התעלמות

[בלו סקיי]

התעלמות

האם אתם גם מרגישים רגישים ל"התעלמות"? הכוונה למצב שאיננו אובייקטיבי אלא שקיימת הרגשה שמתעלמים.. זה יכול לפרוץ בכל מקום או מצב. אפילו כאן כשלא מגיבים. איך מתמודדים עם תחושה כזו? איך מצליחים להדוף את המחשבות ולדעת שזה לא שום דבר אישי... אגב שירה אני משתדל לכתוב כל יום עשר דברים טובים שקרו באותו יום יש לך אולי עוד הצעות של דברים כאלו שאפשר להוסיף לסדר היום?

 

[רותי 11]

בלו סקיי את בטח יודעת

שהתחושה הזאת היא סובייקטיבית לך בלבד. את זאת שחשה ככה ולכן את מושכת אלי את אותם "מצבים" של התעלמות. אם תשני את התפיסה והגישה לךש כלפי עצמך בלבד ותביני שגם לך יש מקום בעולם הזה אז ושאי אפשר להתעלם ממך כי יש לך נוכחות אז ברור מאליו שאף אחד לא יתעלם ממך יותר לכן קצת עבודה על ההערכה העצמית והדברים שיתנו לטובה

 

[בלו סקיי]

תודה על תגובתך..

למרות שהייתי שמח לקרוא אותה במין זכר אשמח בהחלט לעבוד על ההערכה העצמית.. אך לא יודע בדיוק איך לעשות זאת ניסיתי שיטות וספרים לא מעטים ללא הצלחה

 

[רותי 111]

אז אולי אתה צריך להגיע לשורש

הבעיה ? מאוד יכול להיות שזה מגיע מחיים קודמים ושחזור מאוד יכול לעזור במצבים כאלה.

 

[בלו סקיי]

אז זו בעיה.. לא בטוח שאני ממש מאמין

בחיים קודמים אבל תודה

 

[גילי פרי]

זה לא חייב להיות מ"חיים קודמים"

כאלה שמדברים על גלגולים, גם אם אינני שוללת את הנושא. ייתכן וזה מהעבר הרחוק בחיים האלה, אלא שלזה נדרשת עבודה עצמית, חפירה עמוקה.

יום נפלא לכולנו

 

[בלו סקיי]

אז מהם המעדר והעת שבהם אוכל לחפור?

 

[גילי פרי]

ר' תגובתי למטה../images/Emo13.gif

 

[גילי פרי]

אהלן שמים כחולים../images/Emo140.gif אחלה ניק../images/Emo8.gif

ממשיכה את הקו בו התחילה רותי

ומצטטת את הפרשנות מתוך הספר הנלווה לקלפי הזן של אושו

הקיום

הדמות העירומה הזו יושבת על עלה הלוטוס של השלמות, מסתכלת ביופי של שמי הלילה. היא יודעת ש"בית" אינו מקום פיזי בעולם החיצוני, אלא איכות פנימית של הרפיה ושל קבלה. הכוכבים, הסלעים, העצים, הפרחים, הדגים והציפורים – הם כולם אחינו ואחיותינו בריקוד הזה של החיים. אנו בני האנוש, נוטים לשכוח את זה כשאנו רודפים אחר סדר היום הפרטי שלנו ומאמינים שאנו חייבים להיאבק על מנת להשיג את מה שאנו צריכים. אך בסופו של דבר, תחושת הנפרדות שלנו היא רק אשליה שרעיונות של השכל מייצרים. כעת זה הרגע לבחון את אתה מרשה לעצמך לקבל את המתנה הנפלאה של תחושת הבית בכל מקום שבו אתה נמצא. אם אכן כך, קח את הזמן כדי להתענג על תחושה זו כך שהיא תוכל להעמיק ולהישאר. אך אם כבר זמן מה את מרגיש שהעולם מנסה לתפוס אותך, זה הזמן לצאת להפסקה. צא החוצה הלילה והסתכל בכוכבים. ועוד:

אתה אינך תאונה, הקיום זקוק לך. בלעדיך יחסר משהו בקיום, ואף אחד אינו יכול לחליף אותו. זה מה שנותן לך כבוד, הצורך של הקיום בך. הכוכבים השמש, העצים, הציפורים והפרחים, האדמה - הכל בקיום ירגיש שמקום קטן ריק, ואינו יכול להתמלא על ידי אף אחד מלבדך. זה מעניק לך אושר עצום; יש לך סיפוק מכך שאתה קשור עם הקיום ומכך שהקיום דואג לך. ברגע שאתה נקי ובהיר אתה יכול לראות אהבה עצומה נופת עליך מכל הממדים.

ועכשיו... אם תהייה ספציפי יותר ותספר מה גורם לך להרגיש שמתעלמים ממך, אולי... אולי נוכל לסייע

חוצמזה, ברוך הבא פה ב

, כבר אמרתי?

ערב נפלא לכולנו

 

[בלו סקיי]

תודה על קבלת הפנים

 

[Shame in you]

התעלמות זה כואב

אבל צריך להבין, שכל אדם לעצמו, ולא צריך התייחסות של אחרים כדי להרגיש טוב.

 

[seeyou]

איך מצליחים להדוף מחשבות?../images/Emo152.gif

באופן כללי מחשבות מכול סוג הם הורסות(כמו לתחון מים) חשיבה-זה דבר שונה-זה דבר בונה. שלב ראשון לדעתי מפסיקים לחשוב ולתכון את הנושה הכואב. אם יש בעיה ויש פיתרון אז אין מה לדאוג ואם יש בעיה ואין פיתרון אז זה מיותר. כשלא מגיבים בפורומום אפשר להבין שאין לאנשים מה להגיד או שאין להם זמן או שבאמת חבל על הזמן. זה לא צריך לקחת ללב. שוב באופן כללי-ככול שתרא לזולת נקודות החולשה שלך ככה ינצלו אותך

 

[גילי פרי]

../images/Emo45.gif

 

[שירה03]

מכירה את זה.

הייתי כזו... מרגישה שקופה. אני חושבת שאצלי זה נבע מזה שאני לא נתתי מספיק מקום לעצמי. לא הערכתי מספיק את עצמי. לא חשבתי שיש לי משהו חכם לתרום למישהו, ולכן "גרמתי" לאנשים להתעלם ממני. שידרתי מסר כזה של "אין תורך להתייחס. אתם לא מפסידים שום דבר". וגם פירשתי כל עיכוב בתושב וכאלה כהתעלמות ממני, כשבעצם זה לא היה ככה.... אז טוב שאתה יודע שזה מצב סובייקטיבי. תבדוק עם עצמך כמה זמן ותשומת לב אתה מקדיש לעצמך. כמה אתה מעריך את עצמך. כמה אתה חושב שחשוב שישמעו אותך. כשתרגיש חשוב, ושהמקום שלך חשוב, לא תרגיש יותר התעלמות, ואפילו אם תהיה התעלמות אובייקטיבית, זה לא ישנה לך. זה לא יוריד שום דבר ממך. כי אתה תדע את מקומך, ותדע שמי שלא מקשיב לך - מפסיד. הוא זה שמפסיד ולא אתה. המפתח הוא לעבוד על ההערכה העצמית. רצית "פטנט" נוסף: תעשה לך רשימה של דברים טובים שיש בך. זה יעזור לך להכיר את עצמך טוב יותר ולהעלות את ההערכה העצמית שלך. אני שמחה שאתה מאמץ את ההצעות

שיהיה לך יומטוב

 

[בלו סקיי]

השאלה היא

איך מגיעים לבסיס הזה של הערכה עצמית והרגשת חשיבות (במידה בריאה המפתח הוא בהחלט העבודה.. אך עוד לא מצאתי שום מפתח מתאים שבאמצעותו אוכל להתחיל לפתוח דלתות ולעבור בחדרים אשר יובילו אותי לשם. כרגע אני בכל פעם מחליף מפתח משום שאני לא מרגיש שאני יכול להסתמך על אחד לאורך זמן. ואני תמיד נשבר וחוזר לנקודת ההתחלה. בנוגע לפטנט זה משהו שכבר ניסיית ולצערי ההערכה העצמית שלי לא עלתה באמצעותו כי ההרגשה שלי תוך כדי הכתיבה אפילו היא כי הדברים השליליים הם גרועים ורבים בהרבה. ושמידת הטוב היא מאוד סובייקטיבית ואני לא בטוח כמה היא באמת טובה. בכל מקרה תודה ושמח לקבל הצעות משתדל ללקט כמה שיותר (ולאתגר את עצמי להתמיד). ערב נפלא

 

[גילי פרי]

על הכתיבה...

בהתחלה זה מתסכל ומעורר תהיות והתנגדות, מעורר תחושה של "זיוף" ו"עבודה על עצמי".. אלא שככל שמתמידים בזה, ומתמקדים בדברים הטובים, זה הופך ל"אמת" ומשנה את דרך החשיבה על עצמך. זה כמו לפרמט מחשב, בכדי לשתול תוכנות חדשות יש לפנות את התוכנות הישנות מהדיסק הקשיח. זה לוקח זמן, אבל אח"כ המחשב יעבוד הרבה יותר טוב. זכור שהמוח הוא משרת ולא אדון, מה שאנו שותלים שם, יצמח וישגשג ככל שנשקה ונטפח.

בוקר טוב עולם

 

[בלו סקיי]

השאלה היא איך אפשר לדעת מה

באמת נשתל ומה נתלש על ידי המחשבות והדעות ששורצות בכל מקום כמו ברקודות טורפות.. בכל פעם שאני מנסה את התרגיל הזה אני מרגיש שאני משקר לעצמי במלוא מובן המילה וסובל מזה (תחושות פיזיות לא נעימות המתלוות לכך וגם הרגשה לא טובה). כך שאני לא יודע אם זו הגישה הנכונה.. אולי אנסה את זה בעוד זמן מה אך כעת רק המחשבה על כך גורמת לי להרגיש רע

.. הגנות הגנות.

 

[בלו סקיי]

לאחר מחשבה מחודשת

אשמח קצת הבהרה לכל מקרה. האם בכתיבת התכונות הטובות הכוונה לכתיבת התכונות שאני חושב שהן טובות בי באופן יחסי (כגון יכולת כתיבה, אהבת מוזיקה טובה, יצירתיות וכו') שוב ושוב? או שהכוונה היא לנסות להטמיע ע"י כתיבה תכונות שאני לא רואה כקיימות אצלי בצורה מספקת או כלל (כגון ביטחון עצמי, יציבות נפשית, כריזמה במפגשים פנים מול פנים וכו'), ע"י כתיבה חוזרת ונשנית של תכונות אלו כאילו אני רבוי בהן?

 

[גילי פרי]

אני חושבת שגם וגם...

כלומר, כאשר אנו עורכים "רשימות מכולת" (כך אני קוראת לזה

) של מה יש בי ומה אין בי, מן הסתם לעולם יעלו קודם הדברים ה"רעים" אלה שאנו רוצים להיפטר מהם בהקדם האפשרי, והכתיבה היא בעצם דרך לזהות ולהוציא אותם לאור. מעין ניקיון, הסרת האבק ממה שאנו רוצים להיות. מזכיר לי משפט שציטטתי לא מזמן: אל תפריע למה שאתה למה שאתה יכול להיות (משהו כזה....) על כל פנים, בכדי להתחיל איזה שהוא תהליך של שינוי, צריך לזהות קודם מה יש בנו ומה אנו רוצים לשנות, בהנחה שזה מפריע לנו בדרך. "כתיבה חוזרת ונשנית של תכונות כאילו אני רווי בהן" מבחינתי היא הצהרת כוונות מבורכת, אלא שהכתיבה לא מספיקה, ההצהרות החיוביות כפי שאמרתי פה לא פעם, אינן מהלכות קסמים מכוח הכתיבה בלבד. יחד עם זה כאשר אנו מצהירים, אנו מתחילים איזה שהוא תהליך של הטמעה וכן, זה מאד עוזר, כמו שכתבתי קודם - לשתול זרעים חדשים, לטפח, להשקות, עד שהם יצמחו ויהפכו נוכחים בחיינו. כהדרה מעשית, ממליצה על ספרה של לואיז היי - אתה יכול לרפא את חייך.

יום אהבה לכולנו

 

[שירה03]

שים לב

שכתבת שהשלילי שאתה רואה, הוא אובייקטיבי ואמיתי מבחינתך, והחיובי לא. החיובי הוא סובייקטיבי, לפי מה שאתה כותב, והוא גם לא בהכרח טוב. העניין הוא שהנטיה הטבעית שלנו היא לראות את השלילי והלעצים אותו. אנחנו נוטים לראות בעצמנו קודם כל את השלילי, ומאוד קשה לנו לראות החיובי בעצמנו. אם כבר אנחנו רואים משהו חיובי מיד קופצים אצלנו אמונות כמו "לא, זה לא באמת טוב", וכו'. כי אנחנו לא מאמינים שבבסיס אנחנו טובים בלבד. האמת היא שהדבר האמיתי היחיד שיש בנו הוא הטוב. השלילי אלה דברים שדבקו בנו מסיבות כאלה ואחרות, אבל הם לא המהות שלנו. במהות שלנו יש רק טוב. אבל אנחנו רואים את זה הפוך.... זוהי נטיה טבעית שקיימת אצל רוב האנשים, שלא לומר כולם. אפשר לשנות את זה!!! (וגם צריך). נק' ההתחלה היא מה שכתבתי לך. תכתוב כל דבר חיובי שיש בך. אתה יכול לכתוב את זה כאן אם אתה לא בטוח שאתה יודע להבחין אם זה טוב או לא. אני אשמח לעזור לך לראות אם זה טוב או לא. ואני בטוחה שיש פה עוד אנשים שישמחו לעזור. זהו הבסיס. אין שום אפשרות אחרת. איך אתה רוצה להעריך את עצמך אם אתה לא חושב שאתה טוב? או אתה לא יודע במה אתה טוב? אז על מה תעריך את עצמך? אני מדברת על הערכה אמיתית. אתה חייב להכיר את הטוב שבך. זה מה שיביא אותך להעריך את עצמך. מה שאתה מרגיש זה מאוד טבעי. וזה טוב שאתה לא מתייאש וממשיך לחפש. אתה תמצא בסוף יומטוב