התפקחות כואבת
לאור כלמיני הודעות שהיו כאן בימים האחרונים אני תוהה האם תמיד ההתפקחות היא כואבת? האם גילוי האמת על עצמי, והנחישות לדבוק ברצון הפנימי ללא קבלת "עול" המוסכמות שגדלנו עליהן האם זה קשור לגיל? לרמת התבגרות? האם זה רק אצל נשים? (כי לא שמעתי גברים שמדברים על זה...) ולמה זה כואב??? גם אני, אישית, חשבתי שאולי משהו אצלי דפוק כשבית מסודר+אוכל מבושל+כביסה מגוהצת+ילדים מסורקים בבוקר וכו´ כשכל הנ"ל לא עשה אותי מסופקת. חשבתי אולי אני לא נורמלית כי השאיפה היתה להיות האמא האמריקאית הזו מהסדרות שגדלנו עליהן... (עם המיץ תפוזים בארוחת בוקר
) ואני רציתי עוד משהו שאפילו לא ידעתי לקרוא לו בשם... ואז כעסתי על כולם. על הבעל, הילדים הבית ההורים שלי (שלא גילו לי..) ואחר כך הגיעה ההתפקחות ה-? כואבת (נכון מייקי...
) והיום אני כבר לא מודדת את עצמי מול רשימת המטלות היומית של הדודה מפולניה (כילים, כביסה, צחצוח שיניים...) אלא אני מול עצמי ומה שמתאים לי (אני, למשל, לא מנקה תריסים ולא פנלים) ומסתבר שאני לא היחידה שעברה את ההתפקחות הזאת... למה זה כך? כי הבנתי שאני לא היחידה בסיפור הזה....
לאור כלמיני הודעות שהיו כאן בימים האחרונים אני תוהה האם תמיד ההתפקחות היא כואבת? האם גילוי האמת על עצמי, והנחישות לדבוק ברצון הפנימי ללא קבלת "עול" המוסכמות שגדלנו עליהן האם זה קשור לגיל? לרמת התבגרות? האם זה רק אצל נשים? (כי לא שמעתי גברים שמדברים על זה...) ולמה זה כואב??? גם אני, אישית, חשבתי שאולי משהו אצלי דפוק כשבית מסודר+אוכל מבושל+כביסה מגוהצת+ילדים מסורקים בבוקר וכו´ כשכל הנ"ל לא עשה אותי מסופקת. חשבתי אולי אני לא נורמלית כי השאיפה היתה להיות האמא האמריקאית הזו מהסדרות שגדלנו עליהן... (עם המיץ תפוזים בארוחת בוקר
