התקווה שלי...
את הפורום הזה אני קורא בקביעות כבר כמה חודשים. נכנסתי אליו ככה באקראי... השם כנראה קרץ לי. אבל נמנעתי מלרשום פה כי הרגשתי משהו אחר. שם הפורום תקוות גדולות קצת פספס את התוכן שהיה פה וחיכיתי לאיזה שינוי אוירה. אני שמח לומר שחלק מסוים מההודעה של גחלילית דבריך היפים והרגישים רותינקה העלו בי מחשבות שלפעמים אנחנו לא נותנים מקום של כבוד לתקוות שלנו ואנחנו צריכים לתת את הדעת למה שהכי היינו רוצים שיהיה לנו, מה שהיינו רוצים להשיג ואיך. העלה בי את הצורך לעלות ולרשום. אז הצגה אישית קודם כל. קוראים לי שמי (ממש כמו השם שמופיע באנגלית...) בן 26, סטודנט למדעי החברה בתל אביב, אדם מאושר לרוב (חיוך של נחת מהחיים מרוח על הפנים ברוב היממות) ורוצה רק באושרם של הסובבים אותי. את אושיות הפורום כבר יצא לי להכיר פה, גחלילית עם אבק הכוכבים, חן, האופה, פנינית, רותי, קונן ועוד ועוד... אם תגלגלו קצת למטה בהודעה, תגלו שאני נושא גם תפקיד מיוחד במינו שאינו בנמצא בפורומים השונים בתפוז. אני
המארח הגאה של פורום גאווה.
כן, בין יתר מאפייני הזהות שלי, בחצי שנה האחרונה אני גם מכניס את המילה גיי (GAY) לאותה הצגה. לפני כחצי שנה התחלתי בתהליך יציאה מהארון מהחברים הקרובים ועד לימים אלו לשאר המכרים קרובים/רחוקים שלי. אפילו המורה שלי מהתיכון יודעת... אחד הדברים ששימחו אותי הוא האנשים שהכרתי בדרך. יצא לי לפגוש באנשים מקסימים, משכילים, אנושיים, רגישים, תומכים והכי חשוב - מעניקים אהבה. בתקופה הזו הכרתי כ-20 איש (ואולי גם יותר - מי סופר חברים...) מהפורומים השונים בנושאי גאווה שיצרו לי איזה משטח בטחון אמיתי בחיים, לסמוך עליהם, לאהוב אותם, להתייעץ איתם, ולקבל מהם אהבה וקבלה אמיתית. כולם יודעים כבר היום. כולם; חברים קרובים מהיסודי ועד התיכון, חברים מהצבא, חברים מהמכללה, חברים מחוגי חברה שונים ומשונים, חברי משפחה. אבל לא כולם כולם. אמא ואבא. כן, הם תמיד יודעים אחרונים. ובעצם סביר להניח שהם אלו שיודעים ראשונים, אבל יודעים אחרונים. מבינים את הכוונה שלי? מקווה... התקווה שלי. התקווה שלי היא שאני אהיה מסוגל לספר להם את זה ללא פיק ברכיים. שאבא לא יסתובב עם מבט כואב בעיניו, שאמא לא תבכה כשאני אספר לה את זה (יש לה נטייה לבכות מערוץ ויוה - מה יהיה עכשיו?), שהם ילכו בגאווה כמו שאני הולך מחובק ברחוב עם חבר שלי, ויאמרו בגאווה שאני גיי. שיש לי חבר וטוב לי איתו. שיהיו גאים בי והפעם לא בגלל ההישגים שלי בצבא, לימודים, חברים ובכלל. אלא בזכות מי שאני בפנים. אני יודע שיש כאן סוגי אנשים שונים. אולי תגידו אתם. התקווה שלי. תבוא לקיומה? התקווה תתממש ותהפוך מחלום למציאות? ועוד משהו. יש פה כמה הורים לילדים בוגרים יותר או פחות בגילם. חן - ההודעה שלך על בנך כל כך מוכרת לי (ואני מאמין שלכולנו). אבל את בטח יודעת שזו האהבה הראשונה והיא תתחלף בעוד אהבות רבות. אבל שאלה לי אלייך ושאר ההורים ואלו שמיעדים עצמם להורות. מה עם הבן/בת שלכם לא יהיו סטרייטים? איך תגיבו ותקבלו? מעניין אותי לשמוע... ובכלל... שלום לכולם!!!! אני רוצה מהר אבק כוכבים ופיות, קוראסונים חמים, פרחים ושאר מתנות. וגם תגובה (אם חפוץ לבכם) למה שכתבתי. וכמו שאמרה אישה גדולה שהכרתי: שיהיה רק טוב! שמי
את הפורום הזה אני קורא בקביעות כבר כמה חודשים. נכנסתי אליו ככה באקראי... השם כנראה קרץ לי. אבל נמנעתי מלרשום פה כי הרגשתי משהו אחר. שם הפורום תקוות גדולות קצת פספס את התוכן שהיה פה וחיכיתי לאיזה שינוי אוירה. אני שמח לומר שחלק מסוים מההודעה של גחלילית דבריך היפים והרגישים רותינקה העלו בי מחשבות שלפעמים אנחנו לא נותנים מקום של כבוד לתקוות שלנו ואנחנו צריכים לתת את הדעת למה שהכי היינו רוצים שיהיה לנו, מה שהיינו רוצים להשיג ואיך. העלה בי את הצורך לעלות ולרשום. אז הצגה אישית קודם כל. קוראים לי שמי (ממש כמו השם שמופיע באנגלית...) בן 26, סטודנט למדעי החברה בתל אביב, אדם מאושר לרוב (חיוך של נחת מהחיים מרוח על הפנים ברוב היממות) ורוצה רק באושרם של הסובבים אותי. את אושיות הפורום כבר יצא לי להכיר פה, גחלילית עם אבק הכוכבים, חן, האופה, פנינית, רותי, קונן ועוד ועוד... אם תגלגלו קצת למטה בהודעה, תגלו שאני נושא גם תפקיד מיוחד במינו שאינו בנמצא בפורומים השונים בתפוז. אני