כי לאף אחד אין מונופול על החיים...
והיום מצאתי פוסט שאהבתי לקרוא.
כתב אותו:
Nir Falay
אני לא אוהב את החגיגות על ערש הדווי של עובדיה יוסף.
אמנם האמירות שלו חשוכות בחלקן הגדול, ופונות כמעט נגד כל פלח בעולם שאינו הפלח הישיר שלו, אבל עדיין, אני לא חושב שזה אנושי לשמוח על מוות או גסיסה של בן אדם, כל עוד הוא לא רוצח, רודן או כיוצא בזאת (וגם אז אני מודה שקשה לי עם מוות).
רק מה, אם להיות כן, אני גם לא אוהב את אובר-הצדקנות של הצד השני.
ההשתפכות של סטטוסים כאן ושם, וזעקות הבכי של רכבים שעוברים במקום מגוריי ומבקשים כנראה תפילות או תרומות.
אתם מזכירים קצת את צפון קוריאה. זוכרים כמה צחקתם על הגויים האלה כשהם בכו בכזו דרמטיות על קים-ז'ונג איל?
זוכרים כמה זה היה נראה לכם מוזר?
העולם הוא אבסורדי ואכזר, מכל הכיוונים.
הלוואי והיו מלמדים אותנו קצת אקזיסטנציאליזם (או פילוסופיה כללית) כבר מגיל צעיר.
כי אולי מתוך השקפה שרק אנחנו עזר לעצמנו, והרף העין של הקיום האנושי, היינו מכבדים יותר אחד את השני, את השנייה, את האחר, את הגוי, את ההומוסקסואל והלסבית, את המין שאנחנו חלק ממנו, מינים אחרים, ואת הכוכב שעליו אנחנו יושבים.
אבל לעולם הזה יש חוק די ברור: כל אדם שנולד - מת.
תפילה מעולם לא מנעה מוות מאף אדם. כולם מתו בסוף. זו הסטטיסטיקה.
ובדיוק בגלל עובדה זו בני אדם מעדיפים לחיות את הרגע ולהיות מי שהם, במקום למות מבפנים בעודם בחיים על מנת לרצות את סביבתם או את מנהיגיהם הפוליטיים או הדתיים.
יכול להיות שעובדיה יוסף, ששייך לדור אחר, ותיק יותר, ולמגזר שמרן יותר, מעולם לא ניסה להפנים זאת.
ואולי, אם חוסר הכבוד שהופגן היום כ''כ פוגע בהם, הגיע הזמן שמאמיניו וחסידיו יתחילו לתקן בדיוק במקומות שהוא טעה.
בראש ובראשונה - להפסיק לאיים, לקלל ולבזות בני אדם.
כי לאף אחד, אבל לאף אחד, כמו שאתם רואים, אין מונופול על החיים.
חג שמח אנשים
http://www.youtube.com/watch?v=bWKQyQ3aCpk
והיום מצאתי פוסט שאהבתי לקרוא.
כתב אותו:
Nir Falay
אני לא אוהב את החגיגות על ערש הדווי של עובדיה יוסף.
אמנם האמירות שלו חשוכות בחלקן הגדול, ופונות כמעט נגד כל פלח בעולם שאינו הפלח הישיר שלו, אבל עדיין, אני לא חושב שזה אנושי לשמוח על מוות או גסיסה של בן אדם, כל עוד הוא לא רוצח, רודן או כיוצא בזאת (וגם אז אני מודה שקשה לי עם מוות).
רק מה, אם להיות כן, אני גם לא אוהב את אובר-הצדקנות של הצד השני.
ההשתפכות של סטטוסים כאן ושם, וזעקות הבכי של רכבים שעוברים במקום מגוריי ומבקשים כנראה תפילות או תרומות.
אתם מזכירים קצת את צפון קוריאה. זוכרים כמה צחקתם על הגויים האלה כשהם בכו בכזו דרמטיות על קים-ז'ונג איל?
זוכרים כמה זה היה נראה לכם מוזר?
העולם הוא אבסורדי ואכזר, מכל הכיוונים.
הלוואי והיו מלמדים אותנו קצת אקזיסטנציאליזם (או פילוסופיה כללית) כבר מגיל צעיר.
כי אולי מתוך השקפה שרק אנחנו עזר לעצמנו, והרף העין של הקיום האנושי, היינו מכבדים יותר אחד את השני, את השנייה, את האחר, את הגוי, את ההומוסקסואל והלסבית, את המין שאנחנו חלק ממנו, מינים אחרים, ואת הכוכב שעליו אנחנו יושבים.
אבל לעולם הזה יש חוק די ברור: כל אדם שנולד - מת.
תפילה מעולם לא מנעה מוות מאף אדם. כולם מתו בסוף. זו הסטטיסטיקה.
ובדיוק בגלל עובדה זו בני אדם מעדיפים לחיות את הרגע ולהיות מי שהם, במקום למות מבפנים בעודם בחיים על מנת לרצות את סביבתם או את מנהיגיהם הפוליטיים או הדתיים.
יכול להיות שעובדיה יוסף, ששייך לדור אחר, ותיק יותר, ולמגזר שמרן יותר, מעולם לא ניסה להפנים זאת.
ואולי, אם חוסר הכבוד שהופגן היום כ''כ פוגע בהם, הגיע הזמן שמאמיניו וחסידיו יתחילו לתקן בדיוק במקומות שהוא טעה.
בראש ובראשונה - להפסיק לאיים, לקלל ולבזות בני אדם.
כי לאף אחד, אבל לאף אחד, כמו שאתם רואים, אין מונופול על החיים.
חג שמח אנשים
http://www.youtube.com/watch?v=bWKQyQ3aCpk