התנצלות ענקית לארליך

אפלת

New member
התנצלות ענקית לארליך

אני פותחת באייקון של
לארליך ללא אישורה של אפי... אפי- גם בפנייך אני מתנצלת מעשה שהיה כך היה: יום ו´ סביבות 23:20 ארליך נכנס לצ´אט, אני בניק של *צליל, הוא מבקש עזרה ולא מקבל... הציניות והדחקות הרגילים תופסים פיקוד... אני לא מכירה אותך ארליך ולכן לא אכתוב מה הייתה הבעיה, ( גם לא הצלחתי להבין אז...) השאלות שלי היו אולי בוטות מידי אבל הפואנטה שלי הייתה שבסוף אני אוכל להבין את הבעיה... אבל היית במצב רגיש מידי ואני בחוסר הרגישות שלי לא שמתי לב... אז יצאת מהצ´אט מבלי שוב ואני נשארתי עם רגשות אשם כבדים... ש- *סגול דאג להעצים ... אז ארליך יקירי, מקווה שהכל הסתדר... והמון סליחה!!! אפי, מכיוון שאני קוראת בפורום כבר כמה זמן ופיתחתי התקפי חרדה בלתי נשלטים ... לא שאני מאשימה חס וכרפס... אז סליחה גם לך על כל החוקים שעברתי, אני שמה את עצמי עצמאית לחצי שעה בפינה. אפלת
 
ראשית, כל הכבוד על ההתנצלות

והייתי שמחה לשמוע מארליך עצמו מה העניין. ועד כמה ששמתי לב, לא עברת בינתיים על שום חוק, חוץ מהדביקון, אבל על זה סלחתי מיד, שכן הודעתך נשמעת לי מצטערת במיוחד. כל מה שנותר לנו הוא לשמוע את בעל הבעיה בעצמו.
 

ליאן.

New member
צליל,

זאת הפרשנות שלך למצב. הפרשנות שלי קצת שונה. בתחילה נראה שהחבר´ה היו מעט מבודחים בגלל האווירה הכללית ולא בגלל המקרה של ארליך ספציפית ורק היתה הלצה על המשקפיים שהוא קיבל ברוח טובה. מעבר לכך לא היתה שום דחקה שהיא וגם אני ניסיתי לתשאל את ארליך כדי להבין במה מדובר, אך מכיוון שבאותם רגעים הייתי בשיחה פרטית, לא הייתי כל כולי במקרה. באיזשהו שלב חלק מהאנשים עפו מהצ´ט בגלל התקלה וחלק היו חייבים לעזוב ופיתאום גם ארליך הלך. התפלאתי על כך וחשבתי שגם הוא עף מהצ´ט, אבל לא. לא נראה לי שהוא הלך בגלל שהוא נעלב אלא משום שהחדר כבר כמעט התרוקן כולו ולא היתה לו סבלנות להשאר או שהוא פשוט היה חייב ללכת בעצמו.. אבל אלו הן רק השערות שלי ועל כך צריך ארליך לתת מענה. בכל אופן, יש לי העתק של התכתובת בצ´ט שאני לא אפרסם ללא רשותו של ארליך, אבל אשלח לאפי לבדיקה מעמיקה.
 

erlich

New member
אין צורך להתנצל.

פשוט החלטתי לקחת את עצמי ולסוע אליה. לא אפרט מה הבעיה. היום בשמונה בבוקר חזרתי הביתה אחרי שישנתי אצלה קצת. החלטנו שהיא תנסה. ארז.
 
אני אכולת סקרנות

אך אמי-הורתי לימדה אותי משחר עידניי לדחות סיפוקים, ואם אי אפשר אז לדרוש אותם בריש גלי. עדיין שוקלת איזו טקטיקה עדיפה במקרה הזה.
 
למעלה