התערבות של ההורים

[גינגימניה]

התערבות של ההורים

יש לי כמה שאלות: -האם מרגע שילדכם היה מיועד לשירות בטחון, וקיבל צו ראשון- איך הגבתם? -האם ניסיתם לדכא את המוטיביציה של ילדכם כמלש''ב {אם הייתה לו כזאת מוטיביציה}? -האם ניסיתם לעודד את המוטיביציה של ילדכם כמלש''ב {אם לא הייתה לו כזאת מוטיביציה}? -נניח לילדכם יש פרופיל 97 {או שכל פרופיל קרבי}-האם ניסיתם אתם בעצמכם להוריד לו? הכוונה להיות בקשר עם הלשכ''ג ולנסות שילדכם לא ילך לקרבי? -עד כמה הייתם מעורבים לרגע עד גיוס ילדכם? *השאלות קיצוניות, בכוונה. אשמח שתענו בכנות...!!

 

[גינגימניה]

.................

 

[סמדר בנ]

אז ככה

אנחנו בבית שנינו (בעלי ואני) היינו קצינים וצו הגיוס התקבל בברכה, כדבר מובן מאליו. לשתי הבנות היתה מוטיבציה גבוהה כך שלא היה צריך לעודד. -הבת הגדולה התנדבה לשירות קרבי - לא התערבנו ולא ניסינו לשכנע אותה לא ללכת למרות לחץ משפחתי מסביב.... טני עובדת עם מערכת הבטחון וקצת מתמצאת בנושאי צבא כך שעקבתי בעניין אחרי הבחירות שלהן ואחרי התהליכים, וקצת ידעתי גם לייעץ מבחינת עניין.

 

[האילתית 2]

ואצלנו.........

אענה עפ"י שאלותייך: א. שמחנו. הנה הבנים בגרו וכעת ישרתו את מדינתם. (לא כקלישאה) ב.בנינו היו עם מוטיבציה בשמיים. (גם אנחנו כהורים עשינו בעברנו הרחוק שירות מעניין וחשוב). ג.בנינו רצו קרבי והלכו לקרבי. אנחנו עם כל חששותנו לא הבענו הסתייגות.מכיון שמה שרצו בהחלט תאם את הרוח בבית לא הייתה שום בעייה. ד.היינו מאוד מעורבים ברמת החוויות וברמת ההתחבטויות שהיו. לא התערבנו כלל בשיבוצם. ה. אנחנו עדיין מאוד מעורבים (הבנים מעל שנה בצבא) ,הבית נראה כחמ"ל בסופי שבוע אך במובנו החיובי. ו. מה שחשוב לנו כהורים זה שיהיה להם טוב במה שהם עושים ושיעשו תפקידם בצורה הכי טובה שאפשר. ז. שיחזרו הבייתה בשלום.

 

[גינגימניה]

אצלי בבית, לפי הנק' מבט שלי.

אימא שלי יותר מדכאת אותי, אומרת שלא יגייסו אותי בגלל הראייה {מינוס 17 בשתי העיינים+צילנדר+ניסטגמוס} , וכשאנחנו היינו אצל רופא עיינים שיכתוב לי על הראיה שלי בשאלון רפואי, אימא שלי אומרת לו שקשה לי ככה וככה העיקר שיורידו לי את הפרופיל ולא יגייסו אותי. אבא שלי לא הכי מתערב, אבל הוא לא מביע כ''כ דעה. וההורים יודעים שחשוב לי להתגייס {במיוחד אימא שלי}, אני רוצה לתרום ולהתבגר,להפוך לטיפה עצמאית יותר. ואימא שלי לא תביא לי לנסוע לבד ללשכת גיוס , כי אני לא מומחית באיזור, ברור שאני לא כי הם לא מביאים לי.

זה עצוב, וזה ישמע טיפשי,אבא אימא שלי מורידה לי את המוטיביציה ואת הרצון לתרום ממני. אם אני לא אתגייס אני אחמיץ משו שלדעתי כמעט כל אחד צריך לעבור.

 

[אמא פולניה1]

חמודה, אם זה ישפר את מצב רוחך

לבן הגדול שלי יש קוצר ראיה פחות או יותר כמו שלך, נכון שירד לו פרופיל אבל בהחלט גייסו אותו. אני לא יודעת אם יש הבדל בין בנות לבנים, אבל אני מניחה שאין. הוא תרם את חלקו יפה מאוד לצבא, שירת שנה וחצי במחסום ארז ואח"כ עבר לתפקיד אחר. (ועכשיו שאמא לא תראה) צבא זה דבר שאסור לפספס, אני לא יודעת מדוע אמא שלך מנסה להוריד לך את המוטיבציה, אני לא מכירה אותה וגם לא אותך, אבל אם את מאוד רוצה לשרת בצבא, וזה הדבר הנכון לדעתי לעשות, את תדעי כבר מה לעשות. בהצלחה.

 

[גינגימניה]

תודה ../images/Emo13.gif

יורדות לי פה דמעות. כתבתי בערך את הבעיה גם בפורום מתגייסים. מה הפרופיל של הבן שלך?

 

[אמא פולניה1]

הוא השתחרר בינתיים , לפני 4

חודשים, לאחר שירות מלא, והפרופיל שלו היה 64. או משהו כזה. לא זוכרת בדיוק מעל 60 בטוח. אני באמת לא רוצה להתערב יותר מידי. אולי כדאי שתנסי לדבר עם אמא ולהבין למה היא לא רוצה שתתגייסי? נסו לשבת ולדבר, הרבה פעמים מצליחים להגיע להבנות מבלי שיהיו מתחים וכעסים. אם אני לא טועה אחותך חיילת לא? אמרת שיש לך קוצר ראיה צילינדר ועוד משהו. מה זה בדיוק?

 

[גינגימניה]

ניסטגמוס זה ש..

האישון זז מהר ולא יכול להתמקד..{משו כזה} אחותי חיילת, אבל איתה זה עניין אחר-כי עם לא בעיות כאלה של ראיה ולכן אימא שלי לא התערבה כמו שכאן היא כן מתערבת. ודיברתי עם אימא שלי, ודי קשה להגיע להבנה.

 

[מעוז אישה]

גינגימניה מתוקה!

תקשיבי טוב טוב מה אני אומרת לך!!! תגידי לאמא שלך: " ככה יש לי סיכוי להכיר בן זוג ואם אני לא אלך לצבא איפה אני אכיר מישהוא?" תאמיני לי זה ישבור אותה. באחריות. ואם זה לא יעזור תחזרי נחשוב על משהוא יותר עוצמתי. אני מאחורייך ואתמוך בך.

 

[גינגימניה]

חחחח זה לא יעבוד

אבל אהבתי חחח

 

[אמא של נמ]

גינגימניה יקרה

יש לי בעיות ברשתית העין. אני רואה היטב עם משקפיים וצילינדר אבל קרע ברשתית (שאצלי הוא יותר סביר מאצל כלל האוכלוסיה) עלול לגרום לי לעיוורון. כשהגיע גיל הגיוס שלי קיבלתי פטור מצה"ל. הם לא רצו לקחת אחריות על דבר כזה.נורא התבאסתי. ביקשתי מאמא עזרה אבל היא כל כך פחדה שיקרה לי משהוא רע , אז אבא עזר לי (אבות כנראה יותר אמיצים)והגשתי ערעור. אחרי שתי וועדות רפואיות, שבהן המליצו לי להתנדב ואני התעקשתי להתגייס כמו כולם, הגעתי להסכם עם הצבא. קיבלתי פרופיל 46 (או דומה 40 ומשהוא), הלכתי לעתודה ושרתתי כמורה חיילת. כך הכרתי את בעלי המקסים.(מעוז, איך ידעת?

) מאז הבנתי שאסור להכנע למגבלות הגוף ואם רוצים הכל אפשרי. וזה גם נתן לי המון בטחון. היום בני עם אותה בעיה כמו שלי משרת עם פרופיל 72 . הוא נבדק כל חצי שנה וגם הצבא מתחשב.למשל מחר יש לו בדיקת רשתית באמצע הטירונות. אני חשה שאסור לך לוותר, אחרת תחיי בתחושה של הפסד. בהצלחה!

 

[גינגימניה]

איזה יפה ../images/Emo13.gif {הכרות עם בעלך}

כנראה היה לך פרופיל 45. וואי שיהיה לבן שלך המון בהצלחה

אני גם כנראה אעשה הכל כדי להתגייס כמו הרוב.

 

[סמדר בנ]

האם אחותך

לא יכולה לדבר עם אימך? חיילים רבים מתגייסים עם בעיות בראיאותיות - זה כל הרעיון של פרופיל רפואי. השיבוץ לתפקידים אמור להיות בהתאם. אז סביר שתצפיתנית לא תהיי.... אבל אם תקבלי פרופיל בר גיוס אני בטוחה שיהיו מספיק תפקידים בהם תוכלי להשתלב ושלא יסכנו את בריאותך.

 

[גינגימניה]

כמה שאחותי לא דיברה עם אימא שלי

לאימא שלי יש עקרונות וכנראה לא מאמינה ביכולתי {היא מעדיפה להתכחש לעובדה} שאני אוכל להסתדר "לבד"{כי כולם יודעים שעם הזמן מכירים יותר יותר אנשים מהטירונות ,הקורס ושירות וכו'-כמעט תמיד יהיה שם מישהו.} כשהייתי בגדנ''ע {סליחה על השוואה} די הסתדרתי והיה לי ממש נחמד במסגרת כזאת..{אני לא קשורה בעליל

} תצפיתנית אני לא רוצה להיות, אני לא רוצה להיות בגבול ולא רוצה נשק {דרך אגב -הצהרתי על כך בצו ראשון דבר אחד שאני לא ארצה זה הנשק} אולי יבוא יום ואני ארצה אבל עכשיו זה ממש נוגד את כל העקרונות שלי גם אם זה להגנה עצמית. את בטח תצחקי אבל אחרי הגדנ''ע { עשינו שם מטווחים} אני חזרתי ממש "מורעלת" וזה הגיל את הרצון להתגייס.

 

[גינגימניה]

וזה הגדיל*

 

[טפת]

אפרופו התערבות הורים...

כאשר קיבל בני יחידי את צו הגיוס הראשון התפלצתי בכיתי נחרדתי למה? כי לנגד עיני ראיתי אותו "כאילו" הוא כבר חייל בצבא העם. עברה חלפה שנה... יורש העצר מבקש לצאת לקרבי בלי להתבלבל ובלי למצמץ בעיני חתמתי לו וכמובן אבא של בני חתם בלי לעשות ענינים (האבא גר מעבר לאוקינוס). בקיצור לא ניסיתי להניא אותו , אדרבא ואדרבא הבנתי שהצבא ייבנה לו עמוד שידרה איתן וחזק ממה שאני הצלחתי לבנות עבורו, הינוקא נולד וחיי בבועה מוגנת מכל פגע ולאורך השנים חיבקתי אותו "חיבוק דב" חשבתי שאני האמא המושלמת בעולם. ילד שגדל עם ריפוד מלא!!! את החיים שלי הנחתי אחר כבוד בצד את כל הפוקוס שמתי על בני, הכל אצלי התנהל קודם על פי מה טוב יהייה לבן. היום לילד יש חשיבה אוטונומית, ערכים מוסריים, ראייה לטווח רחוק ,שיקולים אישיים שלו למה כן ללכת לקרבי. ברור לכל שהילד צודק על פי דרכו. היום אני אומרת תודה ובגדול לצבא משום שהבן שלי מקבל המון מהצבא. הינוקא המפונדרק שלי מבין היום שהחיים זה לא "גן של שושנים" ובצבא הוא לומד להכיר את המציאות, ואת החיים בכלל על כל גווני הקשת. תמכתי בו לאורך כל הדרך שאותה הוא סלל בכוחות עצמו. הבן בצבא חודש וחצי שבע רצון עם המון נכונות לתרום , שרק ימשיך כך. אמן ואמן

 

[oshiko]

../images/Emo45.gif

לגבי בן יחיד אין מנוס מהתערבות הורים בשלב הגיוס, לרגל הצורך בחתימה לקרבי. אני שמח שהדברים נראים אופטימיים מבחינתך ומבחינתו, ורק שיהיה לך בריא ויסיים בשלום את השירות.