etica בכייף ומידע מעניין
לגבי כרטיסי הברכה מנהג משלוח אגרות ברכה בימים שלפני ראש השנה מקורו בגרמניה של ימי הביניים רבני אשכנז המליצו, כי בפרוס חודש אלול צריך אדם לאחל לחברו בירכת שנה טובה. מנהג זה רווח בקהילות הדוברות גרמנית והתפשט בצורה ממשית בקהילות מזרח אירופה, ומשם לארהב, עם הופעת הגלויות המסחריות במאה ה -19. חיקוי מנהגי הגויים, לצד השימוש הגובר בגלויה המסחרי הרחיבו ומיסדו את המנהג העממי. הישוב הישן בארץ, כחלק ממנהג המקום שהושפע בודאי מההתפתחויות באירופה, הפיץ את בשורת החג בכרטיסים מיוחדים, כחלק מתעשיית השנורהמקובלת. מראותיה של הארץ הקדושה, דמויות של צדיקים וחזיונות תנכיים מלווים במילות ברכה לשנה החדשה ביטאו מנהג מקובל ורווח. הופעת הציונות, בישרה את התרחבות ישוב הארץ באנשים חדשים נושאי בשורת דת הלאום החדשה. המנהג העממי התרחב והתפתח תוך מתן ביטוי למציאות חדשה. מסר חדש, של הוויה חלוצית מיישבת ובונה, הפך למרכיב הוויזואלי המבטא את איחולי הברכה לשנה החדשה גם במסר המילולי חל שינוי ובצד איחולי ה"שנה טובה" המקובלים, הופיעו איחולי ברכה "לאומיים" שנתנו ביטוי למציאות הבית הלאומי שהולך ונבנה. מדי שנה, בסוף הקיץ, היו הרחובות המרכזיים גדושים דוכני מכירה של אגרות ברכה. תקופת המכירה היתה כחודש לערך בעלי הדוכנים היו נקבצים במחסני המפיצים כדי לבחור את "הדוגמאות" אותן קיוו למכור. בעלי החנויות, בעיקר חנויות למכשירי כתיבה ועיתונים, זכו לביקור של סוכן מצויד באלבומי דוגמאות מהן בחרו את האגרות הרצויות בעיניהם ה"שנות טובות" הציגו אמנות עממית במחיר עממי שניתן היה להשיגה בכל פינת רחוב, עובדה שתרמה לפופולאריות ותחזקה את קיומו של המנהג עשרות שנים. המוטיבים שבצבצו מעל גבי האגרות, ולא פחות האמצעים האמנותיים, יצרו תמונה של סמלים אהובים שהעבירו מסר צבעוני מובן ומקובל. את האגרות קנו ושלחו כולם בלי הבדל של מקום גיאוגרפי, השכלה ומעמד חברתי ייצור כרטיסי הברכה מצד אחד, וקנייתן על ידי הקהל מצד שני הם שבנו את האמירה שהגדירה את החברה הישראלית בשנות החמישים הופיעה ה"שנה טובה", הקטנה והמקובלת, כפי שהתקיימה גם בשנות השלושים והארבעים לצידה בלטו מספר "שנות טובות" בגודל גלויה בעיקר משיקולים מסחריים- היכולת לשוב ולהדפיס את התמונה ,בלי להדפיס עליה את ברכת השנה החדשה, בכל ימות השנה ה"שנה טובה" המצולמת בשחור לבן-לעתים צבועה ביד ליתר הידור וקישוט- בתחילת שנות החמישים, והצבעונית למן סוף שנות החמישים, העבירה מסר של מציאות אותנטית רבה יותר, כשהצילום בשחור לבן תרם מבלי דעת, לדימוי של ימי צניעות וצנע בשנות השישים- שנים של אגרות ברכה רבות מאד- נוצרו "שנות טובות" במספר גדול מאד של וריאציות כשלצד האיגרת הקטנה ה"קלאסית", הופיעו אגרות גדולות כפולות דפים, כשהתמונה "בחוץ", והברכה הכתובה "בפנים", הידור שאפשר כמובן גם גביית מחיר גבוה יותר. ה"שנות טובות" היו הרבה יותר צבעוניות כביטוי לטכניקות הצילום והדפוס שהשתכללו, נוצצות יותר ומקושטות כדי לענות על ביקוש מגוון יותר של קהל עם כח קנייה גדול יותר. גודש ושפע של גודל צורה וקישוט כביטוי לכוחה המתעצם ומתברגן של חברה ישראלית