ה"דפוק" של הגן

[מרמריסה]

ה"דפוק" של הגן../images/Emo7.gif

אני כותבת הבוקר, אחרי לילה של בכי וחוסר שינה. זה יהיה קצת ארוך, אז אני מודה מראש לקוראים ולעונים. הבן שלי בן 5 וחצי, בגן חובה. אובחן לאחרונה כסובל מ-ADD. הריטלין שקיבל בבדיקת הטובה עזר אך במעט (היה שיפור קל אך עדיין לא הגיע לנורמה) ואנחנו ממשיכים בתהליך האבחוני - התאמת המינון/תרופה אחרת. מלבד זאת, יש לו גם קושי מוטורי שגורם לו להיות איטי ובתוספת ה-ADD שעושה אותו חולמני ובעל תגובות איטיות (צריך להגיד לו כל דבר כמה פעמים ולזרז אותו כל הזמן) - הילד כאילו "בהילוך איטי". הילד מספר שהילדים בגן לא רוצים לשחק איתו ומגרשים אותו מקרבתם. בשיחה עם הגננת, התגלו לי עובדות קשות ומכאיבות. מסתבר, שבגן הם עובדים בקבוצות, ורק כשכולם מסיימים, הקבוצה יכולה להמשיך לפעילות אחרת. אז מה קורה? הנסיך שלי אפילו לא קרוב לסיים, וכל השאר צריכים לחכות לו... כמובן שזה גורם להם להתרגז עליו. אם הוא היה בטירונות, היו עושים לו "שמיכה". כך בכל דבר שקורה בגן, הגננת וגם הילדים מעירים לו בלי סוף, "נו כבר!" "תקום!" "תשב!" "אוף!!!" וכ"ו... וכשהוא נלחץ ונפגע הוא פשוט קופא, והכל נהיה חמור יותר. הדברים הגיעו לידי כך שהילדים לא רוצים אותו בקבוצה כי "הוא מפגר ובגללו אנחנו לא יוצאים לחצר". בפניו!!! הגננת טוענת שהיא אמרה שלא נכון, הוא עובד יפה אבל לאט - אבל הוא כבר "מסומן" - ולא מעט בעזרתה האדיבה. אמרתי, שאם הוא לא מסיים, הוא יכול להמשיך בבית, אבל היא אומרת שגם ככה, הילדים רואים שהוא לא סיים. עכשיו, אף ילד לא רוצה לשחק עם "המפגר" והילד שלי החל להציק. מקלקל להם, מפריע, זורק חול... זה בטח לא עוזר והגננת טוענת שלילד יש גם "בעית חיברות"

-באמת מפתיע. אני אובדת עצות. הגננת טוענת שאין לה פתרון (מלבד לא לתת לו דפי עבודה-איזה פתרון זה?) ושהילד צריך חינוך מיוחד. מדובר בילד רגיש, עם אינטליגנציה גבוהה. לעבור גן-לא ניתן כרגע כי הגנים באזורנו מלאים. הילד יישאר שנה נוספת בגן, כלומר בשנה הבאה הוא יהיה בגן אחר אבל מה עכשיו? הגננת שלו היא אישה מאוד נוקשה, לא רגישה ומכילה במיוחד ומצפה שאני אומר לה איך לנהוג. בסוף השבוע יש לנו שיחה. האם יש לכם, הורים בעלי ניסיון, עצות בשבילנו?

תודה.

 

[zivadina]

נקודת אור

מרמריסה היקרה. לצערי, אינני פנויה לענות עכשיו באריכות, ולכן רק אשתדל להאיר נקודות מסוימות: 1. מי החליט שהילד צריך להשאר בגן עוד שנה? ד"ר מנור טוענת שבעזרת טיפול נכון ב-ADD, הילד יכול להמשיך במסלול רגיל. כמובן שהטענה הזאת טובה רק למקרה שמדובר ב-ADD בלבד וללא בעיות אחרות. 2. אני מקווה שימצאו לכם מינון תרופתי שעוזר, או, לחילופין, יעלו על שאר הבעיות שמפריעות לילד. 3. אני רואה פתח לתקווה בכך שהגננת מחכה להוראות ממך, כך שזה נותן לך אפשרות ללמוד את הנושא ולהדריך אותה. מאחלת לך הרבה כוחות!

 

[מרמריסה]

דווקא איריס חושבת שבמקרה

שלנו כדאי שיישאר עוד שנה, גם בגלל הקושי המוטורי וגם בגלל חוסר בשלות רגשית - מה גם שהיא סבורה שייתכן שהתגובה לריטלין פחותה מאידיאלית בגלל חוסר בשלות מוחית, עקב גילו הצעיר. ואולי זה עניין של מינון. כאמור, אנחנו עדיין בתוך התהליך. ובנוגע לגננת - כן, יש בכך משהו "חיובי", אם כי כל מה שאני מציעה לה זוכה להסברים "למה זה לא מתאים"... ובכלל, מה להציע לה???? שלא תדרוש כלום מהילד ותניח לו לרחף בעולמו? שתיתן לו פחות דפים (היא טוענת שהילדים ישימו לב גם לכך)? שתקדם את מעמדו בעיניהם? (היא טוענת שאין מה לעשות, הם רואים שהוא "אחר" ושזה לא בשליטתה) וכולי.

 

[zivadina]

ותוספת קטנה

קודם כל, אתם בידיים טובות... שנית, יש בעיות נלוות שתצטרכו לטפל בהן באמצעות ריפוי בעיסוק ועוד מטפלים, כפי שתקבלו בוודאי המלצות מן הרופאה המטפלת. שלישית: מצרפת לך קטע קצר שנוגע ל-ADD מתוך התרגום שאני עושה לפרק שד"ר ראסל בארקליי שלח לנו, על טיפולים התנהגותיים בכתה. קחי בחשבון שזהו תרגום ללא עריכה: · תוכניות טיפול יעילות מקשרות בין אופי הבעיות להתערבויות הייחודיות. גישה של טיפול מונחה מטרות. ברמת אבחון רחבה, התערבויות יכולות להיות מופנות לתת נושאים מסוימים של ADHD והפרעות נלוות. למשל, יש הוכחה כי ילדים עם הפרעת חוסר קשב טהורה (ADD) ביחס לילדים עם הפרעת קשב משולבת (ADHD) מראים תהליך קוגניטיבי איטי באופן יחסי, רמות נמוכות של סקרנות, עניין, והנאה מן הלימוד, עם העדפה לפחות משימות מאתגרות, העדפה לסביבות עבודה שיתופיות, והסתמכות גדולה יותר על קנה מידה חיצוני כדי להגדיר הצלחה. כתוצאה, ילדים עם ADD יכולים להפיק תועלת מהתערבויות התנהגותיות אשר מדגישות תמריצים חיצוניים בלתי תחרותיים כדי להגיע למטרות והתאמות למשימות ומטלות אשר מיועדות לטפל בסגנון עבודה איטי. בשכיחות רבה יותר הם יגיבו או ירעו מהכללתם באימון במיומנויות חברתיות, תלוי בתמהיל של ילדים בלתי חברותיים עם ילדים חברותיים. באשר להפרעות נלוות, ילדים עם ADHD וחרדה עשויים להפיק תועלת באופן שווה מהתערבויות התנהגותיות כפי שמטיפול בממריצים, בעוד אלה עם הפרעת התנגדות מרדנית נלווית או מופרעות התנהגותית עשויים להפיק תועלת בעיקר מצרוף של טיפול תרופתי עם התערבות התנהגותית.. אולם, במונחים של טיפול בכתה, רמת האבחנה של השוני יכולה רק להאיר נטיות כלליות. כדי להשיג את מירב התועלת מהתערבויות התנהגותיות שנתפרו לצרכים היחודיים של התלמיד, יש להסתכל מעבר לאבחון ולזהות את ההתנהגויות הייחודיות הדורשות שינוי, כפי שאת התפקיד שהתנהגויות אלו ממלאות עבור התלמיד. מטרות התנהגותיות יעילות צריכות לעשות זאת: · להתמקד על הוראת מערך של מיומנויות והתנהגויות מסתגלות לילד כדי להחליף את הבעיות. למשל, מטרה התנהגותית כדי לטפל בבעיות התארגנות עשויות להיעזר בלימוד התלמיד להשתמש ולאחסן דברים בשולחן הלימוד שלו או בתא, ילדים אלים ייתכן ללמד להגדיל את מיומנות הרוח הספורטיבית. אם אין מלמדים התנהגויות חיוביות חלופיות, ומטפלים רק בבעיות התנהגות, הילדים עלולים להחליף התנהגות בעייתית אחת באחרת. · לכלול ביצוע לימודי (כמות החומר שהושלם כראוי) בעדיפות על רק התנהגות הקשורה למשימה, משפינ ששיפור בהתנהגות בכתה לעתים קרובות איננו מקביל לשיפור בתפקוד הלימודי. למשל, ילדים אשר יושבים בשקט עלולים שלא לשפר את השלמת עבודתם. הגדלת תשומת הלב לפיתוח המיומנויות האקדמיות: קריאה, כתיבה ואיות, בילדים עם ADHD נהייה מלחיץ כדי למנוע לקויות בהישגים הלימודיים אשר נחווים בדרך כלל בלימודיהם הבאים בכתות היסוד. · לכלול מצבים בעיתיים נפוצים כמעברים בין כתות ופעילויות, הפסקות וארוחה. המורים צריכים לשקול תוכניות פשוטות ביותר אשר מטרתן הפסקות קצרות אלו במהלך היום. שולחת לך ים של סבלנות. את תראי שבעזרת הטיפולים הנכונים יהיה שיפור גדול.

 

[עדו בן צבי]

אם הבן האוטיסט שלי יכול להשתלב בגן,

גם הבן שלך יכול. הבן שלי משולב בגן מתחשב עם סייעת פרטית. (זה רק אחד הגנים שלו). הילדים יודעים שהוא שונה אבל לא לשלילה. הרבה ילדים שמחים לשחק איתו והסייעת מפרשת להם את כוונותיו התקשורתיות. הילדים חוזרים לבתיהם מלאי אושר על התקדמותו התקשורתית ומשפרים בשימחה לאמהות שלהן מה הוא הצליח לומר היום וכיוצא בזה. להיות שונה זה לא בהכרח להיות שנוא. הגננת של הבן שלך שונאת אנשים עם מוגבלויות ומחנכת את ילדי הגן לשנוא אותו. הבן שלך מוגבל בעיקר על ידי סובביו.

 

[ריטה ב]

הגננת זקוקה לפסיכולוג ../images/Emo8.gif

מרמריסה היקרה, כואב מאוד לקרוא את מה שכתבת... לדעתי, הגננת חסרת ידע ונסיון ואכן זקוקה לעזרה - גם ממך וגם ממומחה-פסיכולוג. כשבני עבר את האבחונים במכון להתפתחות הילד, ביזמתה של הגננת קישרתי בינה לבין הפסיכולוגית מהמכון. הפסיכולוגית ביקרה בגן, ערכה תצפיות בילד ונתנה המלצות לגננת. וזה בנוסף לפסיכולוגית ה"קבועה" של הגן. אני סבורה, שכדאי לעשות משהו דומה גם במקרה שלך.

 

[I am ADiDi]

תתעקשי להעביר גן

גם אם אומרים לך שהגנים מלאים, כדיי לתת לו הזדמנות במקום שהוא לא מסומן כשונה, ועם גננת חמה יותר ומבינה! וכמובן מומלץ ריפוי בעיסוק, ושתעבדי איתו המון בביית על משימות וככה הוא ילמד לעשות אותן מהר יותר. חוץ מזה כדאי שתמצאו משהו שהילד חזק בו כדיי שיוכל להרגיש שווה מול הילדים בגן, משהו שהילדים ירצו לעשות כמוהו וללמוד ממנו. בהצלחה, ולא לוותר לגננת!!!!!!!

 

[מרמריסה]

אין גן אחר.

חד וחלק. סוף פסוק - אסור להכניס עוד ילד מעבר למיכסה, כך עפ"י מח' הגנים בעירייה. אפילו שטענתי שעברנו דירה ואני בהריון וצריכה להתחיל שמירת הריון ולא יכולה שהילד יישאר בגן מרוחק. "גברת, מה את רוצה? שנוציא מאחד הגנים ילד? אין מה לעשות. זה מה יש."

 

[עדו בן צבי]

יש גנים פרטיים ואפשר גם להישאר עם

הילד בבית. אני לא מדבר סתם. אני בחרתי בפתרונות האלה בתקופות שונות.

 

[רונתי]

../images/Emo24.gifמרמריסה יקרה

לדעתי, מה שאת יכולה לעשות הוא להזמין ילדים שאת מכירה את ההורים שלהם אליכם הביתה, שישחקו איתו וילמדו להכיר אותו ואז בגן יתקרבו אליו . שיפתח מיומנות במשהוא או שיהיה לו משחק אטרקטיבי, דבר שמושך ילדים, הבן שלי , לדוגמא, אלוף במשחקי מחשב ופלייסטיישן 2 וזה מושך אותם כמו זבובים. ובקשר להישארות גן, אני ממליצה לך לערוך לו איבחון במרכז לקידום למידה (בקשי מהגננת שתפנה אותך, שם עושים ועדות שילוב), גם הגננת שלנו, שהיתה גננת מדהימה, חשבה שהוא יצטרך להישאר גן, באיבחונים ראו אחרת ובשילוב ריטאלין הוא עלה לכיתה א (והצליח- קיבל תעודה מצטיינת כולל סדר ונקיון והתנהגות והכל) וזו ההחלטה הכי נכונה שעשינו. שיהיה בהצלחה ומאחלת לו כל טוב וכמובן לך, כי ליבנו כואב הרבה יותר מהם לפעמים.

 

[מרמריסה]

הבעיה היא שעכשיו

עברנו דירה לקצה השני של העיר. ניסיונותי להזמין אלינו די העלו חרס, בעיקר עקב קושי טכני של ההורים. האמת, גם קודם, לפני שעברנו - כך שאני לא בטוחה אם זה מצד ההורים או הילדים... בקשר לכיתה א' - אין לי ספקות בכלל. הוא עדיין לא בשל - בייחוד לאור הקושי המוטורי (למשל, הוא לא מסוגל לשרטט קווים אלכסוניים, הם יוצאים לו כחצאי עיגול) ולאור העומס המטורף של כיתה א'. בשנה שעברה, הוא לא החזיק עיפרון ביד והיום הוא כותב, כך שאני בטוחה שעוד שנת הבשלה, חיזוק וטיפולים רק תועיל לו.

 

[רונתי]

אז תתעקשי שיעבירו אותו גן

תשבי בעיריה ותסבירי את הבעיה וכמה זה פוגע בילד, אני מקווה שיתחשבו.

 

[iruthya]

תשובה למרמריסה

שלום לך, ראשית הורידי לחץ. עברתי את שעברת וזאת לפני כ- 11 שנים כשלא היה אינטרנט ולא היתה מודעות, ואכן זרמתי עם המערכת, בני היה מנודה חברתית עד כיתה ה!!!!! אבל.....היום אין חכם כבעל נסיון. ראשית, - את תילחצי - במילה אחת הסבירי לגננת הנכבדה - .. זה בסדר, מה שהספיק הספיק יש לו ללמוד כל החיים - ובמקרה הצורך נעמיד סוללות של מורים/ מטפלים מול הילד. ותבקשי ממנה בקשה קטנה שכל מה שעשה לעודד אותו על כל פעילות שהצליח, במילה פשוטה שקוראים לה כמובן ליד כל הילדים) כל הכבוד.... ותקני לה חבילת מדבקות שתיתן לו ורק לו, על כל מה שעשה. שיסתובב עם מאה מדבקות על החולצה. ויראה לחברים שלו שהוא קיבל מדבקות. זה בראש ובראשונה להעלות לו את הדימוי העצמי שלו, ואת הכבוד שלו בפני חבריו. והסבירי לגברת הגננת שהחשוב ביותר!!!! - שהילד יגיע מאושר לגן, ולא מצליחן, הוא לא צריך לרצות אותה, וזה הכי חשוב - כי דרך האושר הוא יגיע להצלחה. עם הילד תעבדי קצת בבית, (כמו: קחי כוס גרגרי חומוס יבש בתוך קערית - ערבבי עם קצת אורז וקצת עדשים ובקשי ממנו להפריד אותם (זוהי פעילות פינצטה) ועל כך צ'פרי אותו. (דוגמא) ואין דאגה הוא יישאר עוד כיתה בגן, ובוודאי שלא בגן הנוכחי. אעלה כאן סיפור קצר מנסיון אישי... אני אם ל- 4 ילדים (כשאני עצמי בעלת קשב וריכוז במתבגרים בת 43) בני הבכור היה עבורנו - "אוניברסיטה" של ADHD החל מגן חובה, כלומר אין טיפול או שיטה שלא חווינו ונסינו. כולל ריטלין, קונסרטה, ועוד... והנה הגיע הילד השלישי לאותו גן בו למד בני הבכור וכמובן ש"הסטיגמה" קיימת זה "תורשתי". לאחר שיחה עם גננת אמרתי או.קיי. אני למודת נסיון ואין בעיה אצלי הכל נעשה באופן פרטי כדי שלא ייכנס כלום לתיק האישי של בני. הופניתי לגננת שיח, שכמובן הכירה אותי עוד מבני הבכור, והסברתי לה שאנו בהליכים של איבחון, ובמידת הצורך נתחיל בריפוי בעיסוק והכל בהתאם לטענתם שהילד איטי, אינו מחזיק עפרון נכון, לוחץ חזק , לא גוזר, לא מדביק, בקיצור "מפגר" היתה מחמאה עבורו. גננת השיח הסבירה שמכיוון שהיא מכירה את האיכפתיות שלי ואת הרקע, בני יתחיל להיות איתה פעמיים בשבוע במקביל לתהליך האבחון שלנו ולריפוי בעיסוק שאני אתחיל. רק ביקשתי ממנה לא לשאול את הילד לגבי הטיפולים שהוא מקבל אחר הצהריים כי אנו קוראים לזה חוג.... אצל (לא נמסור שמות)... ואכן, כעבור שלושה חודשים, קיבלתי שיחת טלפון מהגננת הנכבדה, ומגננת השיח, כי בני - הגיע לשיפור מדהים, ואכן אין ספק שיש תוצאות, ושאלתה כיצד עבדתי איתו בבית, סיפרתי לה את התרגילים שעברנו (וזה זכור לי מבני הבכור). ולבקשתה מסרה כי, מכיוון שבני הגיע לרמה יותר מכיתת הגן... היא מפסיקה את העזרה שלה בגן, כי ...חבל,, יש עוד ילדים שצריכים לקבל גננת שיח. בני - השלישי - לא עבר אבחון לא עבר טיפול ריפוי בעיסק לא עבר תרגילים בבית הוא כן עבר - חוויות הצלחה - בזכות הגננת הנכבדה שחשבה שהוא בריפוי בעיסוק. ובזכות המדבקות שביקשתי שתתן לו על כל הצלחה הוא כן, - קיבל גננת שיח - לתקופה קצרה. - זו מתנה - תבקשי זאת ובכך, הוא הפך להיות הילד הכי מאושר בגן הגננת לא הציקה לו יותר- ולא "השפילה" והעליבה" אותו כי "לא הספיק" - זאת דרשתי בכל תוקף ובמידה ולא תבצע - נכניס את הפיקוח. וכך עברנו את הגן בשלום - והוא נשאר שנה נוספת באותו גן. כי הוא "טופל" כיום הוא בכיתה ב' - ילד מצטיין עם הציונים הכי טובים ילד שנון, מבריק, וחברותי. לא בודקת שיעורי בית, אני אמא נטו בבית - והם מורים וגננות במקומם אל תכניסו לילדים שיש להם בעיה היפכו כל בעיה למתנה וכל שלילי לחיובי אבל זה לא מונע וחשוב !!! - כן לבצע איבחונים, כן לעקוב, - אך לא לאבד שליטה... להיות נינוח ורגוע - לא להכנס לרחמים, להיות מאושרים - ולקבל את ילדינו כמו שהם. ותמיד להדגיש לגננת / למורה / שזה בסדר מה שהוא מספיק אלו היכולות שלו. זהו, במידת הצורך נעמיד מורים פרטיים, הגננת / מורה רגועה - הילד רגוע. ושוב. לא כל אחת יכולה לעשות זאת - עשיתי זאת כי אני למודת נסיון ולא ראיתי לנכון שהבן השלישי והרביעי שלי הם עם "בעיות" כן ידעתי כיצד להלחם בשבילם, בנעם, בחיוך, ייתכן ולו לפני 11 שנים היה מה שיש היום, בני הבכור לא היה סובל עם מערכות החינוך, ועליו אולי ארחיב יותר בפעם הבאה. אני בטוחה שיהיו תגובות לסיפורי הקצר, אך מה לעשות, זהו סיפור אמיתי. וגם בפני האמת צריך להיות מוכנים. רותי

 

[zivadina]

סיפור מדהים על כוחה של אמא לחזק !!!

תודה רבה על הסיפור שלך, רותי. הסיפור שלך מוכיח עד כמה הכי חשוב לתת לילד בטחון עצמי והדרכה, ואז הוא ימצא בעצמו את הכוחות להתאמץ ולהצליח.

 

[putmusicon]

היי רותי

אני יודעת שלהראות שהילד מושקע בצורה פרטית עושה פלאים, כי כאשת מקצוע, כשמטופלים שלי מדווחים שהם בטיפול - כאילו יורד מהם 80% מהלחץ במסגרות הלימודיות. חבל שזה כך

 

[פרחיה2]

הכל כמו פלאש באק. בא לי לבכות ...

הרבה דמעות, כאב לב. וכעס על כל העולם האכזרי. הייתי שואלת את הגננת אם היה לה בקבוצה ילד עיור גם היתה נוהגת כך. בתקופות קשות השארתי את הבן שלי בבית והתפללתי שתבא קצינת ביקור סדיר. יש לי חברה שבנה נשאר בבית חצי שנה עד שהגיעה קצינת ביקור סדיר,שאחרי שהסבירו לה מה עשו לילד ואיך לא אפשרו לו לעבור לבית ספר אחר, היא זו שדאגה שבית הספר יקבל את הילד חזרה בתנאים מגבילים {לבית הספר} מנהלת בית הספר קיבלה על הראש כל כך חזק שנאלצה לתת לילד כל מה שהיה זקוק לו וכמעט להתחנן שלא ישאר בבית אלא יבוא כל יום...

 

[עדו בן צבי]

 

[חיוך נצחי]

../images/Emo46.gifמה בדבר לשנות ת הנוהג הטפשי

שלה? בכל רשות מקומית ישנה פסיכולוגית האחריאית על הגן. בקשי את נוכחותה בפגישה הזו. אני לא הייתי מסכימה להפגש עימה ללא שיחה מקדימה עם הפסיכולוגית האחראית על הגן, או נכחותה בפגישה. במקרה הגרוע ביותר, מתאמים מועד חדש שיתאים לכולכן. בדיוק, אבל בדיוק מה שאמרת כאן- אמרי לפסיכולוגית. עדיף בפגישה המשותפת. את יודעת בדיוק מה לא בסדר, מתארת הכל בדיוק רב והגיון- את בטוחה שאת צריכה עיצות?

אני במקומך הייתי מערבת מיד את שפ"י. גננות שכמותה עושות אותנו לוחמות טובות יותר עבור ילדינו- אל תוותרי! דאגי שיקבל את ההתייחסות הנאותה. לא שמאחלת לכם- אך אם המצב ייראה כלא פתיר לאחר כל זה- הייתי דואגת להוציאו מן הגן.דבר אינו שווה את סבלו.

 

[מרמריסה]

עכשיו דיברתי איתה טלפונית

כי אני עובדת ולא אני הוצאתי אותו מהגן. היא אמרה שהחליטה לא להעיר לו, אבל רשמה לי (שאני אעיר לו בבית) ש: הוא העיף את הקשה של הלחם על הרצפה, זרק חלקים של פאזל, העיף קליפות פרי ודרך עליהן... הילדים בכל פעם נזעקים שתבוא לראות מה הוא עשה. שאי אפשר להסתיר מהם איך שהוא מתנהג או עובד (מצייר, גוזר וכ"ו). שהוא לא יכול לשחק איתם כי הוא "לא ברמה שלהם"-כלומר אחרי 5 דקות נגמר לו הריכוז והוא מתחיל לעשות שטויות. אני סבורה שאם היא תחזק התנהגויות חיוביות השליליות יצטמצמו מכיוון שהן נובעות מתסכול, והיא בשלה: אני לא יכולה לסתום את הפה ל-20 ילדים שרואים איך הוא ומעירים לו.

 

[חיוך נצחי]

התקשרי לשפ"י אצלכם! בדקי מי

הפסיכולוגית האחראית על הגן והתעקשי לדבר איתה בדחיפות. ויש מפקחת.... לא לוותר! מרגיז כמה אנו תלויים בגננות/מחנכות, כי במסגרת הכשרתן הבסיסית אינן מקבלות כלים מתאימים והכל נתון לשיפוטן... כל חופש גדול אני נושאת ים תפילות- שרק יהיו המחנכות/גננות משתפות פעולה... אל תוותרי. את צודקת. היא אמורה לחזק. אבל לא נראה שהיא יודעת מה זה. זה הזמן לעלות מדרגה