ה צ י ל ו !../images/Emo206.gif
הילד שלי לא אוהב את הגן ! נמצא כבר שנה שלישית בגן תיקשורתי ולצערי מעולם (אפילו לא יום אחד) ראיתי אותו הולך בשמחה אל הגן. בכל שעה של היום, בכל יום, לא משנה מי ישאל אותו או יגיד לו - הולכים לגן הוא ישר מביט בעיניים ואומר את ה לא הכי ברור שלא מלווה במבט של בבקשה רק לא זה. בגן יש לו ימים "טובים" יותר "וטובים" פחות אבל בכל הפעמים שיצא לי לשהות איתו בגן ( חגיגות, ימי שישי שביקשתי להיות נוכחת ) מהרגע שנכנסנו לגן הוא רק היה עסוק בלחפש את התיק שלו לשים על הגב ולאמר לי אמא הביתה. אני יודעת בוודאות שצוות הגן מקסים ואני שוברת את הראש יום ולילה בשאלה למה הוא כל כך לא אוהב את הגן וזה הכי מתסכל בעולם, לפעמים אני מסתכלת אליו לעיניים ואומרת לו בידיעה מראש שאין סיכוי שהוא יוכל להסביר לי בפרוט, אם רק תגיד לי למה? מבטיחה למצוא פיתרון !!!! והוא - כל מה שהוא יכול לענות לי זה לא רוצה גן ושוב מלוווה במבט של בבקשה !! בגן המטפלת הרגשית חושבת שהסיבה היא משום ששם נוגעים לו בנקודות החלשות שלו, עבודה על שפה ותקשורת וברור שהוא יעדיף את ה"חופש" שיש לו בבית, לעשות מה שהוא רוצה (כמעט), מתי שהוא רוצה (כמעט) לפגוש, לשחק לדבר לחבק ולנשק עם מי שהוא רוצה. בגלל העניין הזה אני באופן אוטומטי מוציאה אותו לכל החופשות (כמו ילדי גן רגיל) למזלי יש לי את האפשות בתוקף היותי עובדת בחינוך. למשל עכשיו בחנוכה היינו בחופש שמונה ימים אני הוא וביתי שלומדת בכתה ב' אז פגשנו חברים, והיינו בסיפריה, הלכנו לסרט והוא ישב כל כך יפה כל הסרט ונהנה ממנו מאוד ועוד...... וכל כך פחדתי מהחזרה לגן.... והנה היום אני קוראת במחברת שהוא צעק המון ולא רצה לשבת בריכוז וכל הזמן רק רצה ה ב י ת ה. ההבדלים בהתנהגות שלא בין הבית ובכלל בכל הפעילויות של אחר הצהרים לבין הגן הולכים ומעצמים בגן הוא נעשה יותר ויותר חסר שקט. ואחר הצהרים כולו אור, שלווה, תקשורת ומה לא. באמת - אני קוראת לכם הצילו !!!! כל תגובה תתקבל בברכה.
הילד שלי לא אוהב את הגן ! נמצא כבר שנה שלישית בגן תיקשורתי ולצערי מעולם (אפילו לא יום אחד) ראיתי אותו הולך בשמחה אל הגן. בכל שעה של היום, בכל יום, לא משנה מי ישאל אותו או יגיד לו - הולכים לגן הוא ישר מביט בעיניים ואומר את ה לא הכי ברור שלא מלווה במבט של בבקשה רק לא זה. בגן יש לו ימים "טובים" יותר "וטובים" פחות אבל בכל הפעמים שיצא לי לשהות איתו בגן ( חגיגות, ימי שישי שביקשתי להיות נוכחת ) מהרגע שנכנסנו לגן הוא רק היה עסוק בלחפש את התיק שלו לשים על הגב ולאמר לי אמא הביתה. אני יודעת בוודאות שצוות הגן מקסים ואני שוברת את הראש יום ולילה בשאלה למה הוא כל כך לא אוהב את הגן וזה הכי מתסכל בעולם, לפעמים אני מסתכלת אליו לעיניים ואומרת לו בידיעה מראש שאין סיכוי שהוא יוכל להסביר לי בפרוט, אם רק תגיד לי למה? מבטיחה למצוא פיתרון !!!! והוא - כל מה שהוא יכול לענות לי זה לא רוצה גן ושוב מלוווה במבט של בבקשה !! בגן המטפלת הרגשית חושבת שהסיבה היא משום ששם נוגעים לו בנקודות החלשות שלו, עבודה על שפה ותקשורת וברור שהוא יעדיף את ה"חופש" שיש לו בבית, לעשות מה שהוא רוצה (כמעט), מתי שהוא רוצה (כמעט) לפגוש, לשחק לדבר לחבק ולנשק עם מי שהוא רוצה. בגלל העניין הזה אני באופן אוטומטי מוציאה אותו לכל החופשות (כמו ילדי גן רגיל) למזלי יש לי את האפשות בתוקף היותי עובדת בחינוך. למשל עכשיו בחנוכה היינו בחופש שמונה ימים אני הוא וביתי שלומדת בכתה ב' אז פגשנו חברים, והיינו בסיפריה, הלכנו לסרט והוא ישב כל כך יפה כל הסרט ונהנה ממנו מאוד ועוד...... וכל כך פחדתי מהחזרה לגן.... והנה היום אני קוראת במחברת שהוא צעק המון ולא רצה לשבת בריכוז וכל הזמן רק רצה ה ב י ת ה. ההבדלים בהתנהגות שלא בין הבית ובכלל בכל הפעילויות של אחר הצהרים לבין הגן הולכים ומעצמים בגן הוא נעשה יותר ויותר חסר שקט. ואחר הצהרים כולו אור, שלווה, תקשורת ומה לא. באמת - אני קוראת לכם הצילו !!!! כל תגובה תתקבל בברכה.