התקפות זעם

התקפות זעם

יש למשהו רעיון איך להתמודד עם התקפי זעם של בני?
הוא נמצא על הספקטרום בתפקוד גבוה.
אני לא אומרת שהוא מבין הכל.
אבל את הרוב כן.
כל פעם שהוא מתעצבן כשהוא לא מקבל משהו הוא תופס את מה שיש לידו וזורק.
אם זה התיק שלי אז הוא יהפוך אותו.
אם זה פלאפון על השולחן הוא יזרוק אותו.
אם זה אוטובוס צעצוע על הרצפה אז הוא יבעט בו.
אם משחק במחשב לא עולה הוא יבעט במחשב.
מה לעשות?
אני אשמח לרעיונות.
אם אני אצליח להתמודד עם ה בעיה הזו שלו החיים שלי ישתפרו מאוד.
כי אני כל הזמן בפחד שהוא ישעה משהו כזה במיוחד כשאנחנו ברחוב או עם אנשים זרים.
 
בטח

זה קורה המון.
בברכה שבוע שעבר לא נתתי לו שוקולד אז הוא הפך לי את התיק בבעיטה.
אתמול לא קניתי לו טילון אז הוא זרק טרקטור ענקי על הריצפה.
וזה קורה כל הזמן.
מה לעשות?
להחזיק אותו חזק?
לשלול ממנו דברים שהוא אוהב?
הוא בכלל יכול לעשות הקשים מפעולה לתוצאה?
אני מאמינה שכן אבל זה מורכב.
 

dina199

New member
האם אפשר לתכנן משהו מראש ?

למשל לקבוע שלא אוכלים שוקולד בבריכה.
ושכשיוצאים החוצה (אני מניחה שזה היה המקרה) לקבוע מראש שלא קונים ולא אוכלים טילון בחוץ.
יכול להיות שההחלטות האלה מראש יגרמו לזריקות ובעיטות בבית , אבל אז האנרגיה תצא בבית.
 
הוא בן 4.5

אפשר לדבר איתו.
הוא יודע מהה וא עושה.
הוא אומר אני זרקתי את האוטובוס.
אני צעקתי בבית של סבא.
 

dina199

New member
הוא עדיין ילד קטן.

הרבה ילדים בגיל הזה מתגרזים כשלא נותנים להם קרטיב או שוקולד.
האם כשזה קורה בחוץ, אנשים מסביב מתרגשים מזה ?
 

קפיה

New member
אולי זה מעט יעודד...

הבן שלי כיום בן שמונה וחצי, מזכיר את בנך לפי מה שתיארת. ילד בתפקוד גבוה, מגיל 4 בגן תקשורת (כיום משולב)
ואפשר להגיד שבמשך שנים אמרתי לעצמי שאם רק הייתי יכולה לשפר את ההתפרצויות והכעסים שלו היה לו ולנו הרבה יותר קל. לא האמנתי שאי פעם אגיע ליום בו הכעסים, ההתפרצויות וזריקת החפצים ממש כמעט יעלמו. הוא עדיין ילד מעט נפיץ עם קשב וריכוז והיפר אקטיביות אבל זה כבר ממש אבל ממש בקושי קורה ואפשר לשמחתי לספור על אצבע אחת. אני מדברת על ילד שהיה על בסיס יומיומי - פשוט כל יום! זורק, מעיף, צורח ותפרץ, מפוצץ טיפולים פאררפואיים בטריקת דלת , לא היה יום שעבר ללא זריקת חפץ, צרחות, או אפילו הלקאה עצמית, לא שלחתי אותו לחברים מהחשש שיעיף גם שם חפצים (זה קרה במעט ניסיונות שהיו).
הטיפול הריטלני עזר מעט בבעיות ההתנהגות ובעיקר אני חושבת שמה שעזר זה המון המון המון הכלה, המון המון הסברים, עבודה בעיקר על חיזוקים חיוביים ולא שלילים, המון הקשבה, פחות הראיתי לו שאני כועסת ויותר הראיתי לו שאני מבינה מה גרם לו לתסכול ואיך מנסים בפעם הבאה להתאפק, לספור , לנשום... וגם שזרק והעיף פשוט החזקתי אותו וכמו מנטרה הייתי אומרת לא זורקים לא מעיפים, למדתי שעונשים עליו לא עובדים אלא בעיקר לימוד תבניות של אתה לא זורק ולא מעיף, המון עבודה על סדר יום, המון דיבורים בלילה לפני השינה מלווים בחיבוקים - כמה אושר גרמת לי שהצלחת היום לא לזרוק וכו.... זה סיזיפי וזה עבודה מנטאלית בעיקר על עצמנו כדי להיות חזקים ולא להישבר ואני מודה שזו הייתה עבודה מפרכת שהחלה לתת פירות בשנתיים האחרונות.
אני מקווה שזה ילך ויהיה קל יותר לכם ולו ככל שהזמן יעבור.
 

Ziggy Stardust7

New member
ניסית לשוחח איתו על כך?

אני חושב שכדאי לך לבדוק למה הוא מגיב בהתרפצות זעם בכל פעם שמשהו לא מסתדר לו.
בן כמה הוא? אם יהיה צורך, אולי כדאי להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי.
ואם ממש אין ברירה, אולי כדאי שהוא יתחיל לקחת תרופות.אבל זו באמת צריכה להיות הברירה האחרונה לדעתי, במיוחד אם הוא צעיר.
 
אני מדברת איתו כל בזמן

אתמול לא קניתי לו כלום והסברתי לו שזה בגלל שהוא זורק דברים.
כאילו כל פעם שהוא מתעצבן הוא פשוט מחפש במה לבעוט.
איך אני יכולה לבדוק למה הוא מגיב בהתפרצויות זעם?
הוא לא פוגע בעצמו או בי.
רק מחפש מה לזרוק.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מהנסיון שלי: פחות להגיד ולהסביר, יותר להקשיב ולשאול.
כשה
היה מתפרץ כך, הייתי לוקחת אותו לפינה שקטה להרגע,
לפעמים כשהרגשתי שהוא צריך, חיבקתי אותו.
לא כעסתי עליו.
הרגשתי את הסבל שלו שגרם לו להתפרץ וזה כאב לי מאד.
ואז ניסיתי יחד איתו למצוא מילים לרגשות שגרמו לו להתפרץ.
למשל:- נדמה לי שמאד כעסת/נעלבת/אחר קודם, נכון?
יכול להיות שהרגשת כך כי.....?
איזה צבע היה לכעס/כאב/תיסכול/אחר שהרגשת?
(למשל כך סיפר לי פעם על ההבדל בין כעס אדום לכעס לבן).

ככל שהבנאדם מצליח להמליל את רגשותיו, יש לו פחות צורך לפרוק אותם באלימות.
ככל שהוא מרגיש שמישהו מנסה להבין אותו, ואולי לפעמים גם מצליח, לפחות חלקית, הוא פחות נואש ופחות זקוק לפורקן הזה.
 
אני אנסה את זה

אני מוכנה לנסות את הכל רק שזה יפסיק.
פשוט נראה קצת הזוי לחבק ילד שלוקח צעצוע או פלאפון וזורק על הרצפה כי הוא לא קיבל מה שהוא רוצה.
אבל אני אנסה את זה.
 

dina199

New member
זה לא הזוי.

הוא לא עושה את זה סתם.
זה ביטוי לכעס ותסכול שהוא לא מצליח לבטא בצורה תקשורתית מקובלות.
אבל הכעס והתיסכול עדיין קיימים.
כל ילד יכול להתעצבן על אמא שלו שלא נתנה לו משהו (חוסר דחיית סיפוקים
).
אני יודעת שיש אפילו ילדים נ"טים בגיל הזה שזורקים את עצמם על הרצפה.
וכמו שאמרתי תכנון מראש יכול להוריד את רמת הציפיות ובעקבות זה את דרישת סיפוקים.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אחדד שאלתי: האם זה נובע מכוונה מתוכננת שלו
לעשות לך מניפולציה/להכריח אותך להענות לו,
קרי בעיה חינוכית שצריך לטפל בה בכלים חינוכיים
או
שהוא מתמלא ברגשות קשים (כעס/תסכול ועוד)
שמציפים אותו וגולשים החוצה בהתנהגות,
קרי הוא במצוקה רגשית?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה באמת קורע-לב לראות אדם, ילד, ועוד ילדך, סובל כ"כ.
אולי מתוך חוסר האונים והכאב שלך,
תתחברי לחוסר האונים והכאב שלו,
וכך תמצאו יחד את הדרך החוצה מהבור הזה

הדרך שהצעתי אינה קסם, זה לוקח זמן,
אבל בהדרגה המצוקה מתמנת ואיתה גם ההתפרצויות.
 
למעלה