התקף חרדה
שלום לכולם, אני חייבת קצת להתפרק, לפני כ-3 חודשים עברתי התקף חרדה קשה, עברתי מס' רב של בדיקות והכל היה תקין התחלתי בטיפול של ציפרלקס 10 מ"ג, אפשר להגיד שהפחדתי את כל המשפחה לא זיהיתי אף אחד, לא את הסובבים לא את בעלי וכאשר לא זיהיתי את ההורים שלי אבי לקח זאת מאד קשה ועד היום יש לו משקעים, ביום א' האחרון עברתי התקף נוסף, שהיה הכי מפחיד כאשר הלכתי לרופאת המשפחה היא החליפה לי את הכדורים לאסציטאלופרם 15 מ"ג כדור ליום, מזה שבוע אני לא ישנה לא מסוגלת לאכול ובעיקר בוכה, אני הכי מפחדת שאני בזמן התקף מחשבותי אובדניות ולא פעם חשבתי להתאבד, אני בחורה בת 32, התחתנתי רק לפני חצי שנה ולפני כחודשיים פוטרתי מהעבודה לאחר כ-11 שנה, מהרגע הזה הכל קרס, אני כה מפחדת בכל התקף שאני משתגעת, שאני מנותקת מהמציאות וחיה בעולם של דימיון, הכי נבהלתי שנסעתי ברכב והפעלתי את ה-GPS לא הצלחתי להבין מה הוא מסביר המח שלי לא הצליח להבין את המשמעות ונסעתי כנד התנועה בכביש סואן, כה נבהלתי ורעדתי כמו שבחיים לא קרה, אני לא יודעת להתשלט על עצמי בזמן התקף, אני בחורה שתמיד הייתי עם עם ראש על הכתפיים ורגליים על הקרקע, אני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה, הדמעות לא מפסיקות הכל נעשה לי שחור ולא רואה כל טעם לחיים, אני בחורה אופטימית מטבעי מה יכול לקרות לזה, אנא עזרו לי אני מחפשת רק לדבר על כך אך הסובבים שלי לא מצליחים להבין לא רוצה את הרחמים או לשמוע אוי איזה מסכנה לא, רוצה לדעת איך לעבור את זה , לדבר עם מישהו שעבר מקרה דומה ולהבין איך ממשיכים הלאה בחיים עכשיו????
אנא עזרו לי
שלום לכולם, אני חייבת קצת להתפרק, לפני כ-3 חודשים עברתי התקף חרדה קשה, עברתי מס' רב של בדיקות והכל היה תקין התחלתי בטיפול של ציפרלקס 10 מ"ג, אפשר להגיד שהפחדתי את כל המשפחה לא זיהיתי אף אחד, לא את הסובבים לא את בעלי וכאשר לא זיהיתי את ההורים שלי אבי לקח זאת מאד קשה ועד היום יש לו משקעים, ביום א' האחרון עברתי התקף נוסף, שהיה הכי מפחיד כאשר הלכתי לרופאת המשפחה היא החליפה לי את הכדורים לאסציטאלופרם 15 מ"ג כדור ליום, מזה שבוע אני לא ישנה לא מסוגלת לאכול ובעיקר בוכה, אני הכי מפחדת שאני בזמן התקף מחשבותי אובדניות ולא פעם חשבתי להתאבד, אני בחורה בת 32, התחתנתי רק לפני חצי שנה ולפני כחודשיים פוטרתי מהעבודה לאחר כ-11 שנה, מהרגע הזה הכל קרס, אני כה מפחדת בכל התקף שאני משתגעת, שאני מנותקת מהמציאות וחיה בעולם של דימיון, הכי נבהלתי שנסעתי ברכב והפעלתי את ה-GPS לא הצלחתי להבין מה הוא מסביר המח שלי לא הצליח להבין את המשמעות ונסעתי כנד התנועה בכביש סואן, כה נבהלתי ורעדתי כמו שבחיים לא קרה, אני לא יודעת להתשלט על עצמי בזמן התקף, אני בחורה שתמיד הייתי עם עם ראש על הכתפיים ורגליים על הקרקע, אני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה, הדמעות לא מפסיקות הכל נעשה לי שחור ולא רואה כל טעם לחיים, אני בחורה אופטימית מטבעי מה יכול לקרות לזה, אנא עזרו לי אני מחפשת רק לדבר על כך אך הסובבים שלי לא מצליחים להבין לא רוצה את הרחמים או לשמוע אוי איזה מסכנה לא, רוצה לדעת איך לעבור את זה , לדבר עם מישהו שעבר מקרה דומה ולהבין איך ממשיכים הלאה בחיים עכשיו????