התפתחות בעלילה..
אני לא יודעת אם חלקכם זוכרים את הסיפור שלי.. בכל אופן אני חייבת להמשיך לשתף!
בקצרה- אני סטרייטית (לפחות בזה אני מאמינה), מעולם לא הייתי עם בחורה, יש לי חבר כבר 3 שנים
ולאחרונה הכרתי מישהי מהעבודה שטלטלה לי את החיים וגרמה לי להרגיש אלייה משיכה מטורפת.
בפעם האחרונה שכתבתי כאן, אמרתי שפתאום זה עבר לי ואני כבר לא רוצה אותה, ואז מישהי אמרה לי
זה בסדר זה יחזור אלייך אם לא איתה אז עם מישהי אחרת. והיא כ"כ צדקה!
זה חזר ובגדול! איתה!
מה שכן כולם אמרו לי שזה לא בסדר מה שאני עושה לחבר שלי ושאני לא משתפת אותו.
אז החלטתי לעשות את זה.
מה שקרה זה שמישהי בעבודה סיפרה לי שאותה בחורה שעלייה אני מדברת, עוזבת!
הייתי בהלם טוטאלי, לרגע הכל התפוצץ לי בפנים והייתי בדאון מטורף. כל המשך המשמרת עברה לי כסיוט
וספרתי רק את הדקות לסיום המשמרת. באותו יום הייתי ממש שבורה כשחזרתי הבייתה.
ובערב חבר שלי בא אליי, התחלתי לחשוב מחשבות קיצוניות כאלה על זה שאני צריכה להיפרד מחבר שלי, כי לא מגיע לו להיות עם מישהי כמוני וכשהוא בא אליי הכל פרץ, לא יכלתי להחזיק את זה יותר בבטן התחלתי לבכות לו ולהגיד לו שיש דברים שהוא לא יודע שעוברים עליי ושאני סובלת כל יום כבר המון זמן, הוא לא הבין מה יש לי וניסה לעודד אותי בגישה של לא משנה מה אני יגיד לו שום דבר זה לא סוף העולם, אז זה ריכך אותי כזה וכל כך כבר רציתי לספר לו מה עובר עליי ולפרוק את זה פעם אחת ולתמיד. אז אחרי המון זמן ומלא מלא חיבוטים ולבטים סיפרתי לו מה אני מרגישה ומה קורה לי, התחלתי בזה שאמרתי לו שאני לא בטוחה שאני 100% סטרייטית, אח"כ סיפרתי לו איך זה התחיל ומה שקרה לי בצבא ממזמן שנדלקתי על המפקדת שלי.. והוא הגיב בצורה הכי מדהימה שיש! הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.
ידעתי שהוא לא ירתע מזה אבל להיפך הוא כל כך שמח שאני משתפת אותו והוא התחיל לעשות לי שטיפת מוח שזה בסדר ויש עוד מלא כמוני ופשוט הרבה לא מסוגלים להודות בזה אבל "הם בדיוק כמוך" ככה הוא אמר לי.
ואפילו יותר מזה הוא בעצמו אמר לי שהיו לו כמה פעמים פנטזיות על גברים למרות שהוא לא היה רוצה שזה יקרה במציאות הוא אמר שזה משהו מסקרן כזה. הייתי בשוק שהוא אמר לי את זה והרגשתי ממש טוב שסיפרתי לו למרות שזה פידח אותי בטירוף. אח"כ סיפרתי לו על ההיא מהעבודה והוא הבין ובכלל לא כעס, שאלתי אותו אפילו
אם הוא היה כועס אם היה קורה לי איתה משהו בלי שהוא ידע הוא אמר לי שלא.
סיפרתי לו הכל ועל זה שהיא עוזבת וזה שבר אותי. הוא אמר לי שזה קצת צובט לו שאני מרגישה ככה כלפיי מישהו אחר אבל עדיין הוא אוהב אותי מאוד והוא הכי שמח בעולם ששיתפתי אותו.
בקיצור הרגשתי הקלה מטורפת ושמחתי שהוא היה בעד, והגיב ככה והסביר לי שזה לא כזה נורא כמו שאני חושבת
הוא אמר לי זה הכל בראש שלך. הוא אומר אנשים בדר"כ עושים מדברים הרבה יותר ממה שהם
כי זה הכל בראש שלהם.
לאחר כמה ימים התגברתי על האכזבה, לא ידעתי בדיוק מתי היא עוזבת לחלוטין אבל זה היה אמור לקרות בשבוע שבועיים האחרונים, וכבר הכנתי את עצמי שאם אני אראה אותה אני אגיד לה ששמעתי שהיא עוזבת
ואני אפרד ממנה ביפה ובתקווה שנדבר ואולי יקרה איזה משהו. כל משמרת הכנתי את עצמי לזה שאני הולכת לראות אותה
ולא יצא לי לראות אותה בכלל כל השבועיים וכבר וויתרתי על הרעיון. רק היום ראיתי אותה במפתיע בעבודה.
הייתי מופתעת לא הייתי מוכנה לזה. ולא יצא לי לדבר איתה בכלל רק אמרתי לה שלום כזה חטוף, פשוט הייתה לנו מלא עבודה וגם היא הייתה מאוד עסוקה.
הגעתי הבייתה והרגשתי איום ונורא, מצטערת על זה שלא יצא לי לדבר איתה יותר מ-2 מילים (סתם כי אולי אין לי כזה אומץ לפנות אלייה) הבנתי גם שזו המשמרת האחרונה שלה. אז גם על זה הצטערתי בטירוף, שלא יצא לי לראות אותה יותר והכי מכל אני כועסת עלייה. כי אני יודעת כמעט ב-99% שיש שם משהו והיא פשוט לא מעיזה לעשות כלום.
אני זוכרת את המבטים, הסקירת רנטגן שהיא הייתה עושה לי בכל פעם שראתה אותי, את המסרים הסמויים.
הכל! אבל היא פשוט מזל סרטן.. ואני מכירה את המזל הזה הוא טיפוס שלא מסוגל ליזום כלום, החבר הקודם שלי היה כזה והם פשוט בחיים לא יעשו את הצעד הראשון כי הם כאלה חסרי ביטחון, מפחדים מסירוב.
אני כועסת עלייה שהיא אפילו לא ניסה לדבר איתי גם אם זה סתם שיחת חולין, לא פנתה אליי גם כשראתה שאנחנו עובדות יחד, אלא רק שמרה על קשר עין מהצד ואני שמתי לב לזה.
הדבר היחידי שאני הכי רוצה בעולם עכשיו, יותר מלהיות איתה, זה לדבר איתה, לספר לה מה עובר עליי.
ומה היא עשתה לי, היא ערערה לי כל דבר בחיים שלי בערך אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייה.
אני מרגישה שאני פשוט חייבת חייבת לספר לה ולשתף אותה. אבל עדיין יש את הספק הזה שאולי הכל פרי דמיוני
אולי היא בכלל לא מרגישה אליי כלום וסתם אלה היו מבטים מקריים לחלוטין, אולי הכנסתי את עצמי לסתם סרט.
חשבתי על לשלוח לה הודעה בפייסבוק ולפרוק הכל ולהגיד לה שאני יודעת שהיה שם משהו.
אבל הספק הקטן הזה שאולי היא בכלל ממש לא בעניין עוצר אותי מלכתוב לה. כבר שיננתי בראש אלף פעם מה אני הולכת להגיד לה אבל אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה.
מצד שני אני חייבת חייבת להבין מה קרה פה, אני רוצה לדעת באמת אם האינטואציות שלי היו נכונות והיא גם הרגישה משהו, אני מרגישה שאני חייבת לקבל הסברים ולהבין. והחוסר מודעות הזאת הורגת אותי.
מצידי שהיא תגיד לי שהיא לא מעוניינת בשום קשר אבל רק שתגיד לי שצדקתי שלא דמיינתי דברים ואני אהיה הכי רגועה בעולם ואוותר עלייה ואהיה שלמה עם עצמי, זה לא יכאב לי אני בטוחה. אני רק חייבת לדעת את זה וזה בוער בתוכי.
מצד שני גם אם יקרה מצב ואני יעשה פדיחה ואגלה שהיא בכלל לא הייתה בעניין, זה לא יהיה כזה נורא כי אני יודעת שאני לא אראה אותה יותר בחיים. מצד שלישי מעצבן אותי שאני צריכה להקריב את כל זה בשבילה והיא לא עושה כלום ואותה בטח שום דבר לא מעניין יכול להיות שהיא כן הרגישה משהו אבל זה לא השפיע עלייה כל כך כמו שזה השפיע עליי ולכן היא כנראה לא מייחסת לזה יותר מידי חשיבות ומנסה להתעלם מזה.
אני לא יודעת מה לעשות מה אתם הייתם עושים במקומי? לוקחים את הסיכון ושולחים לה הודעה?
או מוותרים על הרעיון הביזארי ומשלימים עם האכזבה הזאת...??
סורי שחפרתי אני פשוט חייבת לקבל החלטה! זה משגע אותי...
כל הצעה תתקבל בשמחה, שיהיה לילה טוב
נ.ב- אני אשמח גם לשתף ולכתוב כאן מה שחשבתי לכתוב לה, רק תגידו..
אני לא יודעת אם חלקכם זוכרים את הסיפור שלי.. בכל אופן אני חייבת להמשיך לשתף!
בקצרה- אני סטרייטית (לפחות בזה אני מאמינה), מעולם לא הייתי עם בחורה, יש לי חבר כבר 3 שנים
ולאחרונה הכרתי מישהי מהעבודה שטלטלה לי את החיים וגרמה לי להרגיש אלייה משיכה מטורפת.
בפעם האחרונה שכתבתי כאן, אמרתי שפתאום זה עבר לי ואני כבר לא רוצה אותה, ואז מישהי אמרה לי
זה בסדר זה יחזור אלייך אם לא איתה אז עם מישהי אחרת. והיא כ"כ צדקה!
זה חזר ובגדול! איתה!
מה שכן כולם אמרו לי שזה לא בסדר מה שאני עושה לחבר שלי ושאני לא משתפת אותו.
אז החלטתי לעשות את זה.
מה שקרה זה שמישהי בעבודה סיפרה לי שאותה בחורה שעלייה אני מדברת, עוזבת!
הייתי בהלם טוטאלי, לרגע הכל התפוצץ לי בפנים והייתי בדאון מטורף. כל המשך המשמרת עברה לי כסיוט
וספרתי רק את הדקות לסיום המשמרת. באותו יום הייתי ממש שבורה כשחזרתי הבייתה.
ובערב חבר שלי בא אליי, התחלתי לחשוב מחשבות קיצוניות כאלה על זה שאני צריכה להיפרד מחבר שלי, כי לא מגיע לו להיות עם מישהי כמוני וכשהוא בא אליי הכל פרץ, לא יכלתי להחזיק את זה יותר בבטן התחלתי לבכות לו ולהגיד לו שיש דברים שהוא לא יודע שעוברים עליי ושאני סובלת כל יום כבר המון זמן, הוא לא הבין מה יש לי וניסה לעודד אותי בגישה של לא משנה מה אני יגיד לו שום דבר זה לא סוף העולם, אז זה ריכך אותי כזה וכל כך כבר רציתי לספר לו מה עובר עליי ולפרוק את זה פעם אחת ולתמיד. אז אחרי המון זמן ומלא מלא חיבוטים ולבטים סיפרתי לו מה אני מרגישה ומה קורה לי, התחלתי בזה שאמרתי לו שאני לא בטוחה שאני 100% סטרייטית, אח"כ סיפרתי לו איך זה התחיל ומה שקרה לי בצבא ממזמן שנדלקתי על המפקדת שלי.. והוא הגיב בצורה הכי מדהימה שיש! הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.
ידעתי שהוא לא ירתע מזה אבל להיפך הוא כל כך שמח שאני משתפת אותו והוא התחיל לעשות לי שטיפת מוח שזה בסדר ויש עוד מלא כמוני ופשוט הרבה לא מסוגלים להודות בזה אבל "הם בדיוק כמוך" ככה הוא אמר לי.
ואפילו יותר מזה הוא בעצמו אמר לי שהיו לו כמה פעמים פנטזיות על גברים למרות שהוא לא היה רוצה שזה יקרה במציאות הוא אמר שזה משהו מסקרן כזה. הייתי בשוק שהוא אמר לי את זה והרגשתי ממש טוב שסיפרתי לו למרות שזה פידח אותי בטירוף. אח"כ סיפרתי לו על ההיא מהעבודה והוא הבין ובכלל לא כעס, שאלתי אותו אפילו
אם הוא היה כועס אם היה קורה לי איתה משהו בלי שהוא ידע הוא אמר לי שלא.
סיפרתי לו הכל ועל זה שהיא עוזבת וזה שבר אותי. הוא אמר לי שזה קצת צובט לו שאני מרגישה ככה כלפיי מישהו אחר אבל עדיין הוא אוהב אותי מאוד והוא הכי שמח בעולם ששיתפתי אותו.
בקיצור הרגשתי הקלה מטורפת ושמחתי שהוא היה בעד, והגיב ככה והסביר לי שזה לא כזה נורא כמו שאני חושבת
הוא אמר לי זה הכל בראש שלך. הוא אומר אנשים בדר"כ עושים מדברים הרבה יותר ממה שהם
כי זה הכל בראש שלהם.
לאחר כמה ימים התגברתי על האכזבה, לא ידעתי בדיוק מתי היא עוזבת לחלוטין אבל זה היה אמור לקרות בשבוע שבועיים האחרונים, וכבר הכנתי את עצמי שאם אני אראה אותה אני אגיד לה ששמעתי שהיא עוזבת
ואני אפרד ממנה ביפה ובתקווה שנדבר ואולי יקרה איזה משהו. כל משמרת הכנתי את עצמי לזה שאני הולכת לראות אותה
ולא יצא לי לראות אותה בכלל כל השבועיים וכבר וויתרתי על הרעיון. רק היום ראיתי אותה במפתיע בעבודה.
הייתי מופתעת לא הייתי מוכנה לזה. ולא יצא לי לדבר איתה בכלל רק אמרתי לה שלום כזה חטוף, פשוט הייתה לנו מלא עבודה וגם היא הייתה מאוד עסוקה.
הגעתי הבייתה והרגשתי איום ונורא, מצטערת על זה שלא יצא לי לדבר איתה יותר מ-2 מילים (סתם כי אולי אין לי כזה אומץ לפנות אלייה) הבנתי גם שזו המשמרת האחרונה שלה. אז גם על זה הצטערתי בטירוף, שלא יצא לי לראות אותה יותר והכי מכל אני כועסת עלייה. כי אני יודעת כמעט ב-99% שיש שם משהו והיא פשוט לא מעיזה לעשות כלום.
אני זוכרת את המבטים, הסקירת רנטגן שהיא הייתה עושה לי בכל פעם שראתה אותי, את המסרים הסמויים.
הכל! אבל היא פשוט מזל סרטן.. ואני מכירה את המזל הזה הוא טיפוס שלא מסוגל ליזום כלום, החבר הקודם שלי היה כזה והם פשוט בחיים לא יעשו את הצעד הראשון כי הם כאלה חסרי ביטחון, מפחדים מסירוב.
אני כועסת עלייה שהיא אפילו לא ניסה לדבר איתי גם אם זה סתם שיחת חולין, לא פנתה אליי גם כשראתה שאנחנו עובדות יחד, אלא רק שמרה על קשר עין מהצד ואני שמתי לב לזה.
הדבר היחידי שאני הכי רוצה בעולם עכשיו, יותר מלהיות איתה, זה לדבר איתה, לספר לה מה עובר עליי.
ומה היא עשתה לי, היא ערערה לי כל דבר בחיים שלי בערך אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייה.
אני מרגישה שאני פשוט חייבת חייבת לספר לה ולשתף אותה. אבל עדיין יש את הספק הזה שאולי הכל פרי דמיוני
אולי היא בכלל לא מרגישה אליי כלום וסתם אלה היו מבטים מקריים לחלוטין, אולי הכנסתי את עצמי לסתם סרט.
חשבתי על לשלוח לה הודעה בפייסבוק ולפרוק הכל ולהגיד לה שאני יודעת שהיה שם משהו.
אבל הספק הקטן הזה שאולי היא בכלל ממש לא בעניין עוצר אותי מלכתוב לה. כבר שיננתי בראש אלף פעם מה אני הולכת להגיד לה אבל אני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה.
מצד שני אני חייבת חייבת להבין מה קרה פה, אני רוצה לדעת באמת אם האינטואציות שלי היו נכונות והיא גם הרגישה משהו, אני מרגישה שאני חייבת לקבל הסברים ולהבין. והחוסר מודעות הזאת הורגת אותי.
מצידי שהיא תגיד לי שהיא לא מעוניינת בשום קשר אבל רק שתגיד לי שצדקתי שלא דמיינתי דברים ואני אהיה הכי רגועה בעולם ואוותר עלייה ואהיה שלמה עם עצמי, זה לא יכאב לי אני בטוחה. אני רק חייבת לדעת את זה וזה בוער בתוכי.
מצד שני גם אם יקרה מצב ואני יעשה פדיחה ואגלה שהיא בכלל לא הייתה בעניין, זה לא יהיה כזה נורא כי אני יודעת שאני לא אראה אותה יותר בחיים. מצד שלישי מעצבן אותי שאני צריכה להקריב את כל זה בשבילה והיא לא עושה כלום ואותה בטח שום דבר לא מעניין יכול להיות שהיא כן הרגישה משהו אבל זה לא השפיע עלייה כל כך כמו שזה השפיע עליי ולכן היא כנראה לא מייחסת לזה יותר מידי חשיבות ומנסה להתעלם מזה.
אני לא יודעת מה לעשות מה אתם הייתם עושים במקומי? לוקחים את הסיכון ושולחים לה הודעה?
או מוותרים על הרעיון הביזארי ומשלימים עם האכזבה הזאת...??
סורי שחפרתי אני פשוט חייבת לקבל החלטה! זה משגע אותי...
כל הצעה תתקבל בשמחה, שיהיה לילה טוב
נ.ב- אני אשמח גם לשתף ולכתוב כאן מה שחשבתי לכתוב לה, רק תגידו..
