התפכחות
ביום שבת הלכתי לרכב סופרמוטו במגרש ידוע.
אחרי חודשיים כמעט ללא רכיבת סופרמוטו אמיתית הייתי להוט לרכב חזק ולחוות את ההנאה המיוחדת הזו של רכיבת סופרמוטו במסלול.
נקפוץ רגע לפינאלה: שנים שלא היה לי יום רכיבה כל כך מסריח ומחורבן. אפילו בפעמים שהתעופפתי לירח התחושה מהרכיבה היתה יותר טובה מאשר בשבת.
חזרה למציאות.
המציאות כואבת. הגעתי למקום שבו חולקים את המסלול כל מיני סוגי כלים. עם כל מיני רמות של נהגים. זה בסדר ומתקבל על הדעת.
ואז כשרוכבי הסופרמוטו השתמשו במסלול התקיימו כל בעיות הבטיחות האפשריות:
1. רכיבה שלא בתוואי אחיד וידוע לכל הרוכבים
2. עצירות לא צפויות בכל מקום על המסלול
3. ירידות ועליות על המסלול ללא כל בקרה או סימון מקדים
4. הפיכת כיווני רכיבה ללא תיאום וללא התראה
5. התייחסות חלקית לעיתים לרוכבים שהחליקו.
6. הולכי רגל על המסלול שלא דופקים חשבון לכלום
7. רכיבה בקו מירוץ למרות שיש עליו לכלוכים ושברים שאינם מתקבלים על הדעת (כגון חתיכת צינור אלומיניום בדיוק בקו יציאה מאחת הפניות המהירות).
ועוד.
האמת, לא התרסקתי כלל. אפילו יצא לי להעלות קצב בחלק מהמסלול. אבל מה, כל 3 הקפות צריך להתחיל לרכב בפחד כי לא ברור מה יקרה בכל פעם שמתקרבים לרוכב אחר, או מה יהיה עם אנשים שהולכים במסלול או כלים אחרים.
רכיבה מסוכנת מאין כמוה, בלי אפשרות ליהנות אם לא מעוניינים להסתכן יותר מדי.
סיכום: הרגשתי כאילו אני משחק רולטה רוסית עם אקדח עם מחסנית מלאה. ברור מה יקרה.
הרכיבה בשבת היתה בשבילי התפכחות כואבת: רכיבת סופרמוטו במסלול הפכה לחורניזציה שלא מאפיינת את התחום שלנו.
ביום שבת הלכתי לרכב סופרמוטו במגרש ידוע.
אחרי חודשיים כמעט ללא רכיבת סופרמוטו אמיתית הייתי להוט לרכב חזק ולחוות את ההנאה המיוחדת הזו של רכיבת סופרמוטו במסלול.
נקפוץ רגע לפינאלה: שנים שלא היה לי יום רכיבה כל כך מסריח ומחורבן. אפילו בפעמים שהתעופפתי לירח התחושה מהרכיבה היתה יותר טובה מאשר בשבת.
חזרה למציאות.
המציאות כואבת. הגעתי למקום שבו חולקים את המסלול כל מיני סוגי כלים. עם כל מיני רמות של נהגים. זה בסדר ומתקבל על הדעת.
ואז כשרוכבי הסופרמוטו השתמשו במסלול התקיימו כל בעיות הבטיחות האפשריות:
1. רכיבה שלא בתוואי אחיד וידוע לכל הרוכבים
2. עצירות לא צפויות בכל מקום על המסלול
3. ירידות ועליות על המסלול ללא כל בקרה או סימון מקדים
4. הפיכת כיווני רכיבה ללא תיאום וללא התראה
5. התייחסות חלקית לעיתים לרוכבים שהחליקו.
6. הולכי רגל על המסלול שלא דופקים חשבון לכלום
7. רכיבה בקו מירוץ למרות שיש עליו לכלוכים ושברים שאינם מתקבלים על הדעת (כגון חתיכת צינור אלומיניום בדיוק בקו יציאה מאחת הפניות המהירות).
ועוד.
האמת, לא התרסקתי כלל. אפילו יצא לי להעלות קצב בחלק מהמסלול. אבל מה, כל 3 הקפות צריך להתחיל לרכב בפחד כי לא ברור מה יקרה בכל פעם שמתקרבים לרוכב אחר, או מה יהיה עם אנשים שהולכים במסלול או כלים אחרים.
רכיבה מסוכנת מאין כמוה, בלי אפשרות ליהנות אם לא מעוניינים להסתכן יותר מדי.
סיכום: הרגשתי כאילו אני משחק רולטה רוסית עם אקדח עם מחסנית מלאה. ברור מה יקרה.
הרכיבה בשבת היתה בשבילי התפכחות כואבת: רכיבת סופרמוטו במסלול הפכה לחורניזציה שלא מאפיינת את התחום שלנו.