הוי דורי.. אני התחלתי להקריח סביב גיל 28, וכשהבן שלי החל
להבין איך מציירים ראש, הוא צייר עיגול ושתי קווצות שיער מצידיו. זה נמאס עלי,
ואז, בסביבות גיל 46 התחלתי לגלח את הזקן וראש ביחד. והנה.. כבר שנים שאני
עושה זאת
ב"עבודה עצמית" ועדיין ראשי מונח שלם על כתפיי.
אני עוד זוכר את השבת הראשונה שנכנסתי למקלחת והודעתי שאני הולך לעשות קרחת.
אשתי צעקה "שלא תעיז"!, אבל זה לא הועיל. יצאתי קרח. ואז אשתי העיפה מבט ואמרה:
"זה לא ממש רע. אתה יכול להמשיך ככה".
זהו.
אה. ושכחתי לספר לך מה נסגר לי עם ההתערבות על כוס הפטל.
התערבות הייתה על ארוחה במסעדה, כשכל אחד מביא את חברתו (היינו אז כבני
19-20). אז נפגשנו במוצ"ש בת"א והוא הזמין את כולנו לבלינצ'עס וקפה. וזה היה
טעים מאד.
כאן עלי לומר, שגם חברתי וגם אני היינו אז סטודנטים, והתגוררנו (כל אחד בנפרד)
בדירה של זוג אנשים מבוגרים, כשלכל אחד מאיתנו היה חדר בדירה בת"א - עם
גישה למטבח, למקרר ולמקלחת.
אמה מה? נפגשנו במוצ"ש, ומכיוון שבעלי הבית של חברתי לא ידעו שהיא תגיע, הם
הותירו את המפתח בדלת, ככה שהיא לא יכלה להיכנס לדירה.
מכיוון שהשעה הייתה מאוחרת, היא התביישה להעיר אותם, ולכן החלה ללכת
במהירות בעקבותיי.
אז.... אני שמעתי את טפיפות רגליה, אבל לא ממש טרחתי להסתובב ולראות מי
בעקבותיי... אלא שאז אני שומע: "משה, משה"... ועצרתי באחת.
היא סיפרה לי בחטף מה קרה ושאלה מה אני מציע.
הצעתי שתעיר את 'הקשישים שלה', אבל היא סירבה.
אמרתי: "נו טוב. אם ככה, את מוזמנת לישון אצלי. יש לי מזרן ספר ואני אשן על הרצפה.
את תקבלי את המיטה".
"לא.. מה... מה יגידו ה'זקנים' שלך? פאדיחה!"
"עזבי. אלה לא קמים לפני 08:00. תקומי קודם ותעופי לפני שיזהו שהיית".
אבל באותו בוקר הם קמו מוקדם. והיא כבר לא יכלה להסתתר.
ניגשתי לזקן ואמרתי לו: "שמע. קרה לי משהו לא נעים... בלה בלה... וחברתי כאן".
והוא אמר בקול רם וצוהל: "זה לא נעים???? זה דווקא נעים מאד! בוא. תכיר לנו אותה".
והיא נהייתה חיוורת כמו סיד... אבל איכשהו יצאה מהחדר, ואמרה שלום, ומייד עפה.
טוב דורי... זה היה לפני 100 שנים, כשהנערים עדיין חשו בושה ממצבים כאלה.
זה לא קרה בתקופתנו, כשאתה עומד בסלון דירתך, ואתה שומע את הגניחות של החברה של.
ככה ..... נו.