חנה של ליאור
New member
התקף לב זה טוב לטיפול?
התקף לב זה טוב לטיפול?
היינו היום בשאיבה. הגענו קצת מאוחר (המטפלת בגן של שיר לא התעוררה בבוקר ואחרה ברבע שעה, מה שגרם לנו לאחר ביותר מחצי שעה) אבל במילא אף אחד עוד לא התחיל את השאיבות. השאיבה שלי היתה שלישית והתעכבה מאוד בגלל שכל הזמן הזעיקו את המרדימה לחדר לידה. התחלתי להיות בלחץ מזה שהשעה 11:00 מתקרבת ובסוף עוד יהיה לי ביוץ לפני השאיבה. בסופו של דבר המרדימה הגיעה והשאיבה בוצעה. התעוררתי לי מההרדמה מסטולה ומאושרת (זה הרי החלק הנעים ביותר בתהליך) וראיתי שלא כתבו לי על היד כמה ביציות שאבו למרות שזה מה שמקובל בבי"ח כרמל. חיכיתי שמישהו יגיע לספר לי אבל אף אחד לא עשה את זה ולכן שאלתי את אחת האחיות כמה שאבו. היא התפלאה שלא כתבו לי על היד ועידכנה אותי ששאבו ארבע ביציות. ארבע ?!?!?!?!?! ב 7 שאיבות שעברתי נשאבו ממני 14-21 ביציות לטיפול. מה פתאום ארבע? איפה עשרה+ הזקיקים שראו באולטראסאונד האחרון? אולי כבר היה ביוץ? אולי הגונל-F שניתן לי בהתחלת הטיפול הרס הכל? אולי ההמתנה של יום נוסף הפכה כמה זקיקים לציסטות? היינו בשוק מוחלט. הספדתי את הטיפול לגמרי וניסיתי בכוחותי האחרונים לשכנע את עצמי שמטיפולים כושלים יש הצלחות גדולות אבל לא השתכנעתי. אחוז ההפריות שלי מעולם לא היה גבוה ומארבע ביציות לא נראה לי שאפשר לעשות משהו. נכנסתי לרופאה כדי לקחת מרשם שהיא שכחה להשאיר לי. הרופאה קיבלה אותי בחיוך גדול. "איך את מרגישה?" "בסדר, פרט לכמות הביציות שנשאבו" "למה? מה הבעיה עם הכמות?" "ארבע זה מעט מידי עבורי" "ארבע? מי אמר לך שנשאבו ארבע? נשאבו ממך 12 ביציות. זה אמנם פחות מאשר בטיפולים קודמים אבל זה טוב" בטח שמעתם את אנחת הרווחה שלי עד הבית. אוקיי. אפשר להמשיך לנשום ולחכות לראות מה יהיה מספר ההפריות. מהטיפול הזה אני יוצאת עם התאומים שלי. כך החלטתי וכך חייב להיות.
התקף לב זה טוב לטיפול?
היינו היום בשאיבה. הגענו קצת מאוחר (המטפלת בגן של שיר לא התעוררה בבוקר ואחרה ברבע שעה, מה שגרם לנו לאחר ביותר מחצי שעה) אבל במילא אף אחד עוד לא התחיל את השאיבות. השאיבה שלי היתה שלישית והתעכבה מאוד בגלל שכל הזמן הזעיקו את המרדימה לחדר לידה. התחלתי להיות בלחץ מזה שהשעה 11:00 מתקרבת ובסוף עוד יהיה לי ביוץ לפני השאיבה. בסופו של דבר המרדימה הגיעה והשאיבה בוצעה. התעוררתי לי מההרדמה מסטולה ומאושרת (זה הרי החלק הנעים ביותר בתהליך) וראיתי שלא כתבו לי על היד כמה ביציות שאבו למרות שזה מה שמקובל בבי"ח כרמל. חיכיתי שמישהו יגיע לספר לי אבל אף אחד לא עשה את זה ולכן שאלתי את אחת האחיות כמה שאבו. היא התפלאה שלא כתבו לי על היד ועידכנה אותי ששאבו ארבע ביציות. ארבע ?!?!?!?!?! ב 7 שאיבות שעברתי נשאבו ממני 14-21 ביציות לטיפול. מה פתאום ארבע? איפה עשרה+ הזקיקים שראו באולטראסאונד האחרון? אולי כבר היה ביוץ? אולי הגונל-F שניתן לי בהתחלת הטיפול הרס הכל? אולי ההמתנה של יום נוסף הפכה כמה זקיקים לציסטות? היינו בשוק מוחלט. הספדתי את הטיפול לגמרי וניסיתי בכוחותי האחרונים לשכנע את עצמי שמטיפולים כושלים יש הצלחות גדולות אבל לא השתכנעתי. אחוז ההפריות שלי מעולם לא היה גבוה ומארבע ביציות לא נראה לי שאפשר לעשות משהו. נכנסתי לרופאה כדי לקחת מרשם שהיא שכחה להשאיר לי. הרופאה קיבלה אותי בחיוך גדול. "איך את מרגישה?" "בסדר, פרט לכמות הביציות שנשאבו" "למה? מה הבעיה עם הכמות?" "ארבע זה מעט מידי עבורי" "ארבע? מי אמר לך שנשאבו ארבע? נשאבו ממך 12 ביציות. זה אמנם פחות מאשר בטיפולים קודמים אבל זה טוב" בטח שמעתם את אנחת הרווחה שלי עד הבית. אוקיי. אפשר להמשיך לנשום ולחכות לראות מה יהיה מספר ההפריות. מהטיפול הזה אני יוצאת עם התאומים שלי. כך החלטתי וכך חייב להיות.
