התקפי חרדה

[הקרן שלי]

התקפי חרדה

לגרא ולשאר המשתתפים שלום וחנוכה שמח! לפני שנה הייתי בפיגוע. פיסית לא נפגעתי, רק נפשית. היו לי התקפי חרדה, שאמנם היו לי כבר קודם (על רקע טראומה מינית) אך הם נהיו קשים יותר ותכופים יותר. בחצי שנה האחרונה לא היו לי התקפים, בקושי. ובשבוע האחרון הם חזרו. טיפול פסיכיאטרי אני לא רוצה, כי בטיפול האחרון שהייתי בו נפגעתי מאד. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כחודש, אבל עדיין אני לא מספיק בטוחה במטפלת, ובטיפול הזה. כך שבסופו של דבר אני לבד. ולא יודעת מה לעשות. בעברי לקחתי כדורי הרגעה בכמויות, כדי לברוח מהכאב ומהזכרונות, ואני לא רוצה לחזור לתקופה הזאת, או לשיטה הזאת, אבל אני מרגישה שאני עומדת על הסף... אני אשמח לעזרה ו/או עצות... בתודה מראש,

 

[גרא.]

הקרן שלי,הטוב ביותר הוא שתפני עכשיו

לנט"ל "מרכז סיוע לנפגעי טראומה לאומני : 363-363-800-1 יחד עם זה,את אומרת שהתחלת טיפול פסיכולוגי רק לפני חודש,כנראה לא יותר מ4 פגישות +, נראה לי מוקדם לנטוש את הטיפול. גם אם את לפי שעה אינך בטוחה מספיק במטפלת.את והיא, שתיכן זקוקות לזמן...התהליך הטיפולי מטבעו,צובר תאוצה לאט,ורק אחרי שלב ההכרות הראשונית,וכנראה גם האבחון הפסיכולוגי שהמטפלת שלך מעבירה לך, לאור דווקא דרך מבחנים, אלא דרך השיחות ביניכן..רק לאחר מכן, מותר לצפות לשינוי חיובי, שגם הוא יבוא בהדרגה.לכן חשוב שתשכילי לגלות יותר סבלנות ואורך רוח, גם אם את כבר כל כך רוצה להרגע..תני לה, לפסיכולוגית המטפלת שלך, ולך עצמך,להתמודד יחד עם קשייך, ללא לחץ,וצפייה לתוצאות מיידיות..זה פשוט לא קורה כך.בנוסף,נסי לפנות ולשוחח עם מי שמקשיב בנט"ל,ע"פ הטלפון סצרפתי.ולבסוף,מעט טיפול עצמי, בתוצאות הלחץ הפסיכולוגי הקשה שאת נתונה בו, יכול לעזור. לכן מפנה אותך למאמר בנושא התמודדות עם לחץ פסיכולוגי, המופיע בקובץ המאמרים בפתיח לפורום..

 

[הקרן שלי]

תודה לך גרא......./images/Emo39.gif

ולגבי נט"ל, אני קצת מתלבטת בגלל שההתקפים קשורים לא רק לפיגוע אלא גם לטראומה מינית שעברתי... ולגבי הפסיכולוגית, לא התכוונתי שאני אפסיק את הטיפול. אני מודעת לזה שזה רק ההתחלה ודי קשה לדעת כבר בשלב כזה אם יש סיכוי שזה יצליח או לא. אז אני באמת מתכוונת לתת לזה זמן. הבעיה היא שבינתיים אני לא מרגישה מספיק פתוחה לדבר איתה, או להתקשר אליה בזמן התקף. (נפגעתי בעבר ממטפלות ולכן אני עם אצבע על הדופק כל הזמן). איכשהו זה יוצא שבזמן התקף, אני לבד. אין לי למי לפנות, אין לי עם מי לדבר. ואני רק רוצה לבלוע כדורים. אני יודעת שאסור לי, וכבר אמרו לי שאם אני אבלע עוד פעם כדורים יאשפזו אותי, ובזה אני לא מעוניינת, אז שוב, אני לבד, ואין לי מה לעשות...... אני מקווה שהבהרתי טוב יותר את הבעיה... תודה מראש, וחג חנוכה שמח!

 

[גרא.]

אפרת,בכל מקרה יש לך עם מי לדבר,

טלפונית כמובן.את יודעת, לאחד מאלה המופיעים בפתיח לפורום.פרט לנט"ל,יש גם כאלה המקשיבים לנשים אחרי טראומה מינית..מעבר לטיפול הפסיכולוגי שהוא אינו וירטואלי, אלא ממשי, יש גם בני אדם, אנשי מקצוע ומתנדבים, המוכנים להקשיב..להקשיב..לומר לך מילה טובה, לתמוך, לעודד, ולתת לך שוב ושוב את ההרגשה שאינך לבד...את לא לבד.

 

[הקרן שלי]

תודה, גרא!../images/Emo142.gif חג שמח!../images/Emo137.gif