ועוד על ה"הבדלה"
הבדלה, סדר הברכות והתפילות המבדיל בין ימי קודש לחול: בין שבת לימי חול, בין שבת וחג, ובין חג ליום חול. בימי קדם נהגו להבדיל על נרות ועל מוגמר (קטורת של בשמים) לאחר סעודת בצוותא, שנהגו לאכול בחבורות לקראת צאת השבת. לברכת המזון צירפו גם את ברכת ההבדלה, שאותה תיקנו אנשי כנסת הגדולה: "בתחילה קבעוה בתפילה, העשירו - קבעוה על הכוס, חזרו והענו - קבעוה בתפילה (ברכות ל"ג ב'). לימים פסק מנהג הסעודות ונשארה רק ההבדלה. חז"ל הזהירו מלבצע עבודה בימי חול, קודם שנאמרה ההבדלה, אך הדיעות חלוקות אם הזכרת השבת בצאתה היא מן התורה - או תקנת חכמים. הרמב"ם סבור, כי ההבדלה היא מצווה מן התורה, כמו הקידוש בליל שבת, והיא נכללת בקטגוריה של "זכור את יום השבת לקדשו": הזכירה היא בין בכניסת השבת ובין בצאתה. מכאן, שכשם שבכניסת השבת אנו מקיימים את המצווה בקידוש על היין, כך נקיים ציווי זה גם בהבדלה עם יציאתה. בדיעבד, כאשר אין כוס של יין, אפשר להבדיל על כל משקה אחר. את היין מוזגים לכוס עד שהוא נשפך על גדותיו, כדי לבטא את השפע. מדליקים נר מיוחד, שבו נפתלים שני נרות לפחות זה בזה, מצרפים את קופסת הבשמים הריחנית, והילדים אוחזים באבוקה. אחרי קטע הפתיחה - "הנה אל ישועתי אבטח" - מברכים ארבע ברכות, הסדורות לפי סדר יבנ"ה - יין, בשמים, נר, הבדלה. הברכה הראשונה היא "בורא פרי הגפן" (ואם מבדילים על משקה אחר - "שהכל נהיה בדברו"), ובה מודים לה' על היין. הברכה השניה היא ברכת הנהנין על הריח: "בורא מיני בשמים" (או "עצי בשמים"), המלווה בהנאה ריחנית ורוחנית את השבת היוצאת, ועמה את הנשמה היתרה - עד השבת הבאה. יש המקפידים להשתמש בהדסים, על פי הנאמר: "תחת הסרפד יעלה הדס" (ישעיהו נה יג). הברכה השלישית היא ברכת "בורא מאורי האש" - ברכת הנהנין, הכוללת הודיה לה' על שהעניק לאדם את מקור האש, האור והחום. האור ניתן בראשית ששת ימי הבריאה, ולכן ראוי לברך עליו בתחילת השבוע; ועל פי המסורת גילה הקב"ה לאדם הראשון את האש במוצאי השבת הראשונה של הבריאה בשחקו שתי אבני צור זו בזו. נוהגים לקרב את קצוות האצבעות אל שלהבת האבוקה כדי להדגיש את חשיבות האור, שבזכותו ניתן להנות מן הפרטים הקטנים של סדרי החיים, כמו בדיקת נקיון הציפורניים. בכך גם מקיימים את מצוות התלמוד, המחייבת ברכה על האור רק אם מופקת ממנו תועלת כלשהי ואפילו סמלית. בנוסף, הציפורניים גדלות באופן בלתי פוסק, וכך מסמלות את השפע, שלו אנו מייחלים בשבוע המתחיל. טעם נוסף - שהן מסמלות את החיים, את הבשר ובו הדם, שכן הוא נראה מבעד לציפורניים. הברכה האחרונה, הרביעית, היא גם העיקרית - "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה ה', המבדיל בין קודש לחול". לאחר מכן שותים את היין, מכבים את הנר (כדי להראות שהנר הודלק למצוות נר של הבדלה) ואוכלים דבר מה.