../images/Emo45.gif מסכים מאוד. מאוד.
בעיקר עם המודגשים. "דיבור לוקח אותך לאן שתבקש, דבר לאן אתה רוצה". "יש לנו את כל הזמן". "זבוב" כמובן. וגם "הפחד הוא רגע", ו"היחיד שאני שלו הוא אני, וגם אני בוגדני", איזה גאוני זה. וגם "הרצון לדייק במילים, תכונה מרגיזה מאוד, במיוחד כשבסוף אני עומד ושותק כמו פקק תנועה", ו"איך הכל במעגלים, מפתיע אותי כל פעם". ואיך אפשר בלי "יש לי לחץ באוזניים וסרטים כחולים בראש, יש לי עראק ופסנתר ואין לי אהבה בינתיים, הו". בכלל, האלבום הראשון מלא בשורות גאוניות, כמעט בכל שיר יש איזשהו משפט מחץ שמגמד את הקודמים לו. "נשיקת נחש קטנה, לא בכי, לא צעקה", "אני מרגיש שמשהו משתנה, העייפות תחלוף, האור יעלה" וכל השיר הזה בעצם. "תשוקה גדולה במסווה של רומנטיקה", "ותכף נישן, ואני יכול לשמור עליי יפה, לא צריך אף אחד", "בוא נפתח חלון שאוויר ייכנס, רוח תלטף הדמעה תתייבש, נומה, שן, ילדי, נו..." "אמא שלך בוכה, אני רוצה את אמא שלי", "באיזה רחמים גדולים אני מפנק אותי", ואני אפסיק עכשיו כי זה לא ייגמר. אבל המשפט היחיד שבאמת הייתי מקעקע על הגוף הוא כנראה: "חבל שלשקט אין קהל". *** קראתי פעם איזו ביקורת על "לילה כיום יאיר", שפרגנה מאוד לכל האלבום אבל טענה ש"ארבעתנו" הוא הרצועה החלשה בו, בגלל שהוא "שקט" ו"רגוע" מדי. ואז חשבתי לעצמי, שחבל שלשקט אין קהל.
