ה ב ד י ד ו ת .....

[אורמור]

הכי לבד שיש

עצב נורא, פושה היא הלכה אשתו אשתו של האיש היקר מטה חוסנו מקור כוחו מתה והוא לבד עכשיו ספון בין בני ביתו ואני לא אתו לא יכירני מקומי לצדו גם לא ניתן לבכות בשניים לא רק הוא שם ואני פה בלי יחד לחוד נצבת מנגד-יודעת ולא יכולה -לגעת להושיט כתף או יד, רק מתיפחת לבד והסכין מפלחת, קורעת, שותת הלב על חבר שכואב לבד אור

 

[הדרדסית הנשית]

משהו מאוד חביב שקבלתי במייל..

והייתי משייכת אותו לשירשור הזה מקווה שתאהבו..אני אהבתי מאוד

******* הרבה אנשים נכנסים ויוצאים מחייך , אבל רק ידידים אמיתיים משאירים את חתימתם בתוך לבך כדי להסתדר עם עצמך , תשתמש במוח כדי להסתדר עם אחרים , השתמש בלבך אם מישהו בוגד בך פעם אחת , זאת בעיה שלו אם מישהו בוגד בך פעמיים זאת כבר בעיה שלך מחשבות גדולות , דנות ברעיונות מחשבות בנוניות , דנות במיקרים מחשבות קטנות , דנות באנשים אלוהים נותן לכל ציפור את האוכל שלה אבל הוא לא זורק אותו לתוך פיה מי שמאבד כסף , מאבד הרבה מי שמאבד ידיד מאבד יותר מי שמאבד את אמונתו , מאבד הכל בני נוער יפים זו עבודה של הטבע אבל אנשים מבוגרים ויפים הם עבודת אומנות למד מטעויות של אחרים אתה לא תצליח לחיות כל כך הרבה זמן כדי לעשות את כולם בעצמך יופי זה משחק ילדים אופי- זה גורל החיים

 

[הדרדסית הנשית]

ועוד שיר שכתבתי על הבדידות..../images/Emo36.gif

האם אוכל לקנא במה שמעולם לא שלי? להתגעגע למשהו שמעולם לא היה? לשלם את המחיר של השקט הנפשי שלי במשהו שלו אני שבויה ולא מרפה? כל יום שעובר דימעה קטנה מרעידה את נימיי החלום הכמיהה שהולך לצידך לא מרפה לא מניח.. מחשבות מציפות לא מניחות מחשבות של תוגה לא מרפה מחשבות של עבר הווה עתיד מחשבות מערפלות מחשבות מציקות.. את רוצה לעצור לרגע ואת לא יכולה! את במרדף נצחי בין ליבך לרגליך לאן את בורחת מהמחשבות? דמעות העצב יגון הבדידות נשמתך הצמאה מייסרת את נפשך אל אותו יופי נשגב שאליו את כמהה.. ואת לא מוצאת את עצמך ואת לא מבינה למה?! את מרגישה כל הזמן חסרת מנוחה.. והבדידות עולה גואה ומעיקה...

 

[הדרדסית הנשית]

מצטערת שמעיקה אצלי בדידות זו ממש..

לפתוח תיבת פנדורה... היום הכל אפור נכנסתי וקראתי את הודעת הפתיחה של האמזונות בדידות וזה כמו גוש כזה שיושב אצלי עמוק בפנים וכל פעם שאני קוראת אדם שהוא בודד או נושא שעוסק בבדידות אני מרגישה שאני ממש נחנקת..הכל מתפרץ החוצה.. אני כבר קוראת פה שבועות אתכם אנשים עוקבת כמעט יום יום איך אתם תומכים האחד בשני וזה כל כך נפלא, והיום ממש היום אולי מגיבה וכותבת הרבה כי ממש מרגישה שמזדהה עם הנושא שבעיניי הכי נוגע וכואב שזה הבדידות, לכל אחד מאיתנו יש סיבה או ג´וק מסויים בראשו שהוא מנסה להפנים אותו לדחוק אותו עמוק פנימה והבדידות זה הג´וק הנורא שמלווה אותי כל הזמן, והכי מצחיק שאני שאני לפעמים יושבת שעות וחושבת למה? למה אני מרגישה עטופה כל כך בבדידות, הרי יש לי בעל אוהב יש לי ילדים שאוהבים אותי יש לי המון חברים שעוטפים אותי תמיד, ובכל זאת מרגישה את הג´וק הנורא הזה. אם למישהו מכם תהיה תשובה אשמח לשמוע, כי עד היום לא מצאתי אותה. ושוב מצטערת שאני מעיקה עם הבדידות הזאת.

 

[אנונימית אחת]

את יודעת...

פעם פעם... חשבתי לי שלא יעזור לנו כלום. בפנים בפנים נהייה תמיד בודדים. ולעיתים.. במיוחד כשאנחנו חווים רגשות קיצוניים - אנחנו מתכנסים לתוך ה"עצמנו" הזה.. לפעמים בעונג.. לפעמים בכאב. אבל כשאנחנו מתכנסים לתוך עצמינו - זה תמיד לבד...

אפילו ברגעים הכי הכי אינטימיים - אנחנו עוצמים עיניים ומתכנסים...

 

[לולה3]

אה..אני מבינה גברת תוגה באה לבקר

אני מכינה לה קפה,מדליקה נרות וקטורת, מנעימה את זמנה עם מוסיקה.. אח´כ מבקשת יפה שתלך.. ת´אמת ..אני מרשה לה לבוא לבקר לפעמים,אבל רק לקפה את זה כמובן אני אומרת לה מראש..

 

[מלבלבת]

הבדידות שלי...

נשארת לפעמים גם לעוגה ועוד דורשת גם סיבוב שני של קפה....לעיתים אפילו לסיגריה! אבל בסוף היא מתייאשת ממני-אני לא אשת שיחה מופלאה-והולכת לה למקום אחר בלב אני יודעת-היא עוד תשוב בחזרה...... אהבתי את הדימוי-לולה!

 

[לולה3]

נו בטח ..את מציעה לה עוגה

ומצפה שלא תחזור?? תשמעי לי ..לא יותר מקפה להציע לגברת

 

[*חתולה*]

"רוח סתיו"

כשכתבת את שכתבת עלתה לי בראש המנגינה ומילות השיר של רוח סתיו. אולי זה בגלל רוח הסתיו. בוקר טוב