ה"כלב" באמת כלב..

[כריכרכה]

ציטוטים:

משחקי הכס, עמ' 146: ""מצאנו את חיית השעשועים שלה".. היה זה בן הטבח, מייקה, גופו מכוסה דם יבש. הוא נחתך לשתיים כמעט מכתף למותן ממכה איומה שנחתה עליו מלמעלה. "אתה דרסת אותו", אמר נד. עיניו של כלב השמירה נצנצו מבעד לקסדת ראש הכלב המחרידה. "הוא ברח". הוא הביט בפניו של נד וצחק. "אבל לא מהר מספיק". סופת החרבות, עמ' 453: "דרסתי אותו בסוסי וחתכתי אותו לשניים, וצחקתי."

 

[פני עץ הלב]

i rest my case

מכה איומה שנחתה עליו מלמעלה מכתף ועד מותן - מה שכתבתי כבר קודם. המכה אולי הכי קלה ונוחה למי שמניף להב מעל גב הסוס אל רגלי ומוות מיידי. אז איפה האכזריות גם ההסכמה שלו עם נד או ה"התפארות" שלו מסופת החרבות, הן כמו שאמרתי - התרסה אופיינית לכלב ששם את הכל בצורה הכי בוטה על השולחן.

 

[deathstar]

בדיוק להפך,

הוא קודם דרס אותו, וכדי לחתוך אותו לאחר מכן הוא היה צריך לרדת מהסוס, מה שאומר שזו לא מכה קלה ולא מכה נוחה. ומה שהוא אמר לאריה היה מתוך חרטה אמיתית, לא היה לו טעם והוא לא רצה לשקר.

 

[פני עץ הלב]

על מה אנחנו מתווכחים?

אוקי, מצידי הוא ירד מהסוס, השתין עליו ירק עליו חתך אותו לאט מכתף ועד מותן עם סכין יפני קהה וחלוד, דרס אותו במיצובישי של מרטין וגם חרא בנאדם נעבור לדיון חדש?

 

[לגוטל]

../images/Emo6.gif

 

[esfe]

../images/Emo45.gif אכן.

חרשנו.

 

[דוריןהשביעי]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[כריכרכה]

אתה זה שמנסה לתרץ בכל דרך אפשרית

את ההתנהגות המחפירה של כל הרוצחים בסדרה.

 

[Y. Welis]

יש כזו סצינה ב'שוגון' של קלאוול

אחד הסמוראים הבכירים (מראשי המחוזות) רוכב לו, ופתאום באמצע הדרך עומד סוחר שמן שמסרב לזוז. הסמוראי לא מנסה אפילו לדבר איתו אלא מנחית מכה אחת בחרבו, שמשסעת את הסוחר לשניים. הוא קורא אז לחרבו 'הסוחר השמן', על שום המכה היוצאת מן הכלל...

 

[פני עץ הלב]

ותהיה בטוח שמרטין מכיר את הסצנה

בשעת ציד עם בזים, הגיבור האנגלי של הסיפור והפטרון היפני שלו נתקלים בסוחר [שנדמה לי שהיה מוכר שמן ולאו דווקא שמן] היפני בעצם מנצל את ההזדמנות להיפתר מחרב מיוחדת עתיקה ויקרה [ פלדה "וליריאנית"?] שעברה במשפחתו והיתה קשורה לארוע מביש בעברה, ונמדה לי גם "עדות מפלילה" הוא נותן אותה מיד אח"כ לאנגלי.

 

[esfe]

למה לא להשוות?

מה ההבדל הגדול בין ג'יים לסאנדור? את השינוי שג'יים עובר אתה רואה רק כי יש לו POV. אני יכול להבטיח לך ששאר ווסטרוז לא רואה את זה. יכול להיות שאת המהפך שלו סאנדור עבר ביום שגרגור דחף את הראש שלו לתוך האש. הנקודה היא שסאנדור לא הורג אנשים בשביל הכיף. עד כמה שאנחנו יודעים יכול להיות שסרסיי או ג'ופרי ציוו עליו להרוג את החבר של אריה. הוא לא הכריח את סאנסה לנשק אותו אלא רק לשיר לו. הנשיקה באה על דעת עצמה. בכלל, אם הוא הראה יחס כלשהו לסאנסה זה היה רוך או חמלה או אולי אפילו אהבה. אפשר לראות את זה באלף הזדמנויות מאז שסאנסה הגיעה למעלה מלך ועד שהכלב עזב. הוא גם מנסה לעזור לה, להראות לה שהעולם הוא לא שיר, שאבירים לא מגינים על החלשים ועוזרים לנזקקים ושנסיכים יפי תואר הם לא כל כך נחמדים. הוא אפילו רצה להוציא אותה מהעיר בזמן ההתקפה על הבלאקווטר ואמר שיוכל להגן עליה. אני חושב שסאנדור מקנא בה מבחינה מסוימת, מקנא ברוך ובתמימות, מקנא בילדות שלא הייתה לו. בעולם בכלל ובששאו"ק בפרט יש יותר מסוג אחד של צדק. ציינת חטיפת אנשים בשביל כופר ואני שואל מה ההבדל הגדול בין זה לבין מה שאבירים עושים אחד לשני בזמן מלחמה? סאנדור חטף את אריה רק בשביל הכסף. את הכסף שלו, להזכירך, לקחה האחווה ללא דגלים של בריק, שהצדק שלה מפוקפק למדי. להלן השתלשלות האירועים: קודם כל הם תופסים אותו וכולאים אותו בלי סיבה נראית לעין. אחר כך הם מעמידים אותו למשפט בקרב בלי האשמות ברורות, ראיות או הוכחות. אחרי שהוא מנצח בקרב הם לוקחים לו את הכסף וזורקים אותו כמו כלב לרחוב. הם אומרים שהכסף הוא למטרה צודקת, אבל למה המטרה שלהם יותר צודקת משל סאנדור? סוג כזה של צדק נראה לך יותר אצילי מחטיפת בת ערובה? או בקיצור נמרץ: סאנדור לא יותר חרא משאר ווסטרוז.