התקפי זעם וקצת
שלום רב. יש לי בעיה של התקפי זעם, אני בן 17 וההתקפים האלה ממש הורסים לי את החיים. אני מיתעצבן בגלל שטויות. מתחיל לצעוק ולהיתעצבן והבעיה שברגע שזה מתחיל אני לא שם לב למציאות. זאת אומרת שאחרי ההתקף אני חושב על זה ואני מבין שאני לא צודק, שטעיתי ושאני צריך להצטער. בזמן של ההתקף אני לא חושב בכלל, ואחרי ההתקף פעמים קרובות אני אפילו לא זוכר מה גרם לזה. התקפי הזעם האלה הורסים לי את מערכת היחסים עם המשפחה, וזה סיים לי קשר ארוך עם חברה. יש לי קפיצות במצב רוח, אני יכול להיות שמח ומרוצה מהכל ושניה אחרי זה אני לא רוצה לעשות כלום. וכשאני אומר כלום אני מיתכוון לזה שאני יכול לשבת במשך שעה וחצי ולהיסתכל על נקודה מסויימת על הקיר בלי לזוז. ואני מסתגר מאנשים, כלומר אני לא יכול לשטף אנשים שמכירים אותי בבעיות שמציקות לי. אני יודע שתחשבו שזה מצחיק שילד כמוני, רק בן 17, חושב על זה או משהו אבל זה מפריע לי נורא. קראתי קצת על הנושא וזה ניראה פשוט כמו גיל ההתבגרות, אבל זה פשוט מרגיש לי חמור יותר. עזרה.
שלום רב. יש לי בעיה של התקפי זעם, אני בן 17 וההתקפים האלה ממש הורסים לי את החיים. אני מיתעצבן בגלל שטויות. מתחיל לצעוק ולהיתעצבן והבעיה שברגע שזה מתחיל אני לא שם לב למציאות. זאת אומרת שאחרי ההתקף אני חושב על זה ואני מבין שאני לא צודק, שטעיתי ושאני צריך להצטער. בזמן של ההתקף אני לא חושב בכלל, ואחרי ההתקף פעמים קרובות אני אפילו לא זוכר מה גרם לזה. התקפי הזעם האלה הורסים לי את מערכת היחסים עם המשפחה, וזה סיים לי קשר ארוך עם חברה. יש לי קפיצות במצב רוח, אני יכול להיות שמח ומרוצה מהכל ושניה אחרי זה אני לא רוצה לעשות כלום. וכשאני אומר כלום אני מיתכוון לזה שאני יכול לשבת במשך שעה וחצי ולהיסתכל על נקודה מסויימת על הקיר בלי לזוז. ואני מסתגר מאנשים, כלומר אני לא יכול לשטף אנשים שמכירים אותי בבעיות שמציקות לי. אני יודע שתחשבו שזה מצחיק שילד כמוני, רק בן 17, חושב על זה או משהו אבל זה מפריע לי נורא. קראתי קצת על הנושא וזה ניראה פשוט כמו גיל ההתבגרות, אבל זה פשוט מרגיש לי חמור יותר. עזרה.