמוך

הוא באמת כלל ויסוד גדול בעבודת ה' חייך קודמין אמנם אבל אין בזה עבודת המידות והתקרבות לה' (כמו בציווי של ואהבת לרעך כמוך) רק שהדין כך הוא!

 

[הלמדן מוולוזין]

הגמ מספרת על אותו גר שרצה לדעת

את כל התורה על רגל אחת ובית הלל אמרו לו `מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך` שזה בעצם `ואהבת לרעך כמוך` אז גם מדבריהם רואים שזה היסוד והבסיס לכל התורה.

 

[פלמוני777]

הצד השוה שבהן

"ברור לו מיתה יפה" כך ששתי המימרות משלימות זו את זו.

 

[החיבור לא זמין]

תורתינו - תורת חיים

ואהבת לרעך כמוך זה אכן חיוב מיוחד שהרבה גופי תורה תלויים בו, אך איננו מצווים להיות שאהידים ולמות בגלל ציווי זה. רק רבי עקיבא שידע לשים את הסייג הנכון ולאמר שחייך קודמים, יכול להגיד על זה "זה כלל גדול בתורה".

 

[החיבור לא זמין]

תורתינו - תורת חיים

ואהבת לרעך כמוך זה אכן חיוב מיוחד שהרבה גופי תורה תלויים בו, אך איננו מצווים להיות שאהידים ולמות בגלל ציווי זה. רק רבי עקיבא שידע לשים את הסייג הנכון ולאמר שחייך קודמים, יכול להגיד על זה "זה כלל גדול בתורה".

 

[הרואיזם]

שאדם לא יבוא לומר

ואהבת לרעך כמוך זתומרת שנמות יחד? אלא חידש שחיי אדם קודמים לחיי חברו למרות הפסוק הנל

 

[ראש וראש]

רעך לתורה ומצוות

אז ואהבת לרעך כמוך אם לא מצווה לשונאו\דברי הרמב"ם לכן אני לא אוהב לא מאוהב ולא מאהב,

 

[המאושרת1]

ואולי,

התשובה נעוצה במציאות העצובה, בה מתו לרבי עקיבא, בימי ספירת העומר, שניים עשר אלף זוגות תלמידי חכמים. 24,000 תלמידי חכמים. ולא, הם לא מתו על ביטול תורה, על חילול שבת, על אי אכילת כשר. הם מתו כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. אולי, לאור כך באה קביעתו של רבי עקיבא " זה כלל גדול בתורה"- רבי עקיבא למד את עוצמתו של פסוק זה מתוך הטרגדיה האישית שלו. אם נשים לב, פרשת קדושים הכוללת את הפסוק החשוב הזה, נקראת תמיד בתחילתה של ספירת העומר. אם נחשוב לעומק, נראה כי קצת קשה לבוא לאדם בדרישה של לאהוב את החבר באותה מידה של אהבת עצמו. קשה עד בלתי ניתן ליישם בפועל את "ואהבת לרעך כמוך". (אולי בגלל סיבה זו הלל הסביר את הפסוק הזה בצורה קצת שונה, אבל כזו שניתנת ליישום, הלל אמר: כל מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".) פסוק יח' בפרשה: "לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך"- הפסוק מבחין בין בני עמך לרעך. יש כאלה הרואים במילה רעך "הרחבת המעגל", שכוונת הכתוב הינה גם לרע שאינו מבני עמך. כלומר קיים צווי לאהוב {כפי שאתה אוהב את עצמך} גם רע שאינו בן עמך. רעיון זה גם משתלב עם דבריו של בן עזאי האומר שהפסוק החשוב ביותר בתורה הינו: "זה ספר תולדות האדם ביום ברא אלוקים אדם, בדמות אלוקים עשה אותו"- חשיבות מיוחדת יש באדם שנעשה בצלם אלוקים, כיון שכך מחויבים בכבודו. וזה כולל את" בני עמך", וזה כולל גם את המושג הרחב יותר "רעך". שמעון בן פזי אומר שהפסוק החשוב שהפסוק החשוב ביותר בתורה הוא "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים"- שמעון רואה גדולה מיוחדת לאדם המסוגל לעשות דברים קבועים ורגילים. מבחינה זו אשרי האדם שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" הופכת אצלו לחלק מההרגל. הופכת להיות חלק ממנו. כאשר התורה מצווה את האדם "ואהבת לרעך כמוך", היא בעצם מצווה את האדם בתחילה לאהוב את עצמו. כי אדם שאינו אוהב את עצמו לא יכול לאהוב את זולתו. מצד שני יש בתכונה של אהבה עצמית המכונה בפרוידיאנית "נרקיסיסט" יש משהו מהשליליות. אם כך מה יעשה אדם? במציאות זו האדם צריך ללכת על גבול הכולל את שני הקטבים: אהבת עצמו ואהבת זולתו- מציאות שהיא קשה לביצוע. ואולי בגלל סיבה זו אמר רבי עקיבא את משפט שלו "זה כלל גדול בתורה"- כלל שקשה ליישום. פרשת קדושים כוללת מצוות שבין אדם לחברו, למעשה אם אדם מצליח לקיים את הצו של "ואהבת לרעך כמוך" כל המצוות האחרות הקשורות לבין אדם לחברו מתקיימות מאליהן, אולי זו הסיבה שרבי עקיבא אמר על מצווה זו "זה כלל גדול בתורה"- ברגע שאדם מצליח ליישם מצווה זו, קל לו ליישם את שאר המצוות. "אדרבא, תן בליבנו, שנראה כל אחד מעלת חברינו..."

 

[אוריאל french]

יפה מאוד

גם החבר'ה כאן נתנו תירוצים לעניין