ואבא שלי הוא הכי בעולם?

גנימדס

New member
ואבא שלי הוא הכי בעולם?

אחרי שהתרעתי,הגיע הזמן לפעול להחייאת הפורום.
אפילו מצל"ג הפסיק את הפנה הקבועה שלו לשבת , אז אני אחדש פנה משלי....

משהו שראיתי שעובד נפלא בפורומים של בנות בלבד, : שם מישהי מעלה נושא וכל אחת מספרת חוויות משלה.

הפעם חשבתי ללכת על הקטע הקשה: דמות האב.

אי אפשר להתעלם מהמשמעות האדירה של אבא בחיינו, גם כמי שנתן לנו חיים, וגם כמי שהיה מודל לגבריות וגם מי שהלך אתנו לבית הכנסת בשבת, או מי שלמד אותנו להתגלח.
או לחלופין- מי שאף פעם לא היה שם, - כמו במשפחות חד הוריות רבות,

וגם-
אצלינו , לפעמים דמות האב הופך להיות דמות של בן הזוג, או מקור לאיזה בן זוג היינו רוצים להיות- לפי פרויד.
האם אתם מרגישים שכך זה אצלכם?

אומרים שדמות אב חלשה או לא קיימת היא אחד המקורות להומוסקסואליות.
יכול להיות?
אתם מאמינים בזה?

מה אתם חושבים?
 

גנימדס

New member
אהיה הראשון.

באבא שלי נזכרתי משום מה בחנוכה, עכשיו.
בתמונה מגיל הילדות, בה אנחנו מדליקים נירות, ומשום מה הוא מצלם וצועק ולא מרוצה מכלום.
, אחותי בוכה , אנחנו מסתכלים נבוכים על הסופגניות החגיגיות שאמא הכינה, ושותקים.

את אבא שלי תפסתי כדמות אגרסיבית ומאיימת. כילד אני זוכר ששאלתי את אמא שלי למה היא התחתנה איתו,

הוא לא היה "אב מתעלל" או ה"אבא השיכור" הקלאסי - אך מספיק אגרסיבי בשביל שלא אתחבר אליו בגיל הרך.הוא ואמא שלי נהגו לריב ביניהם ברומנית- ואני שלא הבנתי אך מלה רק שמעתי את הצעקות הרמות ונבהלתי.
העדפתי שיישן בצהרים ולא נשמע ממנו.

אחד הרגעים הכי טראומטים שלי היה כאשר נסה ללמד אותי לרכב על אופנים, ואני, מה לעשות לא קלטתי.
לו לא היתה סבלנות, הוא התעצבן על הילד המגושם שלו- ואיך זה שאחותי כבר הצליחה ללמוד לרכב על אופנים ואני לא.
בעיני זה נתפס כטראומה ילדותית, משהו שגרם לי עד היום להתרחק מאופנים,
ואולי עוד סבה לקושי אדיר בלמודי נהיגה.

בגיל 12 הכל השתנה.
אבא שלי נפטר.
הקטע המוזר הוא שלא הייתי עצוב.
כולם מסביבי היו בטוחים שאני מעמיד פני גיבור- אבל באמת לא הייתי עצוב.

רק שמוות של בן משפחה אחד תמיד משפיע על כל בני המשפחה האחרים, וכל התא המשפחתי נהיה יותר בעייתי ממה שהיה קודם.
אה, וגם אני גיליתי שאני הומו.

אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי מגלה שאני הומו כשאבא שלי היה חי, ללא ספק היה לי הרבה יותר קשה, ואולי זה המזל שלי שנחסכה ממני ההתמודדות הזו.,
או שכפי שנסחה פעם אחותי בצורה די מגעילה :"טוב שאבא מת ולא ראה מה יצא ממך".

אני לא חושב שהרגשתי בחסרונו- למעט פעם אחת,
כאשר הייתי צריך להתגלח ולא היה לי מושג איך עושים את זה
אני הייתי בן 16 ואימי קנתה לי מכונת גלוח ליום הולדת, העברתי אותה על הפנים וכל פעם זה יצר סימנים אדומים.....

ולגבי התיאוריה של פרויד:

אני יודע שהיום אני מתרחק מאנשים (ונשים) שמזכירים לי את האגרסיביות של אבא,
מצד שני אני מחפש גבר שתמיד יהיה מבוגר ממני לפחות בשנה שנתיים.....קשה לי עם צעירים ממני...


אני שתפתי .....
מחכה לתורכם.....
 

avitano

New member
אבא

אצלי אבא מצטייר כדמות די ניטרלית
הוא לא מעורב יותר מידי
לא חוקר ולא שואל "איך היה היום שלך..?" או "מה קורה בעבודה?"

אבל הוא כן עוזר כשצריך
כל מעבר דירה הוא ניצב שם על הבוקר מוכן ומלא תושיה לעזור

כנ"ל אמא...
הם פשוט משלימים אחד את השני
אמא עוטפת בחום ואהבה, דואגת, האם אכלתי, האם שתיתי, איך אני מרגיש
ואבא יותר עוזר כשצריך, יותר ענייני, פחות חם

לא חושב שזה הגורם להומוסקסואליות אצלי
במקרה שלי קשה לי לחשוב על כך שמשהו בתפקוד שלהם היה לקוי
 
פסיכואנליזה

אבא שלי היה שם כדי ללמד אותי, אבא שלי הרשה לי לשאול כל שאלה, ותמיד ניסה לתת תשובה, אבא שלי אחראי לזה אני מטיל ספק וחוקר, אבא שלי וההומואיות שלי.
כי שכשנוח לך איפה שאתה נמצא אתה יכול להסתפק בסיפור המקובל, אבל כשאתה יוצא דופן, גם אם אינך יודע לתת לזה שם, אז אתה חוקר ושואל ומטיל ספק.
אני הומו, את זה אבא לא נתן לי, גם לא אמא. אני יכול לתלות בהם הרבה דברים, אבל לא את זה.
זה עמוק מידי, מוטבע מידי, מכדי לתלות את זה בהם.
ההומואיות שלי זה אני.

מה שכן שווה לשאול כשמסתכלים אחורה, זה כמה מוקדם התחלתי להתבייש, כמה מוקדם הבנתי שיש משהו שצריך להסתיר, ואיך זה משפיע עלי היום.

הרבה יותר פרודוקטיבי מאשר לתלות בהורים משהו, שלא רק שאינם אשמים בו, אלא הוא כלל לא אשמה.

אייל
נ.ב.
אני מצרף שני קישורים רלוונטים מאתר חברותא הומואים דתיים. אף אחד מהם לא כתבתי אני.
 

גנימדס

New member
לאו דוקא האשמה

מקובל לחשוב שאם מדברים על ההורים- כנראה זה כי רוצים להאשים אותם....
אך נראה שזה קצת יותר מורכב-
כילדים קטנים אנחנו בונים את עצמינו ואת מי שנהיה כבני אדם בוגרים
בילדות שלנו הנפש נבנית, וגם המיניות שלנו בתוך זה.

וגם אם לא נודה בכך, כילדים ההורים והמשפחה תופשים חלק גדול ועיקרי בעולמינו ומשפיעים עלינו כל כך.

לא נתכונתי להאשים את דמות האב , אלא לדבר על זה.
לא כי תמיד האב /אם אשמים במשהו
אלא בגלל שהם יוצרים חלק ממי שנהיה.
 
ברכה לאבא - אומרת הכל.

כשאבי ז"ל השתתף בטקס הכתרתו כ"יקיר העיר" בקרית מוצקין, לא יכולתי לבוא מקנדה, ולכן הקריאו מעל הבימה את הברכה שלי בזו הלשון:

ב"ה י"א אלול תש"ס קנדה, 11.9.2000

אבא יקר ואהוב,

כמה נדיר אבא אוהב כזה, שהוא גם ידיד ובן שיחה!

מילדותי ועד היום סוככת עלי מפני כאב, רוע ועגמת נפש. לימדת אותי נימוסים והליכות ודרכי נועם עם רבנים ותלמידים, עם חברים ועם זרים, עם חיה ואדם ואל.

ובהיותי לאיש, נהיית לי לידיד טוב משיב נפש, מעניק לנו שנים של שירה וחיוך, משרה פיוס ושלום, תואם ומשלים את תכונות אמא, זכרונה לברכה, החכמה והאמיצה. אבוי, לא זכתה לראות בייקר שחולקים לך היום. אבל ברוחנו היא איתנו היום יחד אחי ומשפחתו.

ואני, שהגורל הטילני למחוזות רחוקים, שקטים, קרים, נדיבים וגאים, אמנם לא כאן בגוף, אבל ודאי אתך בנפש.

אבא, ביום גדול זה, שבו מביעים תושבי עירנו את הכרתם בתכונותיך ובפעלך, אני מאחל שתתמיד להרעיף עלינו מטובך עוד שנים ארוכות בבריאות ואושר.

אוהב, בנך ...

אבי נפטר 12 שנה אחרי כן, בגיל 93.
קשה לי להאמין שתכונות אב גורמות להומוסקסואליות. לאחי הסטרייט היה בדיוק אותו אב, וכדומה גם אצל אחים רבים של הומואים רבים.
 
אבא...

אני חושב שהכי נכון לצרף לכאן את המילים של השיר אבא שאביתר בנאי מבצע בצורה ממש יפה:

"אבא, אני רוצה לעמוד מולך
להאמין שאתה אבא טוב
אבא, אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם אבא טוב

אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

אבא, אני רוצה לחזור אלי
למצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
ושם אני מאמין בעצמי

יונתי בחגווי הסלע
השמיעיני את קולך
תשירי לי שיר חדש, חדש
שיאיר ליבי ואת מיתרי."
 
אבא שלי :)

אבא שלי נתפס כדמות מאוד חכמה, שמרנית ופתוחה. ולא רק כי הוא ד"ר לכימיה: לאבא שלי מספר 7 במשקפיים כי הוא היה קורא המון בצעירותו. כל החדר שלי מלא בספרים שהוא קנה וקרא: קבלה, מדע בדיוני, היסטוריה, חוכמת היד והפרצוף, כימיה ועוד...יש לו ידע רחב, תענוג לפתור איתו תשבצים :)

אבא שלי דואג לי בעיקר חומרית, תמיד מאזן, מרגיע, מוודא שיש. המבוגר האחראי והמפייס. איתו יש ויכוחים שכסף זה לא הכל בחיים.
הוא לא מפנק מדי ודוחף לעצמאות, אבל לא יגיד לא לבקשה שלי.

יש בו נוקשות לצד פתיחות- כך שמאוד קשה לו עם זה שאני הומו אבל מצד שני הוא מקבל את זה בצורה יוצאת דופן. הוא לא מאמין בפסיכולוגים אבל התעקש לשלם לי על הטיפול.
אני לא חושב שבן הזוג שלי (או האחרים שהיו) קרוב(ים) לדמותו לאבא שלי בכלל, ולכן אני לא חושב שיש קשר בין הנטייה המינית שלי לאבא שלי. אני כן יודע שחלק מהתכונות שלי בבירור מגיעות ממנו. מעולם לא ניסיתי להוכיח שאני שונה מאבא שלי. דווקא ההיפך.

אני כן חושב שיש מטען שירשתי מאבא שלי בכל הנוגע להתייחסות למין ולצניעות, ואת זה אני אומר עם שני ספרים גדולים (עם תמונות, ותנוחות והסברים מדעיים) שהוא תמיד אמר לנו להסתכל בהם אם יש לנו שאלות ובכלל מין זה נושא מאוד פתוח שיכול לעלות על שולחן שבת אצלנו. אני חושב שזה גם למה אצלי אין כמעט רגשות אשם בכל הנוגע לאוננות. כי אבא שלי, אדם דתי מאוד שמתפלל שלוש פעמים ביום, תמיד אמר שאוננות זה טבעי ושיש מקום לסצנות מין בטלוויזיה כזה מתאים לעלילה :)

נשמע מוזר, אבל אבא שלי רק בן 60 ויש ימים שאני כבר יודע שאתגעגע אליו כשלא יהיה פה.
 

ספר יקר

New member
מרתק ומשמח לקרוא


 

DannyDinn

New member
אבא שלי נכשל בתפקידו

אולי קצת מאוחר לשרשור הזה, אבל המטען שיש לי ככ גדול וכבד שאני צריך קצת לפרוק...

אבא שלי תמיד צודק. תמיד מה שהוא חושב זו הדרך היחידה ואין אחרת. והוא לא מקשיב לאף אחד ולא מעניין אותו דעות של אחרים.
תמיכה רגשית מעולם לא קיבלתי ממנו. וגם לא חיבוק אוהב או הבנה כל שהיא של צרכי. אין לי על מה לדבר איתו. הוא ירכל על כל העולם ואישתו, וכמה כולם טועים, ורק הוא צדיק גדול. מעולם לא דיבר איתי על סקס, או סמים, או רוקנרול. או על שום דבר חשוב באמת. בגללו לא למדתי מה שתמיד חלמתי ללמוד ובמקום זאת הלכתי למסלול צבאי שהוביל אותי לקריירה שאני נמצא בה. בגללו ״ברחתי״ עם אישתי מהארץ לחיות רחוק ולהחליט את ההחלטות שלנו בלי שיתערב.
כשאני מתקשר לארץ לדבר איתו ועם אימי, אנחנו בעיקר מדברים על מזג האוויר... בארץ, ובמקום מגורי.... אני יכול לספור על כף היד את מספר הפעמים שהוא התקשר אלי מאז שעזבנו את הארץ לפני 16 שנה. פעם אחרונה היתה לפני שנה, בשביל לצעוק עלי שלא איחלתי מזל טוב לאימי ליום הולדתה....
תמיד הייתי צריך להיות ילד טוב ולעשות מה שהוא רוצה כדי להרגיש אהבה מסוימת... לכן עד היום קש להאמין שמישהו אוהב אותי אהבה שאינה תלויה בדבר... ותמיד מנסה אני למצוא חן... לעשות מה שאנשים רוצים ממני... ובסוף זה תמיד פוגע בי.
הייתי ילד שהורי התגאו בו, ואף פעם לא היתה להם סיבה לא להתגאות בי. אבא תמיד היה צריך לעשות רושם על כולם. בפנים רקוב אבל כלפי חוץ - תראו איזה משפחה יפה ואיזה ילדים נפלאים. וכמה שהם מחונכים והולכים בדרך, כולם דתיים וכו וכו.
לפעמים אני תופס את עצמי בצורות שמזכירות לי אותו, ומנסה בכל כוחי להיות שונה ממנו כמה שאפשר.
ועם ילדי, הדרך שמובילה אותי היא לתת להם את כל הכלים שאני מעולם לא קיבלתי ממנו, להיות אנשים טובים ומאושרים. לבחור את הבחירות שלהם ולעשות מה שהם רוצים בחייהם.
ולגבי ההומוסקסואליות - הדבר היחיד שקיבלתי ממנו ומאימי הם הגנים שלי. איפה שהוא בדרך היה מישהו מאבותיהם הומו, וגם אני הומו...
 

גנימדס

New member
אז אני לא היחיד....

טוב לדעת שאני לא היחיד שיש לו פצע פתוח בנושא הזה....
זה לא משהו לגדול בצורה כזו, עם אדם שאפילו אין לך סכוי להשמיע ביקורת, כי הוא לא מסוגל לקבל אותה.
 

DannyDinn

New member
ממש לא משהו

אני היום בן 41, אב לשלושה, ועדיין צריך לחשוב פעמיים שלוש וארבע על כל דבר שאני אומר לו. מנסה פשוט לא להיות יותר מדי בקשר.... לעולם לא סיפרתי לו ולאימי על החזרה בשאלה שלי, ואני לא מדמיין כלל איך יגיבו רם אצא מהארון. סביר להניח שיגידו שאני הורג אותם, ואף יהיו חולים מכך כהוכחה שאכן אני הורג אותם....
אני פשוט פאתטי...
 
יש לך ילדים אבל אין לך ביצים

שלום דנידין חביבי. אני זוכר את הפגישה החביבה שלנו בAECL ואני תוהה:
ממה אתה פוחד? מה יש לך להפסיד אם תצא מהארון הכפול שלך? צא לפחות מאחד הארונות. האם אתה תלוי כלכלית באבא שלך? אתה וודאי לא תלוי בו רגשית. לדעתי אם תצא מאחד הארונות שלך, הוא יכבד אותך סוף סוף וכן יטלפן אליך לשאול מה שלומך. הוא מנגב בך את הרצפה ואתה אומר "אמן". צא מזה, לטובתך ולטובת אביך.
 

yairi10

New member
אבא כושל? ריצוי אחרים

דנידין היקר והאהוב
מעולם לא כתבתי לך כאן אבל שוחחנו הרבה על הנושאים האלה בעבר הרחוק- בעצם, בתחילת דרכינו המשותפת...
תמיד אנו יכולים לטעון כלפי ההורים הרבה דברים ואני שותף גדול לתחושות שלך כי חוייתי דברים דומים. היום בעוצמות אחרות למרות היותי אב למספר ילים וכו'.
אני יודע שאתה אב נפלא ואנייודע כי כך גם אני כלפי ילדי.
אני מאמין שחלק גדול מנהמצאים כאן ( או באטרף או ב IOL לשעבר ועוד) כתוצאה מהעובדה שמחפשים את אותו האחד שיתן לנו את האהבה שאינ תלויה בדבר.
ללנשואים שבינינו, מסתבר, לא בהכרח מצאו זאת גם עם נשותיהם (בין אם הן יודעות עליך או לא) כי הרבה מאיתנו הדתיים התחתנו כי כך היה מקובל אז מצאתנו את האהבה של האשה שבחרנו 0כי כך רצינו או כך צריך להיות) והקמנו משפחות. ייתכן שהיום חלקנו אכן היו נשארים בארון ומנהלים אורח חיים הומואי בשושו, חלקנו היינו בכל זאת מתחתנים, או כל וריאציה אחרת. עובדה כשאתה שואל את רוב הנשואים "לו היית נפגש עם גבר חלומותיך לפני 20 שנה היית יוצא מהארון ועובר לגור איתו?" התשובה לא תמיד ברורה.
אני יודע מהשיחות הרבות שלנו שאתה אוהב את משפחתך, לא התחתנת לרצות את הוריך - זה ברור .
אני רק מקווה שאתה וכל אחד מאיתנו יוכל באופן מובהק לדעת לרצות את עצמינו.
אגב, אני יודע על אחד שהאהבה שלו אליך לא היתה תלויה בדבר....
תמשיך להתחזק ואל תכעס על עצמך
 

גייניש

New member
אתחיל מהסוף, ואז אסתור את עצמי:

כן, אני מאמין שדמות אב בעייתית היא אחד ממקורות ההומוסקסואליות. אבל ממש לא היחידה. אני מאמין שכולנו (כולל כולנו, לא רק חברי הפורום) נבראנו עם הכנה נפשית ברמה כזו או אחרת להימשכות מינית לשני המינים בעוצמות משתנות, מה שנקרא בפי העמך "הנטייה היא תכונה מולדת". מאידך, אני לא חושב שזה מעבר לפוטנציאל, לאפשרות, לסיכוי. וההבדל בינינו (והפעם אני מדבר רק על חברי הפורום) לבין אחינו הסטרייטים, נוצר בחלקו מהבדלים בעוצמת ההכנה הגנטית/ביולוגית הזו, ובחלק אחר לא פחות קטן מהשפעות חברתיות, חוויות טראומטיות או כל סיבה פסיכולוגית אחרת שלחצה על הסוויץ', כביכול, והדליקה לנו את הנטייה הפוטנציאלית. (הערת אגב חשובה: העובדה כי הומוסקסואליות אינה לחלוטין מולדת לא אומרת בשום אופן שהיא ברת שינוי. להבדיל אלף וכו', גם עיוורון איננו תמיד מולד, ועדיין לחלוטין בלתי הפיך.)
אין לי מקום וזמן להאריך בדוגמאות ובהסברים, לכן אסתפק בחזרה על ההצהרה: כן, דמות האב משחקת לעיתים קרובות תפקיד מרכזי בהתפתחות הנטייה שלנו.


ומכאן, במעבר באמת חד - אל האבא הפרטי שלי. שהוא מושלם, פחות או יותר. הוא בלי שום ספק הדמות היציבה ביותר בבית המטורלל לגמרי שלנו, גם כלכלית, גם פיזית, גם נפשית וגם מנטלית. הוא משחק בלי שום בעייה על שני הטיקטים: הוא גם הגבר הניאדרטלי, עובד קשה מאוד ומפרנס אותנו יחסית ברווח, כמו כן הוא הסמכות העליונה בכל העניינים הגבריים הקלאסיים - להחליף נורות, לטפל בגינה, לדעת איך מפעילים מכשירים חשמליים סוררים ועם מי לדבר בקופת חולים ואיפה אפשר לחנות חינם ליד השוק, ובה בעת הוא גם הניאו-גבר המודרני, רגיש ונעים הליכות, הוא הבשלן המרכזי בבית, והוא גם הכתובת לבעיות רגשיות ולפתיחות נפשית. אם מישהו, נקרא לו עצת ממשפחת נפש המעטירה, קרא את המשפט האחרון ואמר "אהא, אז אימא שלו בטח לובשת את המכנסיים, קרה ומרוחקת, לכן הוא הומו!", אז שיחשוב פעמיים. אימא שלי היא יצור מאוד נשי, אובר דרמטי וסופר רגיש, מלאה באהבה לכל דבר שזז, וברצון לחקור לעומק כל שטות שיוצאת לך מהפה. בקיצור, היא פסיכולוגית. הסיבה שהיא לא כתובת בשבילנו היא זה שהיא מאוד בקלות נכנסת למצבי רוח, ואז שום תקשורת יעילה כבר לא תגיע מכיוונה. אם נחזור לרגע לאבא, אז לא רק שלא הדמות שלו היא הבעייה, גם לא מערכת היחסים בינינו: אני מאוד דומה לו, ובמידה רבה אפשר לומר שהוא האדם שהכי קרוב ללהבין אותי, בטח בתא המשפחתי שלנו.

אז לסיכום, דמות אב וזה יכולה להיות גורם וזה - אבל 'צטער, לא בבית סיפרי. לי יש סיבות אחרות, או אולי אין סיבות בכלל, ונולדתי ככה שעצם ההתבגרות המינית שלי תספיק כדי להיעשות הומו. אולי כולנו.
לסיכום לסיכום - אני כבר לא יודע כלום.
 
למעלה