בדידות...../images/Emo20.gif
פעם לא כל כך מזמן כתבתי את זה בפורום אחר ומביאה את זה לכאן מכיוון שנושא שירשור זה על בדידות..למרות שאני מוקפת בחברות באנשים שאוהבים יש בי באופן קבוע ובלי שום קשר לעונה את החידק הזה הבדידות, ואני קוראת לו חידק כי עוד לא מצאתי לו תרופה זה משהו שממש מושרש בי עמוק פנימה... ============ והיא דפדפה , וחיפשה כן במבוך חייה במחברת המלאה זכרונות, צחקה לעצמה חייכה בקולי קולות,פתאום לרגע נעצר אותו חיוך וזלגה לה דימעה, והיא נזכרה שרוב הזמן בחייה היא נלחמה בחלומותיה, ילדותה הייתה חבוייה באותם תאים אפורים רחוקים, והתאים האלה מדי פעם צפים,תמיד היא ניסתה להתבלט בכל דרך בכל עת, אך היא היתה בודדה....כולם תמיד עטפו אותה מסביבה ניסו לנגוע בנישמתה, אך משום מה הבדידות עטפה את חייה כבר משחר ילדותה... היא ניסתה לעשות מעשה שהתבגרה מעט והפכה לנערה, קצת לפני שנגעה בתקופת הצבא, היא אספה בגדים לתיקה, ויצאה למסע , מסע עצמאי לעצמה.. בו היא תוכל סוף סוף להפיג את בדידותה למצוא את עצמה(כך לפחות חשבה שתוכל לרפא את החידק שדבק בה) היא נסעה לאותה עיר דרומית בה כל הצעירים מנסים את מזלם, בה הם חווים חוויות, בה הם הופכים לעצמאים לאנשים קטנים ואחראיים, שם היא מצאה את עצמה מלצרית באיזה מלון מוכר, קבלה דירה עם עוד שלושה שותפים, היתה מאוד חביבה על כולם, כל יום יצאה, אפילו מצאה אהבה, כל יום חוותה חוויה נעימה...אבל עדין הרגישה בודדה..... משום מה הבדידות ליוותה אותה לכל מקום בחייה, שנה לאחר מכן התגייסה, גם שם הייתה עטופה בחברים בלי סוף שאהבו אותה, וניקשרו אליה עד מאוד, אבל היא תמיד הרגישה זרה, שונה ממש כמו ביום שהכירה את עצמה.. התחתנה מתוך אהבה ובחירה, הקימה משפחה...ועדין הבדידות ניקרה בה.... כל חייה פרצה חומות, כל חייה ניסתה לשבור מוסכמות...הרבה הצליחה לשבות בקסמייה, אבל תמיד הרגישה עד כמה שניסתה להתעלם מאותה הרגשה...בדידות, כאילו היתה זרה לעצמה...בדידות שניקרה בה ללא מנוחה, ופשוט לא הניחה לה.. היום היא עומדת לקראת תקופה מרגשת עד מאוד...היא מנסה לעשות מעשה.. מעשה לא רגיל, שאולי סוף סוף יביא קץ לאותה בדידות לא מובנת, שלא רוצה להרפות מחייה, בדידות לא מוצדקת... ואולי תיצלח דרכה...ואולי אותה בדידות תשאר בתוכה עד יום מותה.
