תנסי למצוא חורי זמן במהלך היממה בהם תוכלי לעצור ולנוח, מעיין כיסי אוויר כאלה, לוקחים קצת אוויר וממשיכים הלאה. אולי מדיטציה או יוגה יעזור קצת. ותיכנון חופש עתידי גם כן יכול לעודד.
כשהמסלול הוא ארוך ומייגע צריך מדי פעם לעשות אתנחתא (גם אם היא קצרה) כדי שיהיה לנו כוח להמשיך הלאה. גם אני את מיטב שנותיי השקעתי בלימודים. כשכולם נסעו לטיולים ארוכים אני כבר הייתי באוניברסיטה שקועה עמוק בלימודים שנמשכו שנים רבות, אך סיימתי אותם בגיל צעיר יחסית. מה שאפשר לי להנות קצת אחר-כך. למדתי שכדי להנות מכל העולמות (תתפלאו אך ניתן לעשות זאת) יש לעשות סדר עדיפויות בחיים ולהבין שהאחד תמיד יבוא על חשבון השני. לי הספיק לקחת יום אחד בשבוע חופש וזה מלא לי את המצברים לחצי שנה לפחות. אחרים זקוקים לחופשה יותר ארוכה. בכל מקרה צאי קצת לחופש. אפילו סתם שבי יום אחד בבית מבלי לעשות דבר. תתבטלי קצת.
אבל צריך לזכור משהו חשוב - אם אין לך אנרגיות משלך, לא תוכלי להעניק עזרה לצאצאים. חשוב להקפיד להשאיר מקום לעצמנו, כלומר לעשות איזושהיא פעילות שכל מטרתה היא את, עצמך והדברים שאת אוהבת: מה שמכנים "מזון לנשמה". יש לנו מאמרי פינוק עצמי במאגר המאמרים, תציצי שם אולי אחד הרעיונות יעזרו. עד אז שולחת לך המון
ולוקחת אתכם בסיבוב.... 5 ילדים: 3 מתבגרים adhd ושניים קטנים מהם אחד מאובחן adhd, חתול זקן וכלבת בוקסר הלבינו היפרית שחבל על הזמן, בעל שבעצמו הוא adhd (אני חותמת לכם!).... אז אני בחשבון פשוט זקוקה לשנת חופש
עומדת בזה?? באמת את זקוקה לשנת חופש, אבל לא עם כל החמולה. תיזהרי שלא תתמוטטי. לפי התגובות הרבות שלך, בהקשר המשפחתי, הרבה פעמים אמרתי לעצמי שאת בטח עשויה מנירוסטה. וואו... כל הכבוד. החזיקי מעמד (יש ברירה???). רינה