התפיסה הנשית

[gula1]

התפיסה הנשית

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

 

[דובדבנית8]

זאת תקופה לא קלה, תקופה של משבר

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

זאת תקופה לא קלה, תקופה של משבר
ואני חושבת שלמרות שעוברים את זה בתור זוג אז בד"כ האישה יותר מצפה להיכנס להריון. לפעמים נדמה לי שאם אני לא הייתי כ"כ מתאמצת להיכנס להריון אז בעלי היה מסתפק בילדה שיש לנו. אתמול לדוגמא, יצאנו החוצה לגן שעשועים וכמובן רואים שם את כולם עם ילדים , נשים הריוניות וכו'. ואני שמתי לב שאנחנו היינו היחידים עם ילדה אחת, כולם שם עם כמה ילדים או ילד + תינוק. כמובן שדווקא בגלל שזה דבר שחסר לנו ודבר שאנחנו כ"כ מצפים לו, אז זה יותר בולט.

 

[LunaLi]

אני באותו מקום

זאת תקופה לא קלה, תקופה של משבר
ואני חושבת שלמרות שעוברים את זה בתור זוג אז בד"כ האישה יותר מצפה להיכנס להריון. לפעמים נדמה לי שאם אני לא הייתי כ"כ מתאמצת להיכנס להריון אז בעלי היה מסתפק בילדה שיש לנו. אתמול לדוגמא, יצאנו החוצה לגן שעשועים וכמובן רואים שם את כולם עם ילדים , נשים הריוניות וכו'. ואני שמתי לב שאנחנו היינו היחידים עם ילדה אחת, כולם שם עם כמה ילדים או ילד + תינוק. כמובן שדווקא בגלל שזה דבר שחסר לנו ודבר שאנחנו כ"כ מצפים לו, אז זה יותר בולט.

אני באותו מקום
בהיגיון אני יודעת שיש לי ילדה מדהימה וחיים נהדרים ובאמת שהרבה דברים טובים, והקשיים בהבאת ילד נוסף לעולם הם קשיים שאני צריכה להתמודד איתם ולא הופכים אותי לפחות טובה מאיזה ולדנית שמשריצה בקצב, להיפך אני יודעת שאני הרבה יותר מוצלחת בהמון תחומים וגם באימהות..אבל ברגש זו התקופה הקשה בחיי וכן אני חוששת בקשר לנשיות שלי ולפעמים הקנאה אוכלת אותי וזה באמת לא קל.

 

[anguly]

הרגשתי ככה לפני נועה...

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

הרגשתי ככה לפני נועה...
היום כבר לא. צר לי שאין לי עוד ילד - אבל אין לי רגשי נחיתות. וציפיות חברתיות לא מעניינות אותי - ואם יש למישהו מה להגיד - אני אומרת שרוצים ועובדים על זה - ובסוף יהיה עוד...

 

[המריונטה]

נורא מבינה את ההרגשה../images/Emo4.gif

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

נורא מבינה את ההרגשה

ההרגשה הזו של נשיות פגומה ומשהו חסר...כל כך מוכרת... גם אני מרגישה את השונות הזו...ושונאת את "רגשי הנחיתות" שקיימים בי בגלל הפוריות המשובשת שלי... בביה"ס מסתכלת על כל האימהות והאחים בטכסים וארועים...מרגישה את המבטים המבקרים/מרחמים שלהם... ... לא מסוגלת כבר להפריד כמה מתוך הצורך שלי הוא באמת שלי, וכמה זה הנושא של הציפיות החברתיות מסביב והשאיפה לעמידה בסטנדרטים חברתיים. זה עצוב בעיני...וכמובן שבלתי רציונאלי לחלוטין! למרות שיש לי ילד מדהים, מרגישה שהמשפחה שלנו חסרה...מרחמת על האיש הגדול ועל האיש הקטן (סביר להניח הרבה יותר ממה שהם באמת מרגישים) ... בהחלט נגעת בנקודה רגישה אצלי!

 

[עמית@]

לא ממש נחיתות..

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

לא ממש נחיתות..
אבל בהחלט תחושה של אכזבה מהגוף שלי, ששום דבר הוא לא עושה כמו שצריך..

 

[שרה (סוזי)]

כן, בהחלט!

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

כן, בהחלט!
אני מרגישה את זה בסביבה הרחוקה, הקרובה והקרובה מאד! אני מסתכלת על כל הישוב ורואה את כולן מסתובבות עם 12 הילדים שלהם, מתלוננות על כמה קשה להם. ורק אני עם אחד אהוב שאי אפשר להתלוננן עליו בכלל

. כשאני יושבת איתם במתקנים ושומעת את הסיפורים על מאתיים הילדים ולא יכולה להשתלב בשיחה אני מרגישה שאני סחורה פגומה! כשאני יושבת עם המשפחה ואחותי מדברת על 4 הבנות שלה ואיך שהיא חוששת שכבר בשבוע הבא היא שוב תכנס להריון אני מרגישה סחורה פגומה! וגם ביחסים עם הבעל כל הזמן עולה לי בראש המחבה שאני מעוותת כחלקים הכי נשיים, הרחם שלי מעוות ולא מספק א הסחורה. ובעצם זה גם חיי המין נפגעים. יוצא שאני לא עומדת בציפיות חברתית וגם לא בציפיות של בעלי ושלי

 

[עמית@]

../images/Emo10.gif כואב לקרוא את זה.

כן, בהחלט!
אני מרגישה את זה בסביבה הרחוקה, הקרובה והקרובה מאד! אני מסתכלת על כל הישוב ורואה את כולן מסתובבות עם 12 הילדים שלהם, מתלוננות על כמה קשה להם. ורק אני עם אחד אהוב שאי אפשר להתלוננן עליו בכלל

. כשאני יושבת איתם במתקנים ושומעת את הסיפורים על מאתיים הילדים ולא יכולה להשתלב בשיחה אני מרגישה שאני סחורה פגומה! כשאני יושבת עם המשפחה ואחותי מדברת על 4 הבנות שלה ואיך שהיא חוששת שכבר בשבוע הבא היא שוב תכנס להריון אני מרגישה סחורה פגומה! וגם ביחסים עם הבעל כל הזמן עולה לי בראש המחבה שאני מעוותת כחלקים הכי נשיים, הרחם שלי מעוות ולא מספק א הסחורה. ובעצם זה גם חיי המין נפגעים. יוצא שאני לא עומדת בציפיות חברתית וגם לא בציפיות של בעלי ושלי

כואב לקרוא את זה.
אין ספק שאת חיה בסביבה הרבה יותר קשה במובן הזה, הרבה מאוד מהדימוי העצמי שלך כאשה וכאדם נקבע דרך הרחם והילודה, וזה עצוב למרות שמי כמוני בעד ילודה

אבל את יודעת מה? מנקודת מבטי החילונית *צר לי, אין לי אחרת* אז מצבך טוב בהרבה ממצבן של הרבה מאוד אחרות עם 12 ילדים.

 

[דאראמסאלה]

פגימות?

כואב לקרוא את זה.
אין ספק שאת חיה בסביבה הרבה יותר קשה במובן הזה, הרבה מאוד מהדימוי העצמי שלך כאשה וכאדם נקבע דרך הרחם והילודה, וזה עצוב למרות שמי כמוני בעד ילודה

אבל את יודעת מה? מנקודת מבטי החילונית *צר לי, אין לי אחרת* אז מצבך טוב בהרבה ממצבן של הרבה מאוד אחרות עם 12 ילדים.

פגימות?
אין לי שום תחושה כזו. כנראה בזכות העובדה שיש לי ילד, ואת "ההוכחה " שלי לעולם כבר נתתי. להרות אותו הלך בקלות, לכן אין לי מושג איך הייתי מרגישה אלמלא היו לי ילדים. אחרי ההסתייגות הזו, אני מרשה לעצמי להגיד שאני רואה בעצמי עוד כמה דברים חוץ מרחם ... (שיתמלא כברררררר!!!). הייתי בנאדם עם השגים אלו ואחרים גם קודם לכן. עם זאת, יש בעצם האמהות משהו, ששום הישג אחר לא משתווה לו.

 

[אלמוג שלי]

לא נחיתות

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

לא נחיתות
אני מאוכזבת מהגוף שלי שאת הדבר הכי טבעי בעולם לא מצליח לעשות ללא עזרה. דרך אגב כך גם הרגשתי אחרי הניתוח הקיסרי

 

[MIF2002]

הי gula1

התפיסה הנשית
רציתי לשאול, כלומר אם למישהי בא להגיב... אתן לפעמים מרגישות שאולי אתן לא עומדות בציפיות החברתיות שלכן? כלומר, האם יש לכן לפעמים רגשות של נחיתות בתור אשה שקשה לה להיכנס להריון? אני לפעמים מרגישה שהסביבה שלי (גם בעלי לפעמים) לא כ"כ מבינה, שאולי אני סחורה פגומה, אני חושבת שגם בעלי מרגיש שהוא לא יודע תהתמודד עם המצב הזה. אני תוהה איך נשים אחרות חוות את החוויה הזו, הנסיון להרות. אני אשמח אם תשתפו אותי

הי gula1
אני באה ממקום אחר, אצלנו הבעיה היא שלו ולא שלי, ורק בגללו אנחנו בטיפולים, ואני כל הזמן, מהתחלה, מדגישה בפניו את זה שאני לא רואה בכך כל פגם, כי זה באמת לא פוגם בו בעיני כהוא זה. הוא לא סחורה והוא לא פגום, למרות שבמונחים רפואיים, כן, הוא עקר. בהתחלה, אחרי שהתגלו הבעיות, הוא שאל, האם זה מעלה בי ספקות כלשהן לגבינו ועניתי לו שלא, ואני משוכנעת שלא, כי הוא הבחירה שלי לחיים, לטוב ולרע כמו שאני הבחירה שלו וכך אני תופסת את הסיטואציה, גם בטיפולים וגם בבעיות רפואיות נוספות שנתקלנו בהן לאורך הדרך. אין שלמות ביולוגית, לכולנו יש פגמים ביולוגים כאלו או אחרים, ונדמה לי שהמילה "פגומה" יש בה חיפוש של אשם בסיטואציה, כאילו שאת אשמה כי את פגומה. אני חושבת שחשוב דווקא לנטרל את האשמה מכל מה שקורה. אין פה אשמים במחוזותינו, מחוזות טיפולי הפוריות, יש קשיים אבל אף אחד לא פגום ולא אשם במה שקורה. כן כואב לי כשאני רואה משפחות רבות ילדים, חברות וקרובות משפחה שנכנסות להריון כל כך מהר, זה כואב נורא, אבל אני לא משליכה את זה עלי או עליו. אני חושבת שחשוב שתאהבי את עצמך בכלל, וגם בתקופה ובהקשר של הטיפולים שאת עוברת. יש כל מיני קשיים גופניים, ואחד מהם הוא הקושי להרות, אבל אין בו, לדעתי פגימות כלשהי. שולחת לך המון חיזוקים ו

ים.