לא לא
(זה כבר הופך ל
אבל שיהיה. צריך לעשות הפרדה בין פשיעה שיש לה מניעים הגיוניים (כסף כוח מעמד) לבין פשיעה הנובעת מהפרעות, פדופיליה היא הפרעה, אף אחד לא בוחר להיות פדופיל, ומעטים הם האנשים שיכולים להתכחש לפדופיליה שלהם, בשעה שיתכן ושיטה של עונשים יכולה להרתיע פושע, אני בספק גדול אם היא יכולה להזיז לפדופיל, הפתרון הסביר היחיד לפדופיל הוא לגרום לכך, שהם לא יוכלו לפשוע שוב. למרבה הפלא, ישנה תרופה שיכולה לסייע לחלק ניכר מהפדופילים, אלא שבארץ למשל, משרד הבריאות לא חושב שלמנוע מאנסים להתעלל בילדים וילדות קטניפ זה דבר חשוב ולכן התרופה לא נמצאת בסל הבריאות, וכך פדופילים רבים שיכולים היו לקבל טיפול חוזרים לסורם. הצד השני הוא הצד של הילדים ושם יש להקיע בפעילות חינוכית ארוכת טווח, להתחיל ללמד ילדים כיצד מדברים ברשת, עם מי מדברים ועם מי לא מדברים איזה פרטים אפשר למסור על עצמך ואיזה לא, אבל בשביל זה צריך מערכת חינוך מתפקדת, וזה אין בנמצא, לא בארץ, ועד כמה שדעתי משגת גם לא ממש בארה"ב. וחוץ מזה, אימג'ין, פסימי?, אני?