->
אהבתי. כמה נקודות בכל זאת, שאני רוצה להעלות: 1. לדעתי, לא בכל השלבים יש את ההכרח הזה. לפעמים זה אפילו לא רצוי, מכיוון שהאדם נמצא בשלב שהוא איננו יציב, בעייתי מבחינות שונות ו/או שהוא תובעני מדי מבחינת תשומת הלב, וכך לא נשאר לו מספיק בשביל להקצות לאחרים. ובלי קשר - לעיתים אין בנמצא אנשים שתוכל להביא למקומך, ואין סיבה שתתעקב בגלל זה. תוכל להביא אותם לשלב אחד מעבר למה שהם נמצאים, או יותר, אבל לא בהכרח למקומך. 2. ....ככה שאני לא רואה את המשפט הזה כגורף, אבל את רוחו אני מקבל. 3. ומהי רוחו של המשפט: בודהיצ'יטה. כלומר: תודעה והתכוונות שטבעה אהבה טהורה וחמלה טהורה, ברמה הגבוהה יותר - ראיה טהורה; ההליכה בדרך, רצוי מאוד, ולעיתים הכרחי, שתשים בה את האחרים (בבודהיזם הטיבטי - את כל היצורים המרגישים) לפניך. תתכוון להארתם לפני הארתך. ביטול עצמי מהסוג הקדוש ביותר, לדעתי. והדרך לאלוהים, אני תמיד אומר, עוברת דרך אבק הארץ.... 4. לפי הדיון שראיתי שהתפתח, על דברים הנראים לי כבלבולים בין הבחנה נטולת אגו, לבין שיפוט מבוסס אגו. אז אתייחס לזה: זה לא רלוונטי. הסבר: כמו אמן אמנויות לחימה (או בישול, לצורך העניין), שמסתכל על טכניקה של אמן אחר (או מתחיל), ורואה בה דברים שניתן לתקן - על פי נסיונו הרב יותר, או כשרונו הרב יותר, או הכשרתו הטובה יותר, או נסיבות שהביאו אותו בטכניקה מסוימת זו לרמה טובה יותר - והוא מתקן - מבלי להסתבך עם עצמו יותר מדי בשאלות של אגו, של מי אני, ומי-קבע ושאר מיני עיסוקים מבולבלים. כמובן - ייתכן והוא דווקא טועה, והטכניקה שנראתה לו פגומה היא דווקא הטובה יותר, אבל מה לעשות - תמיד עלינו לעבוד מהמקום שנראה לנו הנכון יותר באותו רגע, כל עוד איננו שוכחים את הענווה. 5. בהמשך לנקודה הקודמת, אציין שאהבתי את המשפט שבחתימה, ואפילו אומר, שעיכול המשפט הראשון צריך לבוא מתוך הפנמה של המשפט השני. בכלל, עיכול תקין, גופני ונפשי, הם חיוניים להולך בדרך. תוצרי לואי של עיכול לא תקין, כמו בגוף כמו בנפש, הם מקור מכאובים והפרעות. ברכות