Brainy Smurf
New member
התפרצויות זעם
שלום לכולם, אני בן 27 אופטימי באופן קיצוני, עליז ושמח, מרגיש טוב ומסופק באופן כללי. לעיתים (קרובות מדי) אני מתפרץ בזעם על אנשים הקרובים לי במיוחד (משפחה, חברה) וכמובן שלאחר זמן קצר נרגע וחש אשמה על כך עד כמה יכולתי להמנע וכמה מיותר זה היה וכו... במידה מסויימת אפילו כועס על עצמי שלו יכולתי להתאפק או לוותר ולתת לעניין לחלוף. לא תמיד מדובר בזעם - לעיתים מילים פוגעות או בעיקר מתנשאות. העניין הוא שאני מבין לחלוטין שאני פוגע באנשים ללא שום צורך אמיתי. כמעט תמיד מדובר על עניינים שוליים וטפשיים בהם אני חש צורך להראות עליונות או "כמה שאני חכם ומבין יותר" גם אם אין העניין כך - תחושת סיפוק זמנית זו מושגת לעיתים רבות על ידי הרמת קול או שימוש במילים מתנשאות ופוגעות (לא מקלל חלילה אך בהחלט מדובר בצורה בוטה ומיותרת מאד) למעשה, אני חש פעמים רבות צורך "לנצח בויכוח" בכל מחיר ואף להתערב בשיחות לא לי על מנת "להוכיח" את ידענותי ועליונותי לכאורה. אני אף מוצא עצמי מחפש וקורא מידע לע מנת לסייע לכך. זאת ועוד, זה גם עלול להיות פשוט בגישה בוטה מאד בה למשל אני עשוי להיות קצר רוח ולא מסופק מעבודתם של אחרים (ביטויים כמו "מה אתה עושה צחוק?" "אתה רציני"?) על מנת להמחיש את הנקודה - כאשר אני מחמיא למישהו או מכריז כי אינני מבין או יודע את הנושא אני חש כי התעלתי על עצמי (לחיוב) ועל כן מגיעה לי איזה שבח לכל הפחות, כי רק אנשים דגולים מסוגלים לומר כי אינם יודעים, כמובן..... (באירוניה כמובן) אני עושה זאת שנים ופגעתי רבות במשפחתי לאורך הזמן אך יחסינו מצויינים (כולם ללא יוצא מן הכלל אנשים נפלאים ועוזרים) ואני חושב שלמדו לחיות עם ההתפרצויות שלי... (הן לא כל הזמן אך לעיתים) שאלתי היא - האם למישהו יש רעיון כיצד ניתן להמנע או להחיל בתהליך לחיסול ההתפרצויות המיותרות הללו? אני מבין שאני בן אנוש ולא מנסה להפסיק להתרגז דבר שהוא טבעי - אך מנסה להפסיק את הצורך להוכיח ולהתנשא. בבקשה אל תציעו לי פתרונות כגון תספור עד 10 כיוון שההתפרצויות הן מיידיות וספונטניות ולגבי פעילות גופנית - אני משתדל להיות פעיל וזה אכן מאד עוזר להרגע. יש לציין שאיני סובל מחרדות ורגוע באופן כללי אך ההתפרצויות האלו מאד מעציבות אותי בדיעבד וכמובן את הקרובים אלי. תודה רבה מראש למסייעים
שלום לכולם, אני בן 27 אופטימי באופן קיצוני, עליז ושמח, מרגיש טוב ומסופק באופן כללי. לעיתים (קרובות מדי) אני מתפרץ בזעם על אנשים הקרובים לי במיוחד (משפחה, חברה) וכמובן שלאחר זמן קצר נרגע וחש אשמה על כך עד כמה יכולתי להמנע וכמה מיותר זה היה וכו... במידה מסויימת אפילו כועס על עצמי שלו יכולתי להתאפק או לוותר ולתת לעניין לחלוף. לא תמיד מדובר בזעם - לעיתים מילים פוגעות או בעיקר מתנשאות. העניין הוא שאני מבין לחלוטין שאני פוגע באנשים ללא שום צורך אמיתי. כמעט תמיד מדובר על עניינים שוליים וטפשיים בהם אני חש צורך להראות עליונות או "כמה שאני חכם ומבין יותר" גם אם אין העניין כך - תחושת סיפוק זמנית זו מושגת לעיתים רבות על ידי הרמת קול או שימוש במילים מתנשאות ופוגעות (לא מקלל חלילה אך בהחלט מדובר בצורה בוטה ומיותרת מאד) למעשה, אני חש פעמים רבות צורך "לנצח בויכוח" בכל מחיר ואף להתערב בשיחות לא לי על מנת "להוכיח" את ידענותי ועליונותי לכאורה. אני אף מוצא עצמי מחפש וקורא מידע לע מנת לסייע לכך. זאת ועוד, זה גם עלול להיות פשוט בגישה בוטה מאד בה למשל אני עשוי להיות קצר רוח ולא מסופק מעבודתם של אחרים (ביטויים כמו "מה אתה עושה צחוק?" "אתה רציני"?) על מנת להמחיש את הנקודה - כאשר אני מחמיא למישהו או מכריז כי אינני מבין או יודע את הנושא אני חש כי התעלתי על עצמי (לחיוב) ועל כן מגיעה לי איזה שבח לכל הפחות, כי רק אנשים דגולים מסוגלים לומר כי אינם יודעים, כמובן..... (באירוניה כמובן) אני עושה זאת שנים ופגעתי רבות במשפחתי לאורך הזמן אך יחסינו מצויינים (כולם ללא יוצא מן הכלל אנשים נפלאים ועוזרים) ואני חושב שלמדו לחיות עם ההתפרצויות שלי... (הן לא כל הזמן אך לעיתים) שאלתי היא - האם למישהו יש רעיון כיצד ניתן להמנע או להחיל בתהליך לחיסול ההתפרצויות המיותרות הללו? אני מבין שאני בן אנוש ולא מנסה להפסיק להתרגז דבר שהוא טבעי - אך מנסה להפסיק את הצורך להוכיח ולהתנשא. בבקשה אל תציעו לי פתרונות כגון תספור עד 10 כיוון שההתפרצויות הן מיידיות וספונטניות ולגבי פעילות גופנית - אני משתדל להיות פעיל וזה אכן מאד עוזר להרגע. יש לציין שאיני סובל מחרדות ורגוע באופן כללי אך ההתפרצויות האלו מאד מעציבות אותי בדיעבד וכמובן את הקרובים אלי. תודה רבה מראש למסייעים