מה שאלי ו אמר +
לא בטוח עד כמה מכבי ת"א היא עסק כלכלי מוצלח. למיטב ידיעתי (והיו גם לא מעט דיונים תיקשורתיים בנושא בימים האחרונים), המאזן שלה לרוב מאוזן ומטה. הבעלים שלה משקיעים ממון רב ולא תמיד רואים רווחים כלכליים מדידים. השינאה הטהורה והפשוטה שנושבת מכיוון אוהדי קבוצות אחרות, פשוט משאירה אותי פעור פה כל פעם מחדש (ולא צריך לתת לי דוגמאות הפוכות כי הן מחליאות באותה מידה וכי למרות הכל, נתקלים בהן הרבה פחות). שילוב נדיר של תבוסתנות, רגשי נחיתות וחוסר רוח ספורטיבית בעליל. הנימוקים הלאומיים, בעידן שבו ספורט הוא עוד ענף בידור להמונים בכפר הגלובלי, הם מיושנים ומגוחכים. הם כאלה כשהניצחון נתפס כאור לגויים והם כאלה כשנשמעים ציקצוקי השפתיים בנוגע למוצא אימם של השחקנים. ספורט, בידור, כיף. עם כל הצער של אוהדי קבוצות ישראליות מסוימות, קבוצת מכבי ת"א משחקת כבר מספר שנים את הכדורסל היפה והמהנה ביותר באירופה. כשהיא במיטבה (וזה לא נדיר בשנים האחרונות), אין קבוצה טובה ומהנה לצפיה ממנה ביבשת. זה לא ענין של מה בכך. קרדיט מאוד גדול בנושא הזה יכולים לזקוף לזכותם המאמן הישראלי שלה וההנהלה שלה (דם יהודי טהור גם כאן). מותר גם להעריך את המועדון הזה כאי של מצוינות השגית וניהולית, בתוך ביצה של בינוניות ומסורת הסתפקות במועט (העיקר ההשתתפות, לא?). אפשר לשאוב ממנו אפילו ערכים חיוביים. "הורסים את הליגה"? "על חשבון האחרים"? זה לא צריך לענין את מכבי. לא הליגה ולא האחרים. מזרחי וגרשון מנהלים ומאמנים קבוצה אחת ולה הם צריכים לדאוג ולה הם מחויבים. כישרונות ישראליים ואחרים, פרחו גם בקבוצות אחרות והגיעו להשגים יפים. קצת יותר כשרון ניהול ותרבות אירגונית אחרת, היו יוצרים אולי עוד מכבי. כנראה ששימעון ושאר חבריו חמוצי הפנים, בכל זאת עושים כמה דברים טובים כבר כמה עשרות שנים והבדידות שלהם בצמרת מעידה גם לא מעט על המתחרים שלהם. התיקשורת הממלכתית מפנקת אותם. אז מה? יש עוד קבוצה ישראלית שרשמה ורושמת השגים כאלה באירופה? אני לא חושב שהפועל ירושלים או הפועל ת"א יקבלו יחס שונה כשהן תגענה למעמד דומה באירופה. חוץ מזה, לא חסרים עיתונאים ופרשנים שנהנים להצליף בכל הזדמנות במועדון הזה. אי אפשר לומר שהתקשורת מציגה חזית אחידה. יורם ארבל לא מסתיר את אהדתו לקבוצה הישראלית על פני הקבוצה מאמא רוסיה. באמת מזעזע, קרנפי ובהמי. ולסיכום, כרגיל מי שיוצאים מגוחכים ומטופשים במידה הגדולה ביותר הם מנהיגינו. פיני, פיני, זה אהוד. אהוד, זוכר אותי...? פיני, זה משה, משה קצב. פיני, תוכל לחתום לי? פיני, בבקשה אל תנתק... אבל לזה אנחנו רגילים. גם לקומץ האוהדים הלא-יותר-חכמים, שיוצאו לחגוג בטוקבקים ובכיכר העיר, את ניצחונה של קבוצת הצבא האדום הרוסי. יותר מצחיק או יותר פאטתי?