התקווה שלי...

[S h a m i]

התקווה שלי...

את הפורום הזה אני קורא בקביעות כבר כמה חודשים. נכנסתי אליו ככה באקראי... השם כנראה קרץ לי. אבל נמנעתי מלרשום פה כי הרגשתי משהו אחר. שם הפורום תקוות גדולות קצת פספס את התוכן שהיה פה וחיכיתי לאיזה שינוי אוירה. אני שמח לומר שחלק מסוים מההודעה של גחלילית דבריך היפים והרגישים רותינקה העלו בי מחשבות שלפעמים אנחנו לא נותנים מקום של כבוד לתקוות שלנו ואנחנו צריכים לתת את הדעת למה שהכי היינו רוצים שיהיה לנו, מה שהיינו רוצים להשיג ואיך. העלה בי את הצורך לעלות ולרשום. אז הצגה אישית קודם כל. קוראים לי שמי (ממש כמו השם שמופיע באנגלית...) בן 26, סטודנט למדעי החברה בתל אביב, אדם מאושר לרוב (חיוך של נחת מהחיים מרוח על הפנים ברוב היממות) ורוצה רק באושרם של הסובבים אותי. את אושיות הפורום כבר יצא לי להכיר פה, גחלילית עם אבק הכוכבים, חן, האופה, פנינית, רותי, קונן ועוד ועוד... אם תגלגלו קצת למטה בהודעה, תגלו שאני נושא גם תפקיד מיוחד במינו שאינו בנמצא בפורומים השונים בתפוז. אני

המארח הגאה של פורום גאווה.

כן, בין יתר מאפייני הזהות שלי, בחצי שנה האחרונה אני גם מכניס את המילה גיי (GAY) לאותה הצגה. לפני כחצי שנה התחלתי בתהליך יציאה מהארון מהחברים הקרובים ועד לימים אלו לשאר המכרים קרובים/רחוקים שלי. אפילו המורה שלי מהתיכון יודעת... אחד הדברים ששימחו אותי הוא האנשים שהכרתי בדרך. יצא לי לפגוש באנשים מקסימים, משכילים, אנושיים, רגישים, תומכים והכי חשוב - מעניקים אהבה. בתקופה הזו הכרתי כ-20 איש (ואולי גם יותר - מי סופר חברים...) מהפורומים השונים בנושאי גאווה שיצרו לי איזה משטח בטחון אמיתי בחיים, לסמוך עליהם, לאהוב אותם, להתייעץ איתם, ולקבל מהם אהבה וקבלה אמיתית. כולם יודעים כבר היום. כולם; חברים קרובים מהיסודי ועד התיכון, חברים מהצבא, חברים מהמכללה, חברים מחוגי חברה שונים ומשונים, חברי משפחה. אבל לא כולם כולם. אמא ואבא. כן, הם תמיד יודעים אחרונים. ובעצם סביר להניח שהם אלו שיודעים ראשונים, אבל יודעים אחרונים. מבינים את הכוונה שלי? מקווה... התקווה שלי. התקווה שלי היא שאני אהיה מסוגל לספר להם את זה ללא פיק ברכיים. שאבא לא יסתובב עם מבט כואב בעיניו, שאמא לא תבכה כשאני אספר לה את זה (יש לה נטייה לבכות מערוץ ויוה - מה יהיה עכשיו?), שהם ילכו בגאווה כמו שאני הולך מחובק ברחוב עם חבר שלי, ויאמרו בגאווה שאני גיי. שיש לי חבר וטוב לי איתו. שיהיו גאים בי והפעם לא בגלל ההישגים שלי בצבא, לימודים, חברים ובכלל. אלא בזכות מי שאני בפנים. אני יודע שיש כאן סוגי אנשים שונים. אולי תגידו אתם. התקווה שלי. תבוא לקיומה? התקווה תתממש ותהפוך מחלום למציאות? ועוד משהו. יש פה כמה הורים לילדים בוגרים יותר או פחות בגילם. חן - ההודעה שלך על בנך כל כך מוכרת לי (ואני מאמין שלכולנו). אבל את בטח יודעת שזו האהבה הראשונה והיא תתחלף בעוד אהבות רבות. אבל שאלה לי אלייך ושאר ההורים ואלו שמיעדים עצמם להורות. מה עם הבן/בת שלכם לא יהיו סטרייטים? איך תגיבו ותקבלו? מעניין אותי לשמוע... ובכלל... שלום לכולם!!!! אני רוצה מהר אבק כוכבים ופיות, קוראסונים חמים, פרחים ושאר מתנות. וגם תגובה (אם חפוץ לבכם) למה שכתבתי. וכמו שאמרה אישה גדולה שהכרתי: שיהיה רק טוב! שמי

 

[גחלילית זוהרת]

משום מה דבריך שמינקה

העלו דוק של רטיבות בעייני הזקנות. לא פשוט המהלך שלך בכלל לא! הוא מצריך אומץ רב (כך בנויה החברה שלנו), צריך לסמן דרך או אולי שביל ולא להסס לצעוד בו, צריך להיות בטוחים בשאיפות וברצונות וצריך וצריך. קראתי כמה וכמה פעמים את דבריך והדבר הראשון שרציתי הוא לתת חיבוק אחד ענקייייי, לא יכולה להסביר מדוע. מהכרות של שנים עם אמהות ואבות של- לא יודעת אם הם יקבלו זאת בקלות, לא יודעת איך ומה הייתי מגיבה אם הבן האישי שלי היה בא ואומר לי אימא: "יצאתי מהארון" אני יכולה לספר לפחות על מקרה אחד של חבר מאד טוב שבא לספר לי זאת ולא קיבלתי את הודעתו יפה בלשון המעטה ועד היום אין לי מושג איך הוא היה יכול לסלוח לי על בליל השטויות שאמרתי לו באותו מעמד. אבל אני יודעת בבהירות שהם, ההורים שלך לא יוותרו עליך! איך אפשר לוותר על יוצא חלצים שכל כך הרבה שנים הושקעו בחינוך שלו בטיפוח שלו, באהבה במה לא אני מקווה שהם יקבלו אותך ככה פשוט כמו שאתה, שהם אחרי הדמעות (והן לגיטימיות) יחבקו אותך ויחזקו אותך בהחלטה שלך גם אם הם לא שלמים איתה. שולחת לך שקית של כוכבי דרך ואומץ רק טוב!!!

גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום תקוות גדולות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[חן (*_*)]

Shami יקר ברוך בואך../images/Emo24.gif

ראשית, אני מתנצלת על תגובתי המאוחרת- שבתי רק עתה מהעבודה לאחר יום עמוס במיוחד. קראתי את דבריך שמי, ואת תגובות חלק מחברי(במקרה זה, בעצם, חברות הפורום), ולאחר מחשבה, ברצוני להתייחס למס' דברים: (אולי אפילו תופתע

) הצגת את עצמך בצורה הזו:"בן 26, סטודנט למדעי החברה בתל אביב, אדם מאושר לרוב (חיוך של נחת מהחיים מרוח על הפנים ברוב היממות) ורוצה רק באושרם של הסובבים אותי. - ואתה צודק שכך עשית, מכיוון, שמה שחשוב הוא מי אתה ולא עם מי אתה מעדיף לאהוב!!! אינני ממליצה לאנשים לאהוב את בני המין השני, או לחילופין, לאהוב את בני מינם, גם אילו היית בני שלי, לא הייתי יכולה להתערב בנושא זה! אין זו בחירה (לדעתי לפחות),אין זה מעשה של דווקא, אין זו מחלת נפש כפי שחשבו בעבר ושלחו אנשים לטיפול פסיכולוגי, אלא זו נטייה מינית שונה מנטיית הרוב, או הנורמה החברתית שמקורה בדתות השונות. אני בטוחה שאתה יודע, לא פחות ממני, שהסיבה/הגורם לנטיית אנשים לנהות אחר בני/בנות מינם, ולא כמו הרוב אשר נוהים אחר המין הנגדי, עדיין לא נמצאו באופן חד משמעי. הדתות השונות, מצוות על האדם להתרבות, ואכן, באופן טבעי, דרך ההתרבות היא בקיום יחסי מין הטרוסקסואליים, כלומר זכר עם נקבה. אילו היית הבן שלי, והיית בא ומספר לי על שאתה GAY, לא הייתי שמחה(לא אשקר לך), אבל, צערי היה עקב ידיעת העובדה שחייך, כחריג בחברה, עלולים להיות קשים יותר, בפרט בגלל הסטיגמה שיש בחברה בכלל, ואצלינו היהודים, בפרט. אני, לכשעצמי, אדם פתוח בדעותי, אני בין השאר, גם אחות במקצועי, ועוסקת בטיפולי פוריות, במסגרת זו, אני נתקלת בזוגות הומוסקסואליים רבים, וברצוני לבשר לך ולהוריך, שאם ירצו, יוכלו להיות סבים לילדיך, כך שמלבד היותך נמנה על קבוצת מיעוט מבחינת הנטייה המינית, אינני רואה בך אדם שונה מאחרים. הורים, אוהבים את צאצאיהם בדרך כלל, ואם הוריך אוהבים אותך וגאים בך עד עתה, כאשר הם עדיין לא יודעים על נטייתך המינית לבני מינך, אין סיבה שלא יאהבו אותך כשידעו. כן, יתכן שעיני אימך יזילו דימעה. יתכן, שהם לא יספרו זאת לכל דיכפין בגאווה, אבל, לאחר עיכול הידיעה, הפנמתה, וגילוי העובדה, שבעצם נשארת אותו שמי- בנם האהוב, סטודנט, והעיקר, "אדם מאושר לרוב (חיוך של נחת מהחיים מרוח על הפנים ברוב היממות) ורוצה רק באושרם של הסובבים אותי"..., אני משוכנעת שהם יקבלו אותך כפי שאתה, יאהבו ויתגאו בבנם כמו כל הורים שמי, אינני יודעת מה מערכת היחסים בינך לבין הוריך, אך אם היא כמו בביתי שלי, עדיף לך לספר להורים, ורצוי לעשות זאת לפני שילמדו על כך מגוף שלישי. מאחלת לך הצלחה ב"משימת הגילוי להורים"

, רוב אושר באהבה ובחיים, הצלחה בלימודים, ו..........ברוך בואך לפורום. מבחינתי שלי, האישית, אתה אדם ככל אדם, לא ענייני האישי אם אתה אוהב גבר או אישה, לי חשובה העובדה שאתה מרוצה מעצמך, מאושר, מחוייך, ורוצה באושרם של הסובבים אותך. המשך להיות כזה

.

 

[S h a m i]

תודה על היחס החם!

גם פה וגם במסר. שמחתי לקרוא את התפיסה שלך על הנטייה המינית. אני כ"כ מאמין כמוך. זה משהו פנימי ולא בחירה. פשוט שונה מהרוב. למה זה שונה מהרוב? על זה אפשר להתווכח... תודה על כל המילים הטובות. כמה שהן נאמרות שוב ושוב - את לא מתארת לעצמך כמה טוב לשמוע אותן שוב.

 

[S h a m i]

אני לוקח ח"ח על שהצלחתי...

להעלות דוק רטיבות אצלך. מזמן לא ראיתי זאת אם בכלל... לגבי החבר שלך שיצא מהארון ואמרת שטויות - לא מכיר את הסיפור אבל יש לנו, הגאים, יכולת לספוג הרבה ולסלוח. למדנו לקבל אנשים ואת השטויות שלהם לפעמים ולסלוח במהירות. אני מאמין שכך גם הוא. תודה על החיבוק הענקי, על הנשיקות ועל האהבה.

 

[שרון בת28]

תקווה

אני קוראת אותך וכמו גחלילית רוצה לתת לך חיבוק ענק ,חיבוקי של

חיבוק מלטף ..בטח עוברים עליך ימים לא קלים .. ימים שהיית רוצה לספר להורים ימים שזה עומד לך בקצה הלשון .. ואתה כלכך רוצה .. אבל לא יכול . תראה בשורה כזאת היא משהו קל לעיכול .. {ראיתי המון סרטים שבהם הילדים מודיעים להורים ....} וההורים בטח יאשימו את עצמם .. מה עשיתי לא טוב ? איפה יכולתי לשנות ? אולי הייתי צריך לעשות כך ...? ואולי כך ?? זאת בטח ההרגשה הראשונה , תחשוב איך אתה היית מגיב אם הבן שלך היה בא ומספר לך .. אתה צריך לתת להם זמן לעבד את הנתון הזה .. יודע רק מה חבל .. חבל שלא סיפרת להם הראשונים .. חבל שלא היה לך את האומץ לספר להם לפני כולם .. כי עכשיו כשתספר להם והם ידעו שהם בעצם האחרונים אני חושבת שזה יפגע בהם עוד יותר .. ושוב פעם הם יחשבו לעצמם למה הוא לא בא לספר לנו ראשונים . אבל מצד שני , אם ההורים שלך קצת פתוחים הם יכולים לקבל את הבשורה בחיבוק כמו שאתה רוצה , באהבה כי בסך הכל אתה הבן שלהם והם אוהבים אותך . אל תדאג , עוד יבוא יום ואמא שלך תביט אליך בגאווה ואבא שלך יטפח על שכמך והם יסתכלו עליך ועל הבן זוג שלך במבט הערצה ולא מבט של דכאון או הסתרה .. קשה לספר זה בטח ידוע לך המילים עומדים על קצה הלשון אתה מביט בהם ומחליט זה הרגע הנכון אבל אז .. רגלים קרות מפחד מהתגובה לא יודע מה יקרה לבאות בפנים אתה נאכל מחפש חיבוק של אהבה מחפש את השקט הנפשי שלך מחפש את השלווה וכולך תקווה שהפעם זה כן יצליח לך הפעם כן תוכל לומר את אשר על ליבך הלוואי וכולי תקווה שהוריך יקבלו את זה באהבה כי יש להם בן נפלא בן שמחפש בסך הכל חיבוק ואהבה .. שיהיה לך בוקר טוב שמי .. ובוקר נפלא כבר הרבה זמן שלא דיברנו פה על תקווה העלת לי חיוך על הבוקר .. נ.ב וברוגז איתך שלא הזכרת את השם שלי שבמכתב שלך ..

 

[שרון בת28]

ברוך הבא ..

רצית מתנות ... הנה לך עוד כמה ..

 

[שרון בת28]

ועוד אחת ..

 

[שרון בת28]

וזהו אחת אחרונה ..

אתה עוד תתרגל למתנות ... וכמו שאתה יודע המצב לא הכי טוב ..

 

[S h a m i]

תודה!

על כל המתנות... אני אוהב צומי... לגבי הסיבה למה לא סיפרתי להם ראשונים. שמעתי הרבה סיפורי יציאה מהארון (אחרי חצי שנה בפורום גאווה) ולמדתי שלכל אחד המפשחה שלו והסגנון שלו. אני לא מתחרט שסיפרתי קודם לחברים הקרובים ואז גם לחברים חדשים שיצרתי לעצמי מהקהילה. כמו שכתבתי - זה נתן לי בטחון, השלמה פנימית וקבלה עצמית. אני לא רואה את עצמי מסוגל להתמודד בסיטואציה הזו ללא תמיכתם מאחורי והגב שהם נותנים לי בקבלתם אותי. אני לא הולך להגיד להם - אמא אבא - אני יוצא מהארון ואתם האחורנים לדעת. אין סיבה לפגוע בהם ככה. אם ישאלו - הם ידעו רק על חוג מצומצם שיודע על כך. שוב - אין סיבה להכאיב להם. תודה על הקבלה. תודה על השיר הנפלא. תודה.

 

[kessem]

התקווה שלי היא לעזור לך במילותי

להגשים את התקווה שלך.... יש המון ילדים בעולם. עלינו ללמוד כהורים לקבל אותם,את ילדינו, כפי שהם או כמו שבחרו להיות. ואינני חושבת שהייתי רוצה להיות האחרונה לדעת אם יש להם סוד ענק "בארון". הייתי רוצה שהמועקה הגדולה שמונחת על ליבם בהסתרת סוד, תרד מליבם גם אם אאלץ להתמודד עם התוצאה. אני מקוה להעניק לך מעט אומץ, והרבה תקווה לחיים מאושרים יותר בשבילך.

 

[S h a m i]

ותקוותך התקשמה...

בהחלט נתת לי עוד טיפה של כח באוקינוס הגדול שאותו אני ממלא. טוב לשמוע על הורים כמוך וכמו שאר חברי הפורום פה. מחזק ביותר ומעודד אותי להמשך. תודה.

 

[פנינת-החן]

בוקר טוב שמי../images/Emo141.gif וכוווולללםםם

שמי ברוך בואך גם ממני. אתה צעיר מהבן שלי בשנה וחצי.כך שקראתי אותך (לבן שלי אין חברה)ראיתי מול עיני את בני,ושאלתי עצמי מה ואיך הייתי אני מגיבה לו הבן שלי היה פונה אלי ואין אני מתיחסת כעת אם היה מציב אותנו במדרגה הראשונה ואו אחרונה בזמן שהיה מספר לנו שיצא מהארון. אז נכון שמאוד קשה לענות אפילו ביני לבין עצמי תשובה נכונה,כי לא הייתי במקום הזה, במחשבה הראשונה ברור שהייתי שואלת עצמי את כל השאלות אותן העלתה שרון 28 ..היכן טעיתי? והדמעות היו זולגות. אין ספק שבתור הורים אנחנו מנסים להנחיל לילדינו את דרכינו.ומתוך אגואיזם מסויים גם רוצים לראות פרי לעמלנו. במקרה הזה לראות את הילד בוחר את דרכו נכון, מכיר אישה שאיתה יבנה לה בית.שיהיה מאושר בחלקת האלוהים הקטנה שלו, שירחיב את המשפחה בכך שיהפוך אותנו לסבא וסבתא) ושישמור ויצור את שמנו לדורי דורות. וכשכל אלה לא מתקיימים,אז נכשלנו!. (ומוסיפה את התהיה האומנם?האומנם באמת נכשלנו?) שמי אני רוצה רק להגיד לך,שמאוד חשוב איך מערכת היחסים בינך לבין ההורים שלך,פעם בעבר הרחוק בחברה הסובבת אותי, כאשר הנושא הזה היה עוד רחוק ממני,שמעתי על גלי האתר מאזינה שצעקה חמס,הזילה דמעות,כי נודע לה שבנה לא יהפוך אותה לסבתא. שמעתי אותה מאשימה עצמה ובמיוחד את כל העולם.התקוות של אותה האישה נמוגו.מאחר והיא לא קיבלה את דרכו של הבן,נוצר נתק בין ההורים וגם עם הבן.מתברר שההורים החלו גם להפנות אצבע מאשימה גם זה כלפי זו. ועלתה לשידור מאזינה נוספת שסיפרה על הפן שלה. איך היא נהגה כאשר לה נודע שבנה לא בחר בדרך שונה מאשר הם יעדו לו.(הם ציינו שבשאר התחומים הבן עשר וכאן,לפי דבריה הבן נכשל) האמא סיפרה שבהתחלה היה נורא קשה לקבל את העובדה הזאת, היתה זאת כנראה אמא חכמה,כי היא אמרה את המשפט הבא שנחרט לי וצבט את ליבי:" ידעתי שאם אנסה לתקן את דרכו של הבן שלי,ארחיק אותו ממני,יודעת שבבחירתו של בני,אני מאבדת את הסיכוי לאחוז בתואר של סבתא גאה ומאושרת. אך יודעת שלו נהגתי כך הייתי מאבדת את שניהם, ובחרתי לאבד רק אחד.") אותה האמא לאחר ההשלמה,לאחר שיחות יעוץ עם אנשי מקצוע,אמצה את הבן וגם את החבר שלו אל ליבם,כי טובת הבן עמד לנגד עיניה. אז מכאן שמי גם אני שולחת לך חיבוק.מקווה שיהיה להוריך היכולת להבין ולא להאשים את עצמם ואותך,ולהיות כמו אותה האמא שאמצה גם את הבן וגם את החבר אל ליבם. אך אל נא תכעס עליהם,אם דעתם תהיה שונה מדעתך ומאותה האמא.לדעתי זה בכל זאת תהליך,ואין לצפות שהדבר יעבור כהוא זה. מי יודע אולי היום,בעידן האינטרנט,כשאנו חשופים יותר למדיום הוירטואלית ולתקשורת האלקטרונית הויזואלית. מעניין היה שתשמע מהצד את דעת הוריך איך הם מגיבים לנושא הזה בכלל. האם אצלהם זה נושא של יהרג ובל יעבור?

 

[גחלילית זוהרת]

שלום לכולם

אני קוראת שוב ושוב את הדברים שלך שמינקה וגם את התגובות של הבנות ואני לא בטוחה שאני יודעת מה נכון ומה לא. ובכלל מה החברה שלנו מקבלת כנכון ומה לא ולמה ומדוע? אין לי ספק שאם הייתי אימא שלך, הייתה עצובה אך הייתי רוצה שיהיה לך טוב וטוב הוא הכי חשוב. מעניין אותי לדעת מדוע בחרת עדיין לא לספר להם? או מדוע הם האחרונים?? רק טוב!!!


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום תקוות גדולות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[רותי ירושלמית]

משהו מהלב ../images/Emo23.gif

אני מאוד מתלבטת האם בכלל להכנס לשוגיה . בהיותי אדם דתי , קשה לי להיות אוביקטיוית . אך כאשר אני קוראת את התגובות האחרות ... בכל זאת ישנה נימה של צער כישלון , חוסר שביעות ,לגבי הדרך של אותם שבחרו בדרך של חיים זוגיים חד מיניים . האם אני שומעת בדברך , קצת חוסר ביטחון במי שאתה ? כי אם זה לא היה כך , אז, היית אומר להוריך ,, בגאווה באיזו דרך חיים בחרת . חלק מ"תפקידינו " בעולם הזה הוא להמשיך את שושלת האנושות ולא עצירה לכן לפעמים אנחנו חשים פיספוס אם לא מקיימים את זה . באמת קשה ליעצץ ... כל החיים היא החלטה אחת גדולה אני בוחרת בחיים בהמשך . בהצלחה

 

[רותי ירושלמית]

שוגיה=סוגיה ...נהיתי יוונית לרגע 8

 

[אופה3]

ברוך הבא, מקווה שתקוותך תתגשם

וקבל ממני הרבה קוראסונים טעימים ונס קפה קר וטעים עם גלידהההההההה והתקווה בסוף תתגשם עם רק תאמין

 

[S h a m i]

תודה על הקוראסונים!!!

ואני מאמין.

 

[S h a m i]

תודה על התגובה הנועזת...

אני יכול להבין את הקושי שלך לקבל מעולמך את. אני בטוח שהורי יהיו עם צער וכאב בהתחלה. אבל אני מאמין שמתוך האהבה שלהם אלי שהיא גדולה, והם מראים זאת בכל יום, הם ילמדו להתמודד גם אם זה. יצא לי להיפגש עם כמה ילדים והוריהם מהקהילה הדתית על גווניה. הילדים שיצא לי לפגוש היו בשלב של יציאה מהמשפחה הדתיה שלהם. בין אם חזרה בשאלה, נישואין עם בחורה מדת אחרת ובין אם יציאה מהארון. שמחתי לראות שההורים קיבלו ואהבו את ילדיהם ללא תנאי וסייג. אני יודע שיש גם מקרים אחרים... אין לי חוסר בטחון במי שאני. אני שלם עם זה לחלוטין. אבל היכולת לספר להורים לא תלויה בגאווה האישית שלי אבל ביכולת הפנימית שלי לבוא ולבשר להם שפאר יצירתם ב-26 שנה האחרונות עדיין נשאר פאר - רק אחר משהכירו... תודה לך. גם אני בוחר בחיים. ואפילו במאושרים.

 

[S h a m i]

למה בחרתי לא לספר להם עדיין?

כי הייתי צריך את הכח הפנימי שיהיה לי. את הכח הזה נתן לי אחי, החברים הקרובים, החברים הרחוקים, חברי הפורום שיצרתי לי ועוד. להתמודד ללא זה מולם היה לי קשה מדי. לכן בחרתי בזה.