התרחקנו

התרחקנו

אני דיברתי בגילוי לב,
אתה דיברת בגילוי לב.
בחוץ השמש שקעה.
הלכו הלבבות והתנקו
ואנחנו התרחקנו.
 
שחרזדה מפרגנת, המון תודה

ואיך מקרבים כשאין כבר בין מה למה?
שיש כזה חוסר הסכמה
וכל אחד לדרכו האחרת פנה?
אחרי שדיברנו את הלבבות
והמשכנו לפגוע ולהיפגע
?
 
שחרזדה יקרה, תודה רבה רבה,

אולי באמת תימצא עוד דרך
אולי אסור להרים ידיים
אם עוד רוצים ללכת בשביל
שבו התעופפו הציפורים
ושבצידיו צומחות העצים
שבין ענפיהן הן נחות
עם ערב. אולי אפשר לנוח,
לישון, ציפור רחוקה מציפור,
עד שיצלצל פעמון שחרית.
 
שחרזדה - קבענו לקפה. בין השאר גם קצת תודות לך!!!!

ככה זה כשהספרות חוצה את החיים
והחיים את הספרות.
תודה לך
 
שירה חביבה- אני מאוד שמחה ומקוה שזה לטובה

אמא שלי היתה אומרת לי-
אלף חברים ולא אויב אחד
 
עוד שיר על איש מת, על מסע

*
בהר עלו גלים של ים
חשבתי איך אפשר להשמיש
את גוויית האיש
השרוע
בין גלי הים בין הקצפים
מונוטוני כמו כדור
מהבטן שב ומהמהם המת
"אני לא רוצה לשוב
נצרי את גלימתך
עצרי את סליחתך."
שבתי אל הרפש
שבתי אל הסחי
לבנות שם
גדם
לתפארת
במרכז העיר
**
שם, ליד באר החלב של חזי
היכן שהאוטובוסים משפריצים
סילוני תקווה מתוקים וחונקים
 
קורה שאת נדפקת בגדול

קורה שאת נדפקת בגדול.
אז קורה.
נאמר עשרים שנים, או שלושים, או ארבעים, או חמישים.
תמשיכי לנשום
כי אין לך שום ברירה אחרת.
תסתכלי על האוזניים של הכלבה המכורבלת במיטתה
תביטי במנורת המלח הכתמתמה.
תמשיכי לנשום.
אז קורה שאת נדפקת בגדול.
תמשיכי לנשום.
לא, אל תחבטי את אגרופך בקיר,
הוא לא ימלא את החור
רק יעשה עוד חור.
תמשיכי לנשום.
תמשיכי לנשום.
תסתכלי: ספל פרחוני, ובתוך הספל כפית.
תמשיכי לנשום.
קחי אויר אל תוך הבטן
ותציצי אל תוך הספל.
ותמשיכי לנשום.
תמשיכי לנשום.
דרך האף תשאפי
דרך האף תנשפי.
לא, אל תכתשי את הקיסם שבין השיניים,
זה מזיק לשינייםן.
תציצי ביקשתי, תציצי אל תוך הספל.
הנה קוביות קרח הנמסות לאיטן
אל צבע אפלולי
שעד לפני מספר דקות היה שוקו מרענן.
תמשיכי לנשום.
השוקו של החיים הפך לחרה אבל את,
תמשיכי לנשום, ועוד מעט יהיה יותר קל
וכניסת האויר אל תוך גופך
תהיה תענוג,
ותאמרי: אח, איזה תענוג החיים האלה.
ותמשיכי לנשום!
 
ההודעות מהבנק הגיעו

הגיעו דפי נייר מהבנק ועליהם מילים קטות
והרבה מספרים.
היא זרקה אותם לפח
ידעה שאיננה מדברת בשפת המספרים.
ניסתה את הציפורים.
בחוץ החשיך, היה אמור להיות גשום
לפי דיווח החזאי אבל היא לא ידעה
כי לא האזינה לחדשות. הציפורים
היו ריקות וגוססות. עברה לחתולים. אמרו לה
שהם רזים ומכוערים. ניסתה איתם בשפת הסימנים.
ישבה על דלי. סימנה "עצרו", עברה כבישים, צרחה
"ניצרו את האש, הו אתם היגעים." הכוכבים היו מרוחקים,
ובכלל, מי נשא את ראשו לשמיים באותו הלילה
כשקריאת ציפור חתכה את האויר
והיא לא ידעה את שמה.
 
למעלה