מיכל ותהילה
New member
ה-צי-לו../images/Emo7.gif
אני כבר ממש מיואשת. זו לא פעם ראשונה שאני פונה, אז אני אזכיר בקצרה. התחלתי לסבול מכאבי גב תחתון בהריון השני והאחרון שלי. קיבלתי מאורטופד חגורת הריון שבעזרתה הצלחתי לתפקד. ילדתי לידה חפוזה ללא משכחי כאבים שבסופה הורדמתי בהרדמה מלאה לתפירת קרע בצואר הרחם. חודשים אחרי הלידה נתפס לי הגב למשך שבועיים ומאז, כ8 חודשים אני לא חוזרת לעצמי. אחרי שהגעתי למצב של כאבים מקרינים ברגל שמאל וצליעה נשלחתי לפיזיוטרפיה. קיבלתי עיסויים וגלים קצרים. קיבלתי ויוקס. סי טי הראה בלט ובקע בשתי חוליות בגב התחתון (לא זוכרת מספרים) אחרי שכלום לא עזר פניתי למכבי טבעי קיבלתי דיקור שלא כל כך עזר וגרם לי בכל פעם לתגובת כאב חזקה. קיבלתי הדרכה בשיטת פאולה שמאד עזרה. אני עכשו מקבלת טיפולי שיאצו שגם די עוזרים. אבל, זה לא זה. אני עדיין כואבת, עקומה, השרירים שלי תפוסים וטווח התנועה שלי מאד קטן. בבוקר אני כל כך נוקשה שאני בקושי קמה ומתלבשת. ודוקא הבקרים מאד אינטנסיבים. הלילות גם הם לא ממש מנוחה כי יש לי תינוקת שקמה לינוק. כך שלא יוצא לי לשכב יותר משעה וחצי שעתים. או שהיא ישנה לידי, מה שגם לא מאד נח. זהו? מגיל 33 עד 120 אני אשאר ככה? אני משתדלת להיות אופטימית, לתרגל, לנוח אבל יש ימים שאני כמעט מתייאשת לגמרי ובא לי לבכות. אני רוצה רק להוסיף שהלידה הראשונה שלי היתה קיסרית ואין לי עודף משקל. מקוה שזה לא ארוך ומבולבל מדי. תודה על ההתיחסות.
אני כבר ממש מיואשת. זו לא פעם ראשונה שאני פונה, אז אני אזכיר בקצרה. התחלתי לסבול מכאבי גב תחתון בהריון השני והאחרון שלי. קיבלתי מאורטופד חגורת הריון שבעזרתה הצלחתי לתפקד. ילדתי לידה חפוזה ללא משכחי כאבים שבסופה הורדמתי בהרדמה מלאה לתפירת קרע בצואר הרחם. חודשים אחרי הלידה נתפס לי הגב למשך שבועיים ומאז, כ8 חודשים אני לא חוזרת לעצמי. אחרי שהגעתי למצב של כאבים מקרינים ברגל שמאל וצליעה נשלחתי לפיזיוטרפיה. קיבלתי עיסויים וגלים קצרים. קיבלתי ויוקס. סי טי הראה בלט ובקע בשתי חוליות בגב התחתון (לא זוכרת מספרים) אחרי שכלום לא עזר פניתי למכבי טבעי קיבלתי דיקור שלא כל כך עזר וגרם לי בכל פעם לתגובת כאב חזקה. קיבלתי הדרכה בשיטת פאולה שמאד עזרה. אני עכשו מקבלת טיפולי שיאצו שגם די עוזרים. אבל, זה לא זה. אני עדיין כואבת, עקומה, השרירים שלי תפוסים וטווח התנועה שלי מאד קטן. בבוקר אני כל כך נוקשה שאני בקושי קמה ומתלבשת. ודוקא הבקרים מאד אינטנסיבים. הלילות גם הם לא ממש מנוחה כי יש לי תינוקת שקמה לינוק. כך שלא יוצא לי לשכב יותר משעה וחצי שעתים. או שהיא ישנה לידי, מה שגם לא מאד נח. זהו? מגיל 33 עד 120 אני אשאר ככה? אני משתדלת להיות אופטימית, לתרגל, לנוח אבל יש ימים שאני כמעט מתייאשת לגמרי ובא לי לבכות. אני רוצה רק להוסיף שהלידה הראשונה שלי היתה קיסרית ואין לי עודף משקל. מקוה שזה לא ארוך ומבולבל מדי. תודה על ההתיחסות.