התעוררתי משינה
מהרחש של הכרטיס המגנטי שנתחב במנעול הדלת, צפצוף המנעול, ושיקשוק הידית. הצללית שלך הופיעה על רקע המלבן הזוהר של הוילון השקוף. כך שיכולתי לראות ככה רק את קווי המתאר, לא יכולתי לדעת, אם בגד הים עדיין על הגוף שלך, וריח של כלור, מעורב בריחות הגוף שלך, עלה באפי. מתרומם אלייך לישיבה, מלמלתי "איפה הילדים?". "אמא שלי איתם בבריכה.!" ענית לי בחיוך. המגע של העור שלך, קר ורטוב. הודפת אותי חזרה. משתרעת מעליי. כן עדיין בגד הים עלייך. צמרמורת עוברת בי, למגע הבד הקר, על העור החשוף שלי. הפנים שלך, קרובות לשלי. זוהרת מהאור החיוור שבא מהצד, מסתנן דרך הוילון. השפתיים שלך, קרות על השפתיים שלי. (מה אין חימום שם בבריכה?) ידיים מגששות על הגוף שלך. הפיטמות שלך "עוקצות" את החזה שלי מבעד לבד הרטוב. עובר עם כפות הידיים על הקימורים. הכמעט עירום הזה, של הבד הצמוד, שעוקב במדויק אחר מתאר הגוף, משגע אותי. מגשש על הגב החשוף, הטוסיק המכוסה. צידיי הירכיים הגלויים. הודף אותך מעט ממני, רוצה לראות אותך. לראות את הזין שלי, מתחכך בגבעה הקטנה (גם היא עטופה בבד הכחול) שבחיבור בין ירכייך. מתיישבים אחד מול השני. שולח את היד לשם, חופן אותה, את הגבעה הזו. רואה את התגובה בעינייך, בראשך המוסט לאחור, מתכווצות את שפתייך. וגם הידיים שלך מגששות, עוטפות אותי, משפשפות, מחככות אותי בך. שנינו באופן רפלקטיבי, לא נשלט מניעים את האגן. ושוב פנים מול פנים, ושפתיים על שפתיים, ולשון בין שפתיים. וגניחות ונהמות. הנשימות שלי מתגברות. מנסה למלמל, לעצור אותך, אבל לא מצליח. ואת בכל זאת מבינה, והחיוך הזה שוב מתפשט על פנייך, ואת מגבירה את קצב החיכוך שלי בך – על הגבעה הענוגה שלך. עיניי מתערפלות, ומבטך מתמקד, מתחדד, עמוק לתוך עיניי. ואני לא יכול יותר, מתפוצץ בין אצבעותייך, שפתי התחתונה נשוכה בין שינייך, ומבטך מקרוב נעוץ במבט המזוגג שלי. מטחים חמים ניתזים עלייך, טיפות לבנות ניגרות על הבד הכחול הרטוב, לא מרטיבות מיי הכלור, אלא רטיבות שבאה מתוכו. ואני נצמד אלייך, מנסה להסדיר נשימה, ואת מכסה את פניי בנשיקות, האצבעות שלך מעוכות ביננו, עדיין עוטפות אותי. ואני יודע שעכשיו אני צריך מהר מאוד "להתאושש", לחזור לעיניינים – כי את עכשיו כל כך "רעבה"!......
מהרחש של הכרטיס המגנטי שנתחב במנעול הדלת, צפצוף המנעול, ושיקשוק הידית. הצללית שלך הופיעה על רקע המלבן הזוהר של הוילון השקוף. כך שיכולתי לראות ככה רק את קווי המתאר, לא יכולתי לדעת, אם בגד הים עדיין על הגוף שלך, וריח של כלור, מעורב בריחות הגוף שלך, עלה באפי. מתרומם אלייך לישיבה, מלמלתי "איפה הילדים?". "אמא שלי איתם בבריכה.!" ענית לי בחיוך. המגע של העור שלך, קר ורטוב. הודפת אותי חזרה. משתרעת מעליי. כן עדיין בגד הים עלייך. צמרמורת עוברת בי, למגע הבד הקר, על העור החשוף שלי. הפנים שלך, קרובות לשלי. זוהרת מהאור החיוור שבא מהצד, מסתנן דרך הוילון. השפתיים שלך, קרות על השפתיים שלי. (מה אין חימום שם בבריכה?) ידיים מגששות על הגוף שלך. הפיטמות שלך "עוקצות" את החזה שלי מבעד לבד הרטוב. עובר עם כפות הידיים על הקימורים. הכמעט עירום הזה, של הבד הצמוד, שעוקב במדויק אחר מתאר הגוף, משגע אותי. מגשש על הגב החשוף, הטוסיק המכוסה. צידיי הירכיים הגלויים. הודף אותך מעט ממני, רוצה לראות אותך. לראות את הזין שלי, מתחכך בגבעה הקטנה (גם היא עטופה בבד הכחול) שבחיבור בין ירכייך. מתיישבים אחד מול השני. שולח את היד לשם, חופן אותה, את הגבעה הזו. רואה את התגובה בעינייך, בראשך המוסט לאחור, מתכווצות את שפתייך. וגם הידיים שלך מגששות, עוטפות אותי, משפשפות, מחככות אותי בך. שנינו באופן רפלקטיבי, לא נשלט מניעים את האגן. ושוב פנים מול פנים, ושפתיים על שפתיים, ולשון בין שפתיים. וגניחות ונהמות. הנשימות שלי מתגברות. מנסה למלמל, לעצור אותך, אבל לא מצליח. ואת בכל זאת מבינה, והחיוך הזה שוב מתפשט על פנייך, ואת מגבירה את קצב החיכוך שלי בך – על הגבעה הענוגה שלך. עיניי מתערפלות, ומבטך מתמקד, מתחדד, עמוק לתוך עיניי. ואני לא יכול יותר, מתפוצץ בין אצבעותייך, שפתי התחתונה נשוכה בין שינייך, ומבטך מקרוב נעוץ במבט המזוגג שלי. מטחים חמים ניתזים עלייך, טיפות לבנות ניגרות על הבד הכחול הרטוב, לא מרטיבות מיי הכלור, אלא רטיבות שבאה מתוכו. ואני נצמד אלייך, מנסה להסדיר נשימה, ואת מכסה את פניי בנשיקות, האצבעות שלך מעוכות ביננו, עדיין עוטפות אותי. ואני יודע שעכשיו אני צריך מהר מאוד "להתאושש", לחזור לעיניינים – כי את עכשיו כל כך "רעבה"!......
