ה-DooRs, פתח לדיון:

[נוריקו סאן]

ה-DooRs, פתח לדיון:

בגלל שאני לא רוצה לבלגן את שרשור החידון,אני רוצה (ומקווה ) להעביר את הדיון לכאן: (אני מקווה שעוד לא היו שירשורים דומים,ושלא נשבר לכם) אז, קדימה! שרשרו דיעותכם, שירים, אלבומים אהובים ופחות, ביקורות חוויות..וכו´... אני התחלתי להקשיב בתשומת לב בסביבות גיל 13-14 ונפלתי שדודה לחלוטין, ואספתי אלבומים. אבל.. ממרחק השנים - כל העניין של מורבידיות אפלה, סקס סמים ופיאות לחיים, כל העניין התחיל להיראות קצת משומש מדיי, ומאסתי קצת. מכל האלבומים ששמעתי (ושמעתי את כל ה-7 חוץ מהופעות חיות) היחיד שנשאר איתי עד היום הוא LA WOMAN , שבעיני הוא הטוב ביותר-הכי מחוספס ובלוזי שירים אהובים: L´America האורגן כאן נהדר בעיני ויוצר פסיכדליה מושלמת, הוא נבנה לאט לאט ומתפוצץ! , הדרך הכי טובה לשמוע היא בווקמן (לא דיסקמן-בגלל שדיסקמן נעצר מיותר מדי תנודות) תוך כדי הליכה מהירה בגשם crawling king snak thr wasp(texas radio and the big beat לעומת זאת אלבומים שאיכזבו אותי היו Waiting for the sun וmorrison hotel (חוץ מהשיר maggie m´gill שמאוד אהבתי) בעיקרון אני מאוד אוהבת את צליל האורגן שלהם (אני תמיד מדמיינת בראש איש איטלקי כבד גוף עם שפם עבות שמסובב תיבת נגינה

ואווירת לונה פארק קירקסית ומטורפת..) אבל לפעמים הם הגזימו ושחקו את הצליל הזה, והוא נהיה די מת וסתמי.. אה..ואני לא סבלתי את האוסף! שמו שם את השירים שלא סבלתי ביותר כמו light my fire hello i love you שירים אלביסיים במקצת (סליחה, כבר עברתי את שעת השינה שלי ואין לי הגדרות טובות יותר) אז ילדים, רוצים לשתף גם אתם?

 

[קיר קמט]

נקום מחר ונצעק עלייך קצת.../images/Emo13.gif

 

[נוריקו סאן]

אני לא מקבלת צעקות, וזה לא משעשע

אותי, אתה לא צריך להסכים איתי ולחשוב כמוני(או להיפך), המטרה היא לחלוק חוויות ומחשבות, לא לעורר התכתשות אלימה וצעקנית של "מי צודק". אלו סתם דיעות!!!

 

[קיר קמט]

אוף. תפסיקו להיות כאלה כבדים !

נו באמת. שאני ארצח מישו ? רק את הנמלים שמסתובבות בבית , Honestly ! ולצעוק ? ילדים וילדות , לא רוצה לנפץ את הבועה הוירטואלית , אבל איכשהו , כשמישהו "צועק" עלייך נטית , טוב , איך נאמר , זה לא ממש בעל אפקט כלשהו. מצטער עם פגעתי במישהו , שוב. אוקיי. נחזור לנק´ המוצא. מה כלכך ייחודי לטעמי בדורס , שהם לא נמאסים עליי? הם עושים מצד אחד מוזיקה כיפית (היחידים שאפשר לדמות אליהם בימים אלו במובן הזה הם הסטרוקס... בעבר... טוב... יש עוד כמה להקות. לא הרבה.) מחד גיסא , ומאידך , זה ממש ממש לא בא על חשבון האיכות של הליריקה או של המנגינה עצמה. כאילו , מצד אחד. שירים כיפים Such as - Roadhouse Blues Wild Child You Make Me Real ומצד שני , שירים עם יותר דגש על האיכות , שוב , בלי הזנחה של האיכות לגמרי - The End Riders On The Storm End Of The Night ובעצם כל אמריקאן פרייר... הם בוודאי לא מורכבים כמו שירים של קרימזון , נניח, אבל בתור שירים פסיכדליים מתוך עצם ההגדרה של להקה פסיכדלית (והם כאלו) , הם לא אמורים להיות כאלו. הדורס עבדו די מעט זמן בעסק (מדובר על התקופה המוריסונית , ולא על חיפוש הכסף הבלתי נגמר של מנזרק , קרייגר ודאנסמור בתקופת אפטר מוריסון , תוך שימוש בלתי פוסק במותג שלו ושימוש לעוס של אותם תכנים..) אבל עדיין נתנו כל כך הרבה לתעשייה , השפיעו על כל כך רבים , יצרו הרבה הרבה הרבה מוזיקה כיפית , שמחה , וגם מטרידה את המח לעת מצור.

 

[LadyG]

קיר...בלי צעקות../images/Emo13.gif

הקופסא המהודרת עם 7 האלבומים מונחת כל הזמן קרוב קרוב למערכת. The Complete Studio recordings - The Doors איזה הוצאה מהממת. כל האלבומים בפנים, בעטיפות המקוריות בדיוק כמו שצריך. כמוך נוריקו, גם לי יש חולשה גדול אל- LA Woman ומתוכו במיוחד ל- Riders on the Storm. אבל גם ל- Morrison Hotel יש אצלי מקום טוב באמצע ומה עם ה- Doors האלבום האלמותי עם The End בסופו. יש שיר גדול ממנו?

 

[Grimble Grumble]

דעתי הידועה לכולם כבר...

ב40 השנים האחרונות קמו המון להקות ממש ממש אדירות, אמנים מעולים שאני שם בשורה הראשונה, קווין, פינק פלויד, הביטלס, פראנק זאפה, לד זפלין ועוד... כל האומנים האלה אני מסוגל להאזין להם כמעט תמיד, אבל מכל אחד מהם יש לפעמים רגעים שאני חושב לעצמי "עזוב, אין לי כוח אליו עכשיו נשים משהו אחר" לעומת זאת הדורס זאת הלהקה באמת היחידה (ואני לא צוחק פה) שאני מסוגל להאזין לה 24/7 ואף פעם לא נמאס לי... זה אולי נשמע שטחי, אבל אין מה לעשות, אין כמו הדורס בשבילי...

 

[godsdice]

אני לא מחסדי הדלתות

אבל, האלבום שהכי הרבה שמעתי (והוא לא מומלץ להתחלה) הוא "American Prayer" אחרי שחרשתי את כל הלהיטים (ואני עדיין חושב ש The End זה השיר הכי טוב שלהם) נמשכתי יותר למיסתוריות של American Prayer.

 

[האנקי דורי]

../images/Emo24.gif ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

כל מי שאוהב את השירים הנ"ל שציינת ראוי לחיבוק גדול ובלתי מתפשר

מה עוללת לי? במכה אחת עוררת שדים מקברם

את כל השירים שאני הכי אוהבת בבוחטה

עכשיו עשית לי געשה בבטן

אני מא-והבת

אני מאוהבת בצליל העוגב הבראשיתי ג´נסיסי של מוריסון כן

 

[האנקי דורי]

כל השירים שציינת והרבה יותר

כל מה שציינת נורי אגב אני גיליתי אותם איפשהו בגיל 17 כאשר בגיל 15 נפלתי על אלבום חרטא נפילה של ´הבסט של הדורס´- כאופייני לאוספים הם מקבצים את השירים הכי גרועים, נרקומנים, אפרורייים שמתאימים לאגף השומה של עירית באר-שבע ולא ללהקה שאותה הם מתיימרים ´לקבץ´ את ה"מיטב" שלה ובכן בגיל 17 בעקבות חברה ש"אח שלה היה ידען גדול במוזיקה" העמסתי בוכטה של קלטות אצלי בארסנל בינהם הדלתות... זו הייתה התגלות.... מן צליל בראשיתי... העוגב... כמו בעולם בראשית... כמו באגות תנכניות של אדם וחווה... העוגב הזה... ויש המון שירים ברשימה ונאכס- אני לא זוכרת את השמות שלהם נאכס נאכס נאכס.... אחד עם - all right look at my shoes וכן גם l´merica עד היום שנים אחרי הצליל לא פג בעיני לא נמאס לי הצליל כל כך שובה שרק הג´טרו טל ממוקמים במקום אחרי ואולי גם הסטונסט הדורס תמיד אצלי ישארו מקום ראשון

לב|

לב|

לב|

לב|

לב|

לב|

 

[נוריקו סאן]

D-: "אגף השומה של עריית באר שבע"...

באמת יש נטייה לשים את הכי פחות מעניינים באוספים... עלאק סקס אפיל נרקיסיסטי ואווירה אפופת סמים ומעושנת של הסיקסטיז.. (בבקשה אל תכעסו עליי, אני מרגישה צורך לפרוק תיסכולים..) אני רוצה להוסיף כאן את המילים של "The wasp" שיר עם אווירה באמת נהדרת דרומית ומפתה, שפשוט תולשת אותך... I wanna tell you ´bout Texas Radio and the Big Beat Comes out of the Virginia swamps Cool and slow with plenty of precision With a back beat narrow and hard to master Some call it heavenly in it´s brilliance Others, mean and rueful of the Western dream I love the friends I have gathered together on this thin raft We have constructed pyramids in honor of our escaping This is the land where the Pharaoh died The Negroes in the forest brightly feathered They are saying, "Forget the night. Live with us in forests of azure. Out here on the perimeter there are no stars Out here we is stoned - immaculate." Listen to this, and I´ll tell you ´bout the heartache I´ll tell you ´bout the heartache and the lose of God I´ll tell you ´bout the hopeless night The meager food for souls forgot I´ll tell you ´bout the maiden with wrought iron soul I´ll tell you this No eternal reward will forgive us now for wasting the dawn I´ll tell you ´bout Texas Radio and the Big Beat Soft drivin´, slow and mad, like some new language Now, listen to this, and I´ll tell you ´bout the Texas I´ll tell you ´bout the Texas Radio I´ll tell you ´bout the hopeless night Wandering the Western dream Tell you ´bout the maiden with wrought iron soul

 

[הניבלונגים]

נוריקו סאן למה לא תשתפי את כל הכיתה

|

| נדמה לי שיש שני ג´ים מוריסון, האחד אפל, סקסי, רוחני, מתוסבך משורר על אופנע עם מכנסי עור ומעיר שחור פתוח. והשני מנופח מחשיבות עצמית שיכור מגעיל נקסיסט עם רוחניות מזויפת (מאלה שאומרים בודהא בקול שקט ומסתכלים לך במחשוף כל הזמן...) שני הג´ים מורוסון האלה חים בדמותו במקביל והיחס שלנו אליו משתנה בהתאם לשינויים שלנו במהלך החיים. ו Texas Radio and the Big Beat באמת שיר מדליק בלי קשר לכלום