התסכול רודף אותי...

[*איתי*]

התסכול רודף אותי...

מאז שהתגייסתי (לפני שלושה וחצי חודשים) אני חוזר הביתה ואין לי מה לעשות חוץ מלהיות מול המחשב וזה נמאס כבר! אני בונה איזה אתר למישהו אבל אני תקוע באיזה שלב אז אני לא יכול להתקדם וגם חוץ מזה זה לא הדבר הכי כיף שאני יכול למצוא. הבעיה שאני לא מוצא מה לעשות, משהו שירענן אותי קצת, שזה לא גיטרה ולא מחשב כי אלה הדברים שעשיתי כל הזמן וזה נמאס כבר. והבעיה היא שכשאני חוזר הביתה (לא משנה כמה אני עייף) אני חייב אבל חיייייב לעשות משהו וזה מתסכל אותי לאללה שאין לי מה לעשות חוץ מהדברים הנ"ל! הצעות..?

 

[d u c k y]

חיי חברה?

 

[nutmeg]

הרבה פעמים

רוצים חיי חברה אבל לא יודעים איך למצוא אותם ככה פתאום באמצע היום. כנראה שעד היום הסתדרת פחות או יותר והעיסוקים שלך סיפקו את הצורך. מה שאתה מספר לנו הוא שעכשיו - אותם דברים שסיפקו, כבר לא מספקים - אבל בנוסף יש לך איזו חוסר מיומנות לצאת ולראות מה קורה בעולם הגדול ואיך פוגשים אנשים. אחת מהדרכים הקלות למדי היא דרך פעילות מסויימת. להצטרף למשהו שקורה עם קבוצת אנשים ולראות איך הולך לך הן מבחינת העניין והם מבחינת החברה. למשל (וכאן כולכם שיש לכם פעילו כזו מוזמנים להוסיף לרשימה): ריקודים, ספורט קבוצתי כמו רכיבת אופניים שיש להם מועדונים שלמים, טיולים וידיעת הארץ, צפרות, כתיבה יוצרת - חוג "חי" שנפגש ועובד, אותו כנ"ל לגבי סרטים, מוזיאונים וכד', אמנות פלסטית, צילום, ועוד ועוד -- וכמובן תמיד תמיד אפשר להיות פעילים פוליטית, חברתית (בעיריה או בישוב שאתה גר), משמר אזרחי, מד"א... ואם לא זה - התנדבות מסודרת היכן שתוכל לפגוש גם אנשים. זה לא כל כך מסובך - פשוט צריך להביע עניין במשהו גם אם אינך בטוח שיעניין אותך. צריך לצאת לנסות ולראות אם ואיך אתה מתחבר לאנשים. מה שקורה בדרך כלל הוא שאנשים המקובצים תחת תחום עניין מסויים וטוב להם ביחד גם מתחילים להפגש באופן לא פורמאלי מחוץ לשעות הפעילות. ככה רוכשים חברים... אבל (וזה אבל גדול) צריך קודם כל להזיז את התחת.

 

[אפי היקרה]

ואני תוהה

איפה החברים מבית הספר, ואיפה, לעזאזל, האנשים החדשים מהצבא? אני בטוחה שגם להם משעמם בסוף השבוע. האם שקלת להרים טלפון ולהציע פגישה/בילוי משותף גם בימים החופשיים שלכם האחד מהשני?

 

[nutmeg]

דווקא אני לא תוהה לגבי זה

כי די ברור ממה שהוא כתב שהיה לו סגנון חיים מסויים בעבר - שדי התאים לו, אשר לא ממש כלל אנשים אחרים בזמנו הפנוי אלא גיטרה, מחשב וכד'. סגנון חיים זה הפסיק להתאים לו עכשיו. כלומר - עכשיו בצבא התעורר בו הצורך להיות בחברת אנשים, אבל בגלל סגנון חייו הקודם הוא חסר את המיומנות לעשות זאת או להיות בחברתם מעבר למפגשים היום יומיים בצבא (בעבודה, בבית הספר וכד). אני חושבת שזה בכלל לא פשוט להרים פתאום טלפון למישהו ולקבוע פגישה אם לעולם לא עשית זאת. רק דעתי - כמובן.

 

[*איתי*]

תשמעי..

אני מוכרח להודות שדיי הרשמת אותי עם התגובה שלך, הספקת להכיר אותי מבדיוק משפט וחצי שאמרתי ואת היכולת הזו אין לכל אחד. אבל הבעיה שלי היא גם שלאשדודים שמשרתים בבקום אין הרבה חברים מהצבא שגרים קרוב ויכולים להפגש איתם, את מבינה?

 

[nutmeg]

ודאי שאני מבינה

ואני גם יודעת שהילדים שלי שהם פחות או יותר בגילך מצאו את עצמם נוסעים מפ"ת ליבנה לגדרה לחיפה ולקיסריה כדי להיות עם חברים - היו מבלים ביחד, ישנים שם וחוזרים למחרת או הביתה או ישר לבסיס. אם רוצים מסתדרים - אבל כמו שאמרתי... צריך להזיז את התחת.

 

[מ ת ו ק ה אמיתית]

תמצא תחביבים!

סקיטבורד. סוסים ספורט מיוחד