התקף חרדה...

התקף חרדה...

סוף השבוע האחרון היה התקף חרדה הולך ומצטבר עד שהוא התפוצץ בשבת בלילה.
זה התחיל מדקירות בבטן וכאב רצוף לאורך כל הסופש. המשיך בזה ששבת כל המשמרת שלי הייתי מנותקת, ורק שרתי לעצמי כדי להחזיק את עצמי בחתיכה אחת.

בדרך הביתה כבר שרתי ממש בקול רם והרגשתי כל דקה כאילו אני הולכת ליפול באמצע הרחוב.

שנייה אחרי שנכנסתי הביתה כבר הרשיתי לעצמי להתפרק. נכנסתי להתקף היפר-ונטילציה מטורף ובכי קשה.

למזלי חברה ממש טובה הייתה מחוברת, והיא התקשרה ברגע שאמרתי לה מה קורה. בקושי נשמתי. אחרי איזו חצי שעה נרגעתי בסוף. לקחתי כדור ונרדמתי תוך כמה דקות.

אחרי חמש שעות גירדתי את עצמי מהמיטה והלכתי ללימודים. העיניים שלי היו נפוחות ואחרי חצי שעה בשיעור (שגם ככה הגעתי באיחור) יצאתי ונרדמתי על הדשא. גם בשיעור הבא- וידאתי שרושמים שהייתי ושוב יצאתי לישון.

בצהריים שוב ישנתי עוד כמה שעות, וכשהתעוררתי כבר הרגשתי יותר טוב.

בשבת בלילה, באמצע ההתקף, חברה שלי אמרה לי "את חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת."

--

אני עדיין פוחדת.
אני פוחדת להתאהב בו. ויחד עם זאת, אני מאוד רוצה לראות אותו שוב. אני רוצה שוב לחבק אותו שהוא יגיד לי שאני יפה כשאני לא בוכה.

אני רוצה שיהיה לי משהו טוב.

ואם לא נפתחים זה לא קורה, נכון?
 

2b mind

New member


נכון, אם לא נפתחים זה לא קורה.
(וכל כך נעים ויפה לראות שאת רוצה שיהיה לך משהו טוב.לא מובן מאליו בכלל)


בלי להבין לגמרי מה קורה,את נשמעת לי מאוד מותשת וזקוקה למנוחה.
יקירתי, מתי יש לך כמה שעות שאת יכולה להקדיש לעצמך? (אמבטיה טובה, ספר, מוזיקה, כתיבה (כאן או בכל מקום אחר) לא יודעת כל משהו שעושה לך נעים ורגוע עם עצמך...)

לא לגמרי הבנתי סביב מה מגיעה החרדה... (רוצה להסביר?)

בנתיים שולחת חיבוק ענק,
ומקווה שבקרוב ירגע וישתפר.
 
החרדה (ט?)

כתבתי על זה בעמוד הקודם.

סביב המפגש הזה והמגע עלו לי שוב פלאשבקים מאוד חזקים מהתקיפה שלי. ההתקף היה סביב הכאב שלי על מה שקרה ועל ההבנה כמה אני סגורה ומרוחקת מעצמי כבר כמה שנים.

ועם זאת הפחד קצת ממנו. אפילו שאני יודעת שהוא מדהים (לא יודעת אם זה יילך בינינו, אני פוחדת לפתח ציפיות), עדיין הטראומה מזהירה אותי שלא לבטוח בו יותר מדי.

(פעם ראשונה שאני מאמינה לפסיכיאטרית שלי שאבחנה אותי כפוסט טראומה)
 

קולדון

New member
זה נפלא מה שקרה לך איתו

ואת עושה תהליך מדהים, להפתח לבנאדם עם כל הסיכון שבזה, ועם הרגישות המוגברת שלך. זה לא מובן מאליו.. ועכשיו את צריכה למצוא את הדרך להכיל את כל הרגשות האלו, את הלחץ, והעומס, והציפייה והתקווה והאהבה ולא להכנע לפחדים המשתקים אלא להאמין בעצמך שאת מסוגלת, ושמגיע לך, שהוא רואה את היופי שלך ושזו בכלל הסיבה שנפתחת אליו ונתת לעצמך להרגיש משהו.

ואני מקווה שעם החשיפה החרדה גם תרד ותפחת.
אני חושבת שאין כל כך מה לעשות עם כל הלופים שרצים בראש בשלבים כאלו ראשוניים של תחילת משהו רומנטי. אי אפשר לדעת מה יהי וההתחלה הכי מלחיצה. הדבר הכי טוב שאני יכולה להגיד לך, הוא אולי- שגם אצלי זה ככה. תמיד. בכל תחילת כל קשר מההכי קטן והלא משמעותי, להכי ענקי ועמוק. ומה שאפשר לעשות זה לקבל את המצב הזה בהבנה.. וגם... לנסות להינות ממנו כי כמו שיש את הסיכוי להפגע יש את הסיכוי גם לחוות משהו ממש מדהים ומיוחד וטוב.
 
כן,

נפגשנו שבוע שעבר,

אנחנו נפגשים שוב מחר.

היום אני קצת יותר לחוצה, אבל אולי אני צריכה לראות אותו שוב ואני ארגע.

מקווה לטוב, כי אני צריכה סיום טוב לשבוע הקשה הזה...
 
למעלה