ה(!!!)דילמה

[393939]

ה(!!!)דילמה

שלום, אני בת 38.8 (אשכרה ראיתי את זה מופיע ככה היום במחשב של רופאת הנשים שלי.....

) ורווקה. לאחרונה נפרדתי מבן זוג איתו הייתי שנה. בגלל מגבלות רפואיות מסוימות שלו ידעתי שלא בטוח שנוכל להביא ילדים לעולם ובכל זאת לא עלה על דעתי לעזוב אותו. האהבה היתה חשובה לי יותר מרעיון הורות עתידי וערטילאי. מעולם לא הייתי בהריון ואין לי מושג עד כמה קל או קשה זה יהיה. אני הולכת לעשות בדיקות פרופיל הורמונלי אבל יקח עוד קצת זמן עד שאראה תוצאות ומין הסתם גם אילו לא יהיו שחור או לבן. אני מנסה לחשוב ולתאר לעצמי מה צופן לי העתיד כשיש כמה דברים בהם אני די בטוחה: 1. לעולם לא אתפשר על זוגיות שאינה כוללת אהבה גדולה וכנה, לא בשביל ילד ולא בשביל כלום, 2. לא אביא ילד לבד, 3. כנראה שלא אסכים לעבור טיפולי הפריה. יש עדויות מבוססות למדי על קשר בים טיפולי פוריות וסרטן בכלל וסרטן שד בפרט בעיקר בקרב נשים בקבוצות סיכון. כיוון שמבחינה גנטית אני בסטטיסטיקה של 1:2 למחלה אני לא מאמינה שאסכים להיכנס לזה. מכאן שתקוותי הן שממש אבל ממש בקרוב אכיר את גבר שימצא חן בעיני מספיק שארצה להביא איתו ילד לעולם, שאכנס להריון מהר ובאופן טבעי, ושיוולד לנו ילד בריא ושלם למרות גורם הסיכון שבגיל. מעבר לכל זה מאוד מרתיע אותי הרעיון של הורות בגיל מבוגר. בעיקר בהמשך הדרך. להיות אמא בת 55 לילד תיכוניסט, בת 60 לילד חייל, אבא אולי מבוגר עוד יותר. רב הסיכויים שיהיה זה ילד יחיד... זה לא רעיון המשפחה האידאלית שאני רואה בעיני רוחי. משפחה צעירה עליזה ותוססת- זה כבר לא יהיה..... אשמח מאוד לשמוע מחוויותיכם(ן)..... תודה רבה

 

[דינהלה1]

עונה

התלבטתי מאוד ולבסוף החלטתי לכתוב לך מה דעתי בנושא. מדוע לא להיות אם חד הורית בינתיים? למצוא אהבה וזוגיות תוכלי תמיד אבל כדי להרות ילד ביולוגי ככל שתמתיני הסיכויים פוחתים. לידיעתך. מי שרוצה להרות מתרומת זרע לא מחייב טיפולי פוריות הליך פשוט שמבוצע במרפאה. עוד אופציה שקיימת היום זה גברים ונשים שעושים הסכם באמצעות עו"ד ומביאים יחד לעולם ילד ביולוגי בעזרת הפריה טבעית דרך מרפאה. הם חותמים חוזה מראש ובו הם מסדירים מראש את חלוקת המשאבים לגידול ילד משותף. וגם אם לא דרך לידה אז יש עדין יש ערוצים נוספים שפתוחים בפניך של אימוץ או ופונדקאות בהליך פרטי. לדעתי אם את מעוניינת להיות אם אין טעם לחכות כדי שלא תפספסי הזדמנויות וזמן . בנושא הזוגיות, מגיל מסוים פלח גדול של גברים שמעוניינים בזוגיות הם אבות לילדים ומחפשים בת זוג בסטאטוס כמו שלהם. ולכן רבים מהם לא ירצו בקשר עם נשים שבונות עליהם להבאת ילד משותף לעולם. ברגע שתהיי אם זה יפחית ממך את הלחץ וזה עשוי להרחיב את מעגל האפשרויות. לדעתי את צריכה לעשות הפרדה בין הרצוי למצוי. יש לך בראש "פנטזיה של משפחה מאושרת שכוללת זוג הורים צעירים עם ילדים" אבל בחיים זה לא תמיד כך. יש כל מני סוגים של משפחות של זוגיות ונישואין ואין מצב של מה נכון או לא נכון. אני אומרת קחי מה שהחיים נותנים לך ותפעלי עכשיו. חבל לבנות על קשר על תקוות כשבעצם שום דבר לא מובטח. מה גם שאימהות משנה את החיים וגורמת לשינוי פרספקטיבה ומבט על החיים ועל המציאות. לגבי הסיכון שיש בטיפולי פוריות. אני חושבת שכל אדם באשר הוא ובכל רגע נתון, מרגע שקמים בבוקר ועד שהולכים לישון עלול לקרות משהוא בלתי צפוי ומסוכן ובכל זאת אנשים לא עוצרים את החיים שלהם וממשיכים. בכל מקרה יש אלטרנטיבות אחרות להורות כפי שציינתי בתחילת תשובתי. מה דעתך לפנות לייעוץ מסודר מאיש מקצוע שיאיר לך את הנושא?

 

[שבי38]

וזו אך ורק דעתי האישית

אני בת יחידה להורים מבוגרים , הכל יחסית לתקופה, לפני 41 שנה אימי הייתה בת 34 ואבי בן 44 כשילדו אותי. אני יכולה לספר לך כמה רע להיות בת יחידה כמה קשה לטפל לבד בהורים אבל זה כנרא ברור לך . מה שאני לא מבינה מה את רוצה יותר בן זוג או ילד. חברה טובה שלי הגיעה לגיל 40 ללא בן זוג והביאה ילדה מתרומת זרע. הילדה היום בת 12 חכמה ומאושרת. לא קל לגדל אותה לבד אבל בזמנו הכמיהה לאמהות גברה על הרבה שיקולים אחרים. אני התחתנתי בגיל 19 ילדתי את בכורי בגיל 23 ואת בני השני בגיל 27 , שניהם אחרי טיפולים הורמונליים, משפחה צעירה ומאושרת. אבל לפני קצת יותר משלוש שנים "התפנצ'רה " התינוקת שלי שעכשיו בת שלוש וחודש. אני לא אשכח את הרגע שאני עומדת בשירותים עם בדיקת הריון ביתית וצועקת על בעלי " אני מוציאה!!!!!!" במהלך כל ההריון חשבתי שאני מבוגרת הסיכוי למומים שונים גבוה , מה אני צריכה את זה? היו המון שיקולים כמו המצב הכלכלי, הקריירה שעברה למצב הקפאה ואפילו לנסיגה במידת מה, השיקול שכשהילדה תיהיה בת 18 אני איהיה בת 56 ובעלי 63 , תישמעי "חצי רגל בקבר"

, אבל מה ,כיף לנו עכשיו .פתאום ,אנחנו "הרבה" השולחן מלא יותר בחגים , נכון שהיא קטנה אבל אנחנו מזמינים אנשים ואנשים מזמינים את עצמם לראות אותה. אני מנסה ,"לעורר " קצת את הקריירה ואמשיך ללמוד, מצב כלכלי עדיין ח... אבל מסתדרים , אלו החוויות האישיות שלי. אם יש שאלות אשמח לענות. אגב באופן אישי אני מאוד נגד הורות בגיל מאוחר ואם "יתפנצ'ר " לי שוב. אני מוציאה!

 

[איגי האיגואנה]

נשמע שקיבלת החלטה

בגילך, בלי התפשרות ובלי מוכנות ללכת על ילד לבד, לחכות עד שיבוא הנסיך, זה די אומר שאת מוכנה לוותר על הורות. מראש מתנצלת על המילים הלא קלות. יקירתי, אין לך זמן לחשוב! אחרי גיל 35, למי שאף פעם לא הרתה, קשה להכנס להריון. כל שנה שעוברת מקטינה את הסיכויים שלך. אהבה גדולה אפשר למצוא גם עם ילד ואפילו שניים. מכירה זוג שהכירו כשהיא היתה בהריון. הרבה זוגות מתחתנים כשלאחד מהשניים יש ילדים. וכשגורם הלחץ יורד, הרבה יותר קל למצוא בן זוג. מנסיון. אם את לא מוכנה להתפשר על בן זוג, לא מוכנה לעשות לבד ילד, אז מה כן? להמשיך ולחכות? עד מתי? יש עוד דברים שצריך לקחת בחשבון. מצב כלכלי, תמיכה משפחתית. אם את לא עובדת ואין לך שום קשר עם המשפחה, אולי זו סיבה להמנע, אבל אם מצבך הכלכלי סביר, ותהיה לך אפשרות לעזרה, אני במקומך לא הייתי חושבת פעמיים. משפחה אידיאלית אין לאף אחד חוץ מאשר בסרטים. גם זוגות שמתחתנים צעירים עוברים צרות, חלקם מתגרשים, אצל חלקם נולדים ילדים עם לקויות. אבל כל מי שתשאלי אותו לא היה מוותר על המשפחה שלו. חיכית עד עכשיו, בינתיים הנסיך לא הגיע, אז צריך לקבל החלטה. כי זה או ללכת על ילד לבד (או בשיתוף עם בחור כמו דרך המרכז להורות אחרת), או להמר הימור שבעקבותיו את עלולה להשאר ללא ילדים.