התפקדות

[רחל5]

ברירת קנס...

בת 29. בן זוגי בן 33. נשואה עשר שנים בחורף הקרוב. ילד בן רבע לשלוש - מתנה מהקב"ה ליום הנישואין השביעי שלנו. בעית זרע חמורה. המלצה חד משמעית של הרופא על IVF עם ICSI בפעם שעברה. ניסינו ככל יכולתנו להמנע מטיפול. בעלי עבר שני ניתוחי וריקוצלה בתקווה שלא נזדקק ל- IVF. דחינו את הטיפול ככל שיכולנו, כי IVF זה ממש לא הדרך החביבה עלי למשוך כספי מדינה (=כספי משלם מיסים = הכסף שלנו!) הניתוחים לא הועילו והמצב אף התדרדר. הקב"ה שמע את שוועתנו ושלח לנו הריון ספונטאני רגע לפני שהתחלנו IVF עם ICSI, אחרי למעלה משש שנות נישואין. רוצה לתאר בכמה מילים את חיי היום-יום שלי לפני שהריתי את בני. הייתי קמה בבוקר עם עיניים נפוחות ומאווררת כרית ספוגת דמעות. יורדת לרכב ומנסה להתחמק מהשכנה עם התינוק. נכנסת לעבודה ועוברת מהר ליד המשרד של העובדת שבהריון. מקבלת באמצע היום טלפון עם בשורה משמחת - בת דודתי ילדה בן! מניחה את השפופרת ופורצת בבכי. מחזירה טלפון ומודיעה שלא אוכל להגיע לברית בגלל הלחץ בעבודה. חבל, רצו לעשות אותי קוואטרית של התינוק בפעם הארבעים ושבע... חוזרת הביתה, מקבל אותי הד. הולכת לשטוף את הדמעות. עוברת ליד "החדר של התינוק". חדר ריק שנשמר במיוחד בשבילו. שם, בפינה, תעמוד המיטה. אני עוצמת עיניים. הוא עומד במיטה, שולח אלי ידיים וממלמל "אמא! אמא!". פותחת עיניים והוא לא שם. (ירשם בפרוטוקול שבנקודה זו פרצתי בבכי בזמן כתיבת שורות אלה). רואה דרך החלון את השכנות משחקות עם הילדים בגינה. מכינה לעצמי קפה ושותה לבד. לבד! גולשת באינטרנט ומדברת עם אנשים מזדמנים כדי להעביר את הזמן. הולכת לישון, מספיגה את הכרית בדמעות, נרדמת אחרי שלוש שעות עם כאב ראש ועיניים נפוחות. זו לא דמגוגיה. כך באמת נראתה השיגרה שלי. כדי לתאר את השיגרה אחרי שהילד נולד, צריך פשוט לצבוע את הסיפור הקודם בהרבה הרבה אור. אני מתעוררת בבוקר ולידי עומד מאור חיי ומודיע לי שכבר בוקר, יוצאת מהבית ומלטפת את הילד של השכנה, מתעניינת בהריון של העובדת, שמחה עם כל הלב בילד של בת דודתי, שומעת "אמא! אמא!" וזה אמיתי! עוצמת עיניים, פותחת, והוא עדיין שם! שותה קפה עם החברות בזמן שהילדים משחקים ביחד. אין לי זמן לאינטרנט! לפני כשנה התכוונו להביא לבני אח. פנינו שוב לטיפולים. רצה הקב"ה והריתי שוב ספונטאנית! לצערי, ההריון ההוא לא החזיק מעמד. מאוד מאוד רצינו להרות שוב ספונטאנית, אך שנה של נסיונות עקרים מחזירה אותי ל- IVF עם ICSI. אם לא ימומנו הטיפולים לילד שני - מבחינתי זו ברירת קנס. לשלם עשרות אלפי שקלים, או לוותר על אח לבני. מה פשעי שנגזרת עלי ברירת קנס???

 

[רחל5]

שכחתי להוסיף עוד משהו

חשבנו לוותר בכלל על טיפולי פריון לילד שני ולפנות מיד לאימוץ, גם אם הדבר יקח שנים רבות. מתברר שאיננו זכאים לאמץ תינוק רגיל בארץ, מאחר שיש לנו ילד ביולוגי. האופציות הפתוחות בפנינו - אימוץ ילד עם צרכים מיוחדים, או אימוץ חו"ל העולה עשרות אלפי דולרים.

 

[מ א י ה ועוד3]

../images/Emo47.gif../images/Emo47.gif../images/Emo47.gif וגם אני לא מוותרת

אני פוליציסטית. אחרי מחזור IVF אחד שבוטל ועוד אחד שהתפקשש וכמעט עלה לי בגירוי יתר, פגשתי ברמב"ם סטודנטית לסיעוד או אחות שכרגע סיימה (לא זוכרת בדיוק). על סמך שני משפטים שסיפרתי לה אחרי החזרת העוברים, היא אמרה לי שלפי דעתה הפרוטוקול לא נכון, כי אני פוליציסטית. זו פעם ראשונה ששמעתי את המילה הזו. כשהטיפול נכשל, תבעתי לצלם את התיק הרפואי שלי, ואז הסתבר לי שבשום מקום לא נכתב שאני פוליציסטית. מעבר לזה, הרופא המטפל אמר לי שמבחינתו הטיפול היה מצויין והם יחזרו על הפרוטוקול שוב ושוב. מיותר לציין שכל הרופאים האחרים שדיברתי איתם הציעו פרוטוקול שונה לגמרי, שסיכן אותי פחות. ואם זו איכות המחלקה, אז תגידו לי אם 20 הפריות מבחנה אצלם זה הצלחה או כשלון? וזו נחשבת לאחת המחלקות הטובות בארץ. במצב כזה, לוקח זמן עד שמבינים האם מקבלים את הטיפול הנכון. מעבר לזה, לא כל אחת שעוברת טיפולי פוריות היא בעלת גישה לעיתונים רפואיים כמוני (אני דוקטורנטית לכימיה) ואני יודעת שגם לא כולן בעלות הידע להבין את המאמרים. בקרוב אצל כולן

 

[חלי המודאגת]

גם אני מתפקדת ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

שלום רב, שמי חלי ואני בת 28.5 בעלי בן 29 סובלים מבעיית זרע - מורפולוגיה חמורה!!! ביבי אני פונה אליך כאבא לא כשר אוצר - אנא קרא את כל הנכתב על ידי בנות הפורום איך אתה מעז לחשוב בכלל על דבר כזה?? האם לך לא היו ילדים היית בכלל חושב על גזרה נוראית כזאת ?? היית מעלה בדעתך לא לשמוע את המלה אבא או אמא איך אתה מסוגל לחשוב על דבר כזה?. מצטערת שאני כל כך נרעשת, פשוט רק היום לאחר תקופה ארוכה שלא פתחתי את המחשב ופתאום הגזירה הנוראית הזאת נחתה עליי!!! בהפריה השביעית - שלצערי הרב אני כיום נמצאת אני רואה את החושך מכיוון שאת בדיקת הבטא הייתי צריכה לעשות ביום ראשון אבל מה המכשפה מראה את אותותיה, אתה לא יודע איזה סבל עובר עליי ועל כל הנשים שעוברות את מסכת הייסורים הזאת? האם עלה בדעתך לחשוב כיצד אנו הנשים מרגישות ? (עליי לציין דבר נוסף, איך הגעת למסקנה שרק חמש טיפולים מספיקים? איזה סטטיסטיקה בדקת? הרי כל הטיפולים הם נסיון אחד גדול ועובדה שעברתי 7 טיפולים איומים ורק בטיפול השביעי גילו שאני סובלת מאינסולין גבוה, וכך בהתאם הפרוטוקול השתנה - למרות שהשלילי קרב ובא, אני יודעת שבפעם הבאה הם כן יצליחו, אני מאמינה בכל ליבי שהטיפול או הטיפולים הבאים הם הם אשר יביאו לי את ההריון המיוחל). אני נשואה אוטוטו 4 שנים 3 שנים מתוכם עברתי 7 מדורי גיהנום!!! למזלי הרב אני עובדת ובעלי עובד בזכות ולא בחסד!! גם העובדה ששנינו עובדים לא תאפשר לנו לקבל את החוק, הרי גם בטיפולים שאנו עוברים דרך הרפואה הציבורית עולה לנו כל כך הרבה בחודש רק לזריקות ותרופות - אני לא מדברת על נסיעות (אנחנו מהדרום - ועוברים טיפולים באסף הרופא) אני לא מדברת על ימי עבודה שהולכים לי ולבעלי - ועל הסבל הנורא והאיום. ביבי אנא חשוב כבן אדם ואבא ולא כשר האוצר - את המכתב הזה אני רושמת בדמעות ובידיים רועדות גם בגלל הגזירות הנוראיות וגם בגלל השלילי הקרב ובא!! אנא ממך אל תקח מאיתנו את מה שמגיע לנו, את הזכות להביא ילדים לעולם בקושי רב, את הסבל הרב שנגרם לי באופן אישי לגופי, ולנפשי, ואת הסבל שאני ובעלי עוברים כזוג בגלל הטיפולים.. אל תקשה עלינו את החיים יותר!! אנו אזרחים ישרים המשלמים כל המגיע למדינה, בעלי משרת בחיל האוויר ועליי לציין שכמעט כל שבוע הוא מתייצב למילואים, בלי שאלות ובלב שלם הכל למען המדינה, מיותר אף לציין שאת לימודיו הוא סיים באוניברסיטת בן גוריון ורק לאחר מאמצים רבים ומרובים הוא הצליח למצוא עבודה (וכמי שמכיר היטב את אזור הדרום ויודע עד כמה היה קשה לו למצוא עבודה באזור ובכל זאת נשארנו כאן להפריח את הנגב). וכאן אסיים ואומר - אילולא טיפולי ההפריה שאני עוברת אין סיכוי שבעולם שאני אכנס להריון באופן טיבעי למרות שאת האור בקצה המנהרה אני לא רואה אני לא מרימה ידיים ואף לא מתייאשת, אני רוצה ילד ולא מעניין אותי..למרות הסבל הנורא למרות הדיכאון והכאב שאני שרויה בו היום אני מתכוונת להמשיך הלאה. אז אנא אל תגזול מאיתנו את האושר המגיע לנו.... חלי

 

[נירית1]

מתפקדת

בת 36 בעלי בן 37 נשואים שמונה שנים, כיום חובקים שלושה ילדים שזכינו בהם בעקבות טיפולי ivf . טיפולי פוריות במשך שלוש שנים מהחתונה מ"ס מחזורי איקקלומין ותרופות הורמונליות שונות, ארבע מחזורי IUI מבייצת ברמה מאד נמוכה, עברנו לטיפולי הפריה חוץ גופית ולאחר שלושה מחזורי טיפול נקלט עובר מדהים אחד שהיום הוא ילד בן ארבע וחצי. שנה וחצי לאחר לידתו חזרנו באופן אינטנסיבי לטיפולי ivf ואחרי שלושה מחזורי טיפול זכינו בתאומות שהיום הן בנות שנה+8. זכינו להיות משפחה מאושרת וממוצעת ויודעים שללא עזרת המדינה במימון הטיפולים אולי היה לנו רק ילד אחד.

 

[debby12]

מתפקדת

בת 31, נשואה כמעט 5 שנים ומנסה כבר שנתיים להרות -- חזרתי לארץ אחרי מס' שנים בחו"ל כי חשבתי שפה זה הבית שלי. בגלל מצבה העגום של המערכת ההורמונלית שלי אין לי שום סיכוי להרות בלי טיפולים. אני אחרי 3 הזרעות כושלות ובקצב ההצלחות הנוכחי בקרוב לא תהיה ברירה אלא לעבור להפרייה חוץ גופית. הטיפולים כולם הם בבחינת ניסוי וטעייה - למרבה הצער לוקח לפחות 4-5 טיפולים בכל קטיגוריה כדי להגיע לטיפול שמתאים למטופלת. ואחרי שכבר מוצאים טיפול מתאים יש רק 20% סיכויי הצלחה בכל טיפול. לכן הגבלה ל-5 טיפולים חורצת את גורלן של נשים רבות להיוותר ללא ילדים. הטיפולים האלה אינם כיף או לוקסוס - הם סיוט ששוחק את החיים - אבל אני ורבות אחרות עוברות אותם כי זו התקוה היחידה שלנו לילד משלנו. תיקח לנו את התקוה הזאת? לצערי אנשים שלא עברו את זה, כמו שר האוצר שלנו (שיש לשונות הטובות המספרות שהילד הראשון שלו משרה היה יוזמה עצמאית שלה כדי להכריח אותו להתחתן איתה), לא יוכלו להבין זאת.

 

[קרן משם]

את השלישיה שלי ילדתי

לאחר שנתיים וחצי של טיפולים מתוכם מחזורים רבים של הורמונים והזרעות ו2 מחזורי IVF. הבעיה אצלנו -עקרות בלתי מוסברת. ילדיי בני 3 והם האושר של חיי, המחשבה שחברותיי פה הולכות ומתרחקות מהאושר הבסיסי הזה- מקוממת אותי, והן הולכות ומתרחקות ללא ספק, כי לגזור עלינו לשלם מעל להפרייה חמישית משמע להפרד מהכמיהה/רצון לילד, עבור רבים מאיתנו שידם קשה משגת. עד לא מזמן חשבתי על להביא ילד נוסף, אני מנסה לעשות זאת בכל מרצי בדרך הטבעית [והלואי שאצליח] אבל מה שבא בקלות לאחד האחר חורק שיניים בשבילו. היום אני יודעת שלשוב לטיפולים לא אשוב, אחשב חזירה מידיי, אגואיסטית, אחרי הכל יש לי 3 ילדים משלי והרי המדינה חושבת ש2 זה מספיק אז 3 על אחת כמה וכמה. כל רצוני הוא לחזק את טענת כל מי שקרוב לנושא הפוריות כך או אחרת-מגיע לנו, ילדים זה צורך בסיסי, אל תקחו את הדבר היקר ביותר לאדם ותעשו בו מסחר. בשבילכם זה נקרא קיצוץ בשבילנו לקחת צורך בסיסי! הלואי שזעקתנו תשמע!!

 

[קיץ אינדיאני]

מתיצבת - וסליחה על האיחור ..

אני שרון בת 32 נשואה כמעט חמש שנים עברתי כמעט שלוש שנים של טיפולים כואבים , זריקות , הורמונים , בדיקות דם צילום רחם ובעיקר אכזבות רצות .. לאיש שאיתי יש בעיה אכות זרע ירודה , הוא עבר ניתוח וריקוצלה מה ששיפר את תוצאות בדיקת הזרע ונתן לנו תקווה . אחרי שלוש שנים נכנסתי להריון והיום יש לי ילדה קטנה בת שנה .מאז מרץ השנה אני מנסה שוב פעם . בפעם הקודמת טופלתי על ידי איקוקלומין , הפעם הזאת מטרודין זריקות על זריקות אכזבות ועוד אכזבות . אלו הן שמונה שורות שמתמצתות את החמש שנים האחרונות של החיים שלי בצורה הכי קצרה שיש .

 

[einav8]

מתפקדת

שלום אני בת 29 - עקב חצוצרות סתומות, נשלחתי ל IVF, כתוצאה מכך הריתי, והפלתי, עברתי מחזור מוקפאים ללא הצלחה. אני לא יכולה לתאר את הכאב הסבל והאובדן שחווינו אני ובן זוגי. האם זה אומר שנותרו לי רק עוד 4 טיפולים כדי להביא ילד??? ואחד!!! שלא לדבר על זה שיש בIVF גם הפלות...כך שכניסה להריון היא רק שלב בדרך...

 

[מם 1971]

מתפקדת

אני בת 32 ובן זוגי בן 39 . השבוע "נפלו" עלינו שתי גזרות קשות- הראשונה התברר כי יש לי אנדומטריוזיס בדרגה גבוהה ביותר וכפי שהגדיר הרופא:"סיכוייך להרות באופן טבעי הם אפסיים" השניה- בדיוק יום לאחר השיחה עם הרופא, הגיעה ההחלטה של משרד האוצר לפגוע בטיפולי הפריון ( I.V.F)שזו הדרך היחידה, כנראה,שלנו להפוך להורים. אין מילים לתאר את ההרגשה הקשה בעקבות הדברים האמורים. הרצון והכמיהה לילד הוא כה רב והמחשבה שאולי בעקבות ההחלטה של האוצר אולי לא נזכה לכך היא מחרידה ומבעיתה. מוכנה להשתתף בכל מאבק על הזכות להיות אימא.

 

[1ויוי]

אדוני השר !

מחר תמלא שנה לאובדן בניי התאומים שנולדו טרם זמנם . הריון שהגיע אחרי שנות טיפולים . שנה קשה מאד עברה עלי והדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים היו הטיפולים שהביאו עמם את התקווה שיום אחד אגשים את החשוב לי מכל ואהיה אמא . חמישה טיפולים עברתי השנה וכולם נכשלו. לפי הצעת החוק החדשה אינני זכאית יותר לטיפולים . אבל עדיין ישנן כל כך הרבה אופציות טיפוליות שלא מיציתי . אני סה"כ בת 27 כל החיים עוד לפני . מדוע עלי לוותר???? אל תגזור לי גזר דין מוות ! ועוד משהו קטן בניגוד לחלק מהאוכלוסיות האחרות שנפגעו מהתוכנית הכלכלית שלך לנו באמת מגיע ! אנחנו אנשים עובדים , שירתנו ועדיין משרתים בצה"ל ומשלמים מיסים גבוהים (למעשה זה הכסף שלנו שמגיע לנו בטיפולים).

 

[michal66]

מתפקדת

אני מקווה שהסיפור שלי יעזור במאבק למרות שהוא פשוט, מתוך הזדהות עם אלו שלא מצליחים להביא ילדים בקלות. לשיקולכם. ובכן, לפני כמעט 10 שנים, החלטנו להביא צאצא לעולם. לאחר נסיונות כושלים ערכנו בדיקות ונתגלה כי רמת ההורמונים שלי נמוכה ביותר ואני לא מבייצת באופן טבעי. התחלנו בטיפול תרופתי (איקקלומין) והגוף לא הגיב ולו במעט. עברנו לפרגונל. במחזור הטיפולים הראשון לא הצלחנו להיקלט, במחזור השני הייתי "מפוצצת בביציות" וקבלנו הוראה להמנע. במחזור השלישי עברנו הזרעה ונקלטו ברחמי 4 עוברים. (מתוכם נולדו 2) היום, אני בת 33 ועדיין לא מבייצת באופן טבעי (רק בעזרת הגלולות) ואני יודעת שכשארצה להביא ילד נוסף זה יהיה קשה יותר. בהצלחה במאבק למנוע את רוע הגזירה ובמאבק להבאת ילדים לעולם.

 

[tamshl]

מתפקדת

בת 29 מנסה כבר שנתיים וחצי להרות אנחנו מהלא מוסברים עברתי 6 הזרעות עם ובלי זריקות ו- 2 טיפולי IVF וביום שבת מתחילים במחזור השלישי. בכל מחזור גילינו משהו חדש- איכות הזרע משתנה פעם טובה פעם גרועה , עובי מעטפת הביצית עבה יותר מהמצופה למרות שאני צעירה ולא מעשנת וחוץ מזה אני מייצרת רק 10 ביציות ורק 3 הוחזרו מופרות כך שאין לי אפילו מוקפאים. אני מוחה לא יכול להיות שאני משלמת מיסים ,שירתתי בצה"ל אפילו בקבע , עוזרת לאוכלוסיות חלשות (עובדת סוציאלית ) והרופא המהולל "ביבי" יחליט שאולי בעוד שני מחזרוי טיפול ל יהיו לי ילדים.

 

[באמונה]

לצערי גם לי יש סיפור../images/Emo70.gif

לא רציתי קריירה לפני משפחה... גם לא רציתי להתבסס לפני... כל מה שאני מבקשת הוא ילדים, אותם נגדל בצניעות וביושר. את הנסיך שלי מצאתי בגיל 22 ! לא , לא חיכינו...למעשה, מהחתונה לא חיכינו אפילו יום... אני עדיין לא ממש בת 44 -אנו בני 24 וחצי, אבל כנראה שגם לי "מוקצב" על ידי המדינה ילד אחד במקרה הטוב. כן, מסתבר שיש לבעלי זרע חלש ואנו מתכוננים להפריית המבחנה הראשונה. בעלי סיים שירות קרבי בגבעתי ומתייצב למילואים חודש חודשיים או יותר בשנה, הוא מתייצב כמו שעון גם אחרי הצו החמישי... לטיפולים יש גם מחיר רגשי וגם הוצאות מסביב שאותן הזוג סופג. בבקשה, אל תגנזו לנו את החלום!

 

[meusheret]

הסיפור שלנו

לכם מחליטי החלטות שם למעלה, אני בת 29 ובעלי בן 30. אנו נשואים כ-5 שנים ומזה שנתיים עסוקים בניסיונות להביא ילד אל העולם. כביכול משאלת לב פשוטה וטבעית, מובנת מאליה. אך לא לנו. עד היום נאלצנו לעבור מספר מדורי גהנום שרק מי שהתנסה במשהו דומה יוכל להבין. לפני שנתיים הרינו באופן טבעי ובחודש שני קרתה הפלה טבעית שנחוותה כטראומה נוראה. מאז ניסינו וניסינו ולא הלך. נאלצתי לעבור בדיקות איומות ונוראות (כולל חדירות פולשניות לגוף ולא אפרט) שהן מנת חלקה של כל אישה במצבי. עברתי ניתוח להוצאת ציסטה ואז חזרנו לניסיונות אך מכיוון שנאמר לנו שחליתי בתסמונת מסוימת (לא אלאה אתכם בשמות) עלינו לעבור להפרית מבחנה. גם הזרע של בעלי התגלה כבעייתי בשלב זה. בעזרתו האהובה של אלוהים נכנסנו להריון לאחר 2 ניסיונות קשים ולא נעימים. אנו המאושרים באדם אך גם החוששים והמודאגים שבהם. השקט האמיתי יבוא רק לאחר שנאחוז בידינו את התינוקת/ת שלנו, משאת נפשנו הפשוטה והמסובכת מכל. אי אפשר שלא לחשוב מה היה קורה לו לא היה מצליח לאחר 5 טיפולים... בא לי לבכות רק מהמחשבה... אל תעזו לעשות את הנורא מכל - למנוע מאיתנו את הצורך הבסיסי, הבריא והטבעי ביותר שלנו כשני בני אדם. המאושרת.

 

[חגיתלה]

../images/Emo45.gifמתפקדת נוספת

אנחנו בני 25. נשואים שלוש שנים וחודש. מנסים כבר כמעט שנתיים. שנה ראשונה התבזבזה על מדיניות "בשנה הראשונה לא עושים כלום." לא משנה שבשנה היו לי שישה מחזורים. חלקם אחרי ארגסט. אובחנתי עם PCO. ולקחנו איקאקלומין. אחרי שזה לא עזר ולא היה ביוץ, נשלחנו למומחה פירון. עוד שלושה חודשים הלכו. בעלול נשלח לבדיקת זרע. נמצא בכמות טובה אך תנועתיות בינונית פלוס. אז קפמנו כיתה להזרעות וזריקות. הגבתי כפוליציסטית מחונכת היטב עם גירוי יתר שגרר שלושה חודשי המתנה. עוד מחזור שגרר גירוי יתר ועוד שלושה חודשים שהלכו. ככה סתם. הרופא לא מוותר ואומר שכרגע הוא לא בוחן אפשרות של לעלות כיתה, ואני מודה לו על כך. אני כרגע בשלב טיפוס על הקירות. ביבי, זה קשה. המחשבה שלא יהיה לנו מישהו שיקרא לנו אמא ואבא הורגת, מחסלת ומדכאת. יש למעלה מישהו שדואג לעשות סדר. הוא לא זקוק לעוזרים. אל תהפוך לסגנו למחליט עבורו. תשאיר את זה בידיו. בבקשה. המשוועת לילד משלה!!!

 

[שמש קטנה]

מתפקדת

אני שמש קטנה, בת 29 ובעלי בן 31. נשואים כמעט 5 שנים וחובקים בן בן שנה הודות לטיפולי IVF עם איקסי (ICSI). התחלנו בנסיונות טבעיים שלא הובילו לשום מקום פרט לאכזבות תהומיות. אח"כ טופלנו באיקקלומין (3 מחזורי טיפול) בטרם נערכו כל הבדיקות הדרושות. רק אחרי 3 כשלונות בטיפול באיקקלומין הופנינו להמשך בירור ועריכת בדיקות מקיפות יותר ואז התגלתה בעיית זרע חמורה בכל אלמנט נבדק. הופנינו ליחידת IVF. טיפול ראשון עם איקסי-הוחזרו 2 עוברים אך לא השתרשו. אין הריון. החזרת מוקפאים-הוחזרו 4 עוברים ולא השתרשו. שוב אין הריון. הרופאים טוענים שאנחנו זוג אידיאלי לטיפולים מסוג זה ומגיבים טוב, ועלינו "לנסות שוב ושוב עד להצלחה ולא חשוב כמה טיפולים זה ייקח, עוד אחד עוד שניים או עוד חמישה, זה רק עניין הסתברותי ובסוף נצליח". טיפול שלישי (לאחר ניתוח וריקוצלה בנסיון לפתור את בעיית הזרע, אך ללא הועיל מבחינת סוג הטיפול הנדרש)- רופא שאינו גניקולוג רצה משיקולי יריבות מקצועית, פוליטיקה פנימית ומלחמות יוקרה להפסיק את הטיפול באמצע, אך סרבתי. שוב IVF עם איקסי, הוחזרו 2 עוברים, אחד מהם נקלט והוא חגג שנה לאחרונה. כשמדובר בילדים שלנו וברצון להרות, שום פוליטיקה לא תוכל לנו. גם לסטטיסטיקה אסור להוות מכשול. למען ההגינות אני מציינת שלאחרונה הריתי באופן טבעי, אולם כלל לא ברור שלא אזדקק לטיפולים נוספים בעתיד.

 

[שרית של דנה ועומר]

מתפקדת

לי יש סתימה בחצוצרות מלאה - כנראה מום מלידה ואין לי שום סיכוי להוליד ילדים ללא הפריית מבחנה מכיוון שרק ע"י החדרת עוברים ישירות לרחם אני יכולה להרות אין אפשרות להזרעות כמובן שכמו רוב עם ישראל אין ידי מסגת רפואה פרטית וכולי תקווה שביום שנחליט להרחיב את המשפחה ולהוליד אחים לעומר ודנה תהיה לנו האפשרות לא היתי רוצה להאמין שהמדינה תגזור עלי להיות אמא ל 2 ולהסתפק בכך מקווה שסין זה לא כאן

 

[בשבילנו]

מתפקדת

אולי נישלח למר נתניהו פקסים כל אישה וסיפורה ואז שיבין מה עובר עלינו מה עוד יעבור ושיבין לאסור לו להעיז לנגוע בנושא פוריות וכו' אני בת 36 בת בת 7 עוד מאט אוטיסטית ןהחלטנו שנביא עוד ילד לתת לחיים משמעות אחרת שנה נסינו לא הלך לקחתי כדורים ואחרי 3 חודשים נכנסתי להיון ובשני הפלתי טיבעי וזהו אני חודשים אחרי ומחר אלך ללמוד על ההזרקות ואנחנו מתחילים בתהליך שאותנו מ פ ח י ד מאד במיוחד איך הגוף יגיב כל הנשים בקיעות מבינות ואני בקושי הבנתי מה מתחילים מתי בודקים הכל ניראה לי מסובך ובטח אחרי 2/3 חודשים של זריקות אשתגע אני מפחדת רצח וזהו!!!

 

[a t i]

מתפקדים

הלוואי ולא היה לי צורך להתפקד כאן, הלוואי שלא היתה לי סיבה. אך ההתפקדות הזאת נכתבת בדמעות, שכן היום, כמו ב-35 הפעמים האחרות בשלוש השנים האחרונות, נודע לי ששוב עוד רחוקה הדרך עד שאוכל לשמוע פעוט קורא לי "אמא". בעלי בן 31 ואני בת 29. מנסים כבר 3 שנים. אחרי שמונה הזרעות, צילום רחם והריון כימי אחד, אנחנו עומדים בפני ההפריה החוץ גופית הראשונה שלנו, בתקווה שתהיה גם האחרונה. עם רירית רחם שלא עולה מעל 7 מ"מ וזרע שנע בין צולע למצוין (תלוי ביום), הפריה חוץ גופית היא הסיכוי האחרון שלנו לילד. בעלי שירת בצה"ל במשך ארבע וחצי שנים, אני שירתתי במשך שנתיים בשירות הלאומי. את הלימודים האקדמים שלנו מיממנו בעצמנו, כ-40% מההכנסה שלנו, שנובעת מעבודה מאומצת (לפעמים צובר כל אחד מאיתנו מעל 230 שעות עבודה בחודש) משולמת מדי חודש לקופת המדינה. זו הפעם הראשונה שאנחנו נזקקים לסיוע המדינה והמדינה מפנה לנו עורף. רוב רובן של הבריות, לוקחים כמובן מאליו את טפיפות הרגלים הקטנות, את הצחוק השובב, את את כל אותם הביטויים והגילויים שמאפיינים את הילדים שסביבנו כל הזמן: בבניין בו אנחנו גרים, בקניונים, בשפת הים, במרכול ואצל חברים. לי זה לא ברור מאליו. עבורי כל ילד כזה הוא קסם. פלא. מרתק, לא מושג, מושא לכמיהה גדולה שמדי חודש, ב-36 החדשים האחרונים, נקטעת באכזבה כואבת. למרות הכאב הגדול, אני לא מתייאשת. אני מתמסרת כל כולי: פיזית, נפשית ורגשית, בדרך אל האושר הזה שלו אני מצפה. זה לא פשוט, זה משפיע על כל אחד ואחד מהתחומים הקשורים בחיי, אבל אני מוכנה לזה ומקבלת הכל בהבנה ובאהבה מתוך ידיעה שלמדע ולרפואה יש מה להציע לי ומתוך אמונה שחלומי לילד נכסף, עומד להתגשם. אני שומעת באמצעי התקשורת על זוגות שהביאו לכולם את ילדם הראשון אחרי 10, 20 ואף 38 הפריות חוץ גופיות. אני לא מעיזה לחשוב על האושר הגדול שהיה נגזל מהם לו השתתפות קופות החולים בטיפולי הפוריות היתה מוגבלת לחמישה טיפולים בלבד. ברגעים הקשים, אני שואלת את עצמי מה יש באחרים שאין בי. איך יתכן שלאחרים באים הילדים בטבעיות ובלא מאמץ ורק אני לא זוכה להיות אמא. לכל התשובות הרגילות שאני עונה לעצמי בדרך כלל, תתוסף בקרוב תשובה חדשה: בגלל התוכנית הכלכלית.