וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר
היום בבוקר כשקראנו את הפסוק הכל-כך מוכר לי, פרק כ פסוק יג בספר ויקרא, חשבתי לעצמי:
מצד אחד תמיד כעסתי למה קיים כזה ציווי,
אבל פתאום אמרתי לעצמי,
ואוו ה', תודה שציוותנו באיסור הזה,
תודה,
אחרת זה היה מותר לי, וברור לי שהייתי נהנה ממשהו שמותר לי (אע"ג שכל המהות של "קדושים תהיו" זה קדש עצמך במותר לך.. אבל נניח שלא הגעתי לדגה הזו)
והחיים האלו, אם באמת נהיה אובייקטיביים עם עצמנו, לא מובילים רחוק, או ליתר דיוק למקומות מאוד לא מרנינים
היום אני יכול להגיד את זה,
אבל לפני שנה אני בטוח שלא הייתי אומר את זה.
אני זוכר את ימיי הראשונים בפורום הזה, רק מלראות שמות של גברים כבר הייתי מגורה מינית.
ברור לי שאני עדיין עם המשיכה הזו,
אבל נראה שעשיתי כברת דרך מסוימת.
בהצלחה לכולם
אגב: למה אמרתי שהפסוק הזה מוכר לי? כי בכיתה ז' כשהמורה לימד את זה, פתאום הבנתי את הפלונטר שאני מצוי בו, חטפתי את שוק חיי: "לאאאאאאאא, זה אסור?? מה אעשה???"