התנועה להכחדה מרצון של האנושות

הבעיה העיקרית עם זה

היא שלרוב האנשים שכן מתרבים, והרבה, הם אוכלוסיה שלא ממש אכפת לה מהטבע וכו'. אני חושבת על המשפחות מרובות הילדים שיצא לי להכיר בחיי והממ... אני יודעת שזה לא גורף אבל זו התחושה שלי. כי מי שאכפת לו מהסביבה יחנך את ילדיו להיות כאלה ומלכתחילה יביא פחות ילדים וכו'.
 
מספר הרהורים

בעיקרון אין לי התנגדות שהמין האנושי לא ימשיך להתקיים מרצון ואם הבריות תחלטנה מרצונן להפסיק להתרבות אז זכותן. אני אפילו מסכים שזה חיובי ורצוי שהמין האנושי לא יתרבה בשל הסבל שבוודאות מעשית יהיה מנת חלקם של רבים רבים מהאנושות בדורות הבאים. נכון שיהיה גם אושר אבל אם האנושות לא תתרבה אז לא יהיה אושר ולא סבל. אבל אם האנושות תמשיך אז יהיה גם אושר וגם סבל. לדעתי מבחינת סדר החשיבות עדיף להבטיח היעדר סבל מאשר לקיים סבל של אחדים בתור מחיר לאושר של אחרים. בנוסף, האנושות תיכחד פעם ממילא (כך סיפרו לי
) ומהלך כזה רק יקדים את מה שיקרה ממילא בעתיד. סביר לחשוב שאם נחכה עד שהאנושות ממילא תיכחד אז ההיכחדות הזאת תהיה בסבל וייסורים (הרס סביבתי אקולוגי) מצד שני אם כל אחד יפסיק להוליד עכשיו אז גם צפוי אולי סבל כלשהו של אלה שנשארים אחרונים. האנושות תזדקן והזקנים שימותו בסוף ימצאו את עצמם ללא שירותי רווחה ללא ייצור של משאבים חדשים כי פחות ופחות בני אדם יהיו מסוגלים לעבוד. עדיין נראה שבכל זאת עדיף לא לחכות. נכון שחלק מהדור הנוכחי יסבול אבל מספר הסובלים הוא מוגבל לדור הנוכחי. אם נחכה אז בינתיים מספר הסובלים יהיה יותר גבוה. בכל דור ודור יש רבים הסובלים סבל קשה. לכן הכחדת הדור הנוכחי נראית הרע במיעוטו. שאלה נוספת היא לגבי בעלי החיים. התנועה הזאת תומכת בהשארת בעלי החיים. אבל האם בעלי חיים לא סובלים? יש בעלי חיים שנטרפים וניצודים וזהו סבל. יש בעלי חיים שמתים ממחלות ויסורים ומרעב וזהו סבל. אבל בעלי החיים לא מסוגלים להחליט לא להתרבות בעצמם. או שהאנושות תחליט עבורם ותמית אותם המתת חסד (אותונזיה) ותחסוך מבעלי החיים את כל הסבל העתידי של היטרפות, רעב ומחלות. ניתן להמית בעלי חיים ללא כאב וסבל. או שישאירו את בעלי החיים לגורלם אבל האם זה מוסרי?
 
בעלי החיים היו קיימים מיליוני שנים

על פני כדור הארץ לפני שהופיע האדם, ואני חושבת שאין לו שום זכות להתערב בגורלם ולהחליט מה טוב בשבילם. בסופו של דבר, ההתנשאות הזו על עולם החי והצומח תביא בסופו של דבר להכחדתנו. והאמת, שאני האחרונה שאצטער על כך.
 
אבל האם יש זכות

להשאיר כנו סבל של בעלי חיים שאיתרע מזלם והם לא נולדו עם יכולת להחליט לא להתרבות בעצמם? הרי סבל הוא מצב לא מוסרי לא חושב שיש רלבנטיות לשאלה מי היה ראשון. אין טעם לחשבונות היסטוריים. השאלה מה עושים כאן ועכשיו ולקראת העתיד.
 
בטבע אין מוסר

אסור לנו כבני אדם להתערב בחוקי הטבע. כבר עשינו זאת מספיק והתוצאה קטסטרופלית. ואין פה שום "חשבונות" הסטוריים, אלא ציון עובדה. בעלי החיים הם אדוני הארץ האמיתיים, ואנחנו רק אורחים לרגע. אורחים מתנשאים, ברוטליים ולא חכמים במיוחד, אבל אין לזה שום הצדקה.
 
אני לא מסכים כאן

חוקי הטבע אינם מקודשים. צריך להתערב בכל מקום בו אפשר להקטין סבל. זבל הוא רע מוסרי. לא מדובר בהתערבות בחוקי הטבע יותר מאשר מצב שבו הרפואה מתערבת בחוקי הטבע מפני שהיא לא משאירה למחלה להמשיך להזיק לחולה. המוסר לדעתי חל גם על בעלי חיים מבחינת זכויות בעלי חיים (אבל לא חובות)
 
בעלי החיים הסתדרו יפה מאוד

הרבה לפני שהגענו לכאן והתחלנו להתערב בגסות בגורלם. אתה יכול שלא להסכים עם הדברים, אבל אני לא נוהגת להתווכח על השקפות עולם.
 

Distractions

New member
ואפשר לחזות מצב פחות מוחלט

שרק חלק מהציבור יתרבה וחלק אחר - בתקווה שיהיה גדול יותר - לא יתרבה. התוצאה: יותר משאבים על הפלנטה פר אדם לאלו שיישארו, איכות חיים גבוהה יותר. הכל היפותטי כאמור.
 
איכות החיים עלולה להיפגע משמעותית

משאבים הם מתכלים ועל מנת להפיק משאבים אלה שיישארו יאלצו לעבוד לפרנסתם ולמחייתם. יש מושג בכלכלה שנקרא יתרון לגודל שהצד השני שלו הוא חיסרון לקוטן. היות ובני אדם בניגוד לצמחים לא יכולים לרבוץ בדשא ולעשות פוטוסינתיזה
אז אין מנוס מעבודה לצורך ייצור התוצר. כאשר האוכלוסייה היא דלילה אז העבודה תהיה דלה והתוצר בהתאם. היתרון לגודל בא לידי ביטוי בכך שההוצאות הקבועות (fix cost) מתחלקות על יותר בני אדם. (הוצאות קבועות מוגדרות כהוצאות שעלותן לא משתנה למרות השינוי בגודל האוכלוסייה) למשל אם צריך להתגונן מפני חיות טרף או מפני אויבים אנושיים אז יש חלוקת משימות: חלק מתגוננים וחלק ממשיכים בייצור. ככל שהאוכלוסייה דלילה יותר אז פחות ניתן לחלק את העלויות הקבועות. באוכלוסיה דלילה יש פחות אופציות להתמחות. יש פחות סיכויי הצלחה במשימות שמצריכות מאמץ משותף. באוכלוסייה דלילה יש סיכון שלא יהיו מספיק עובדים לקיום הפרקטיקות של חברה מודרנית באיכות סבירה וסיפוק כל הצרכים: רפואה ומערכת בריאות, שירותי רווחה, תרבות פנאי ובילוי, בנקאות, ייצור תשתיות (תחבורה, תקשורת), מזון, טקסטיל, תרופות, חינוך, מחקר מדעי, מחקר ופיתוח, דיור ושיכון, מקורות אנרגיה,, ביטחון פנים ושיטור, מערכת משפט ומערכת אכיפת חוק (גם בחברה כזאת תהיה פשיעה) ובנוסף לכל הנהגה ושלטון של אותה חברה. היתרון לגודל מאפשר מצב בו חלק מהאוכלוסייה עוסקים בפרקטיקות האלה בו זמנית. אלא אם כן האוכלוסייה הדלילה תצמח ותתרבה שוב ואז חזרנו לנקודת ההתחלה (הרי גם בעולם שלנו בעבר האוכלוסייה הייתה פעם דלילה והתרבתה)
 

Abellard

New member
אל חשש

אם האוכלוסייה תרד ותתייצב לבסוף על 2-4 מיליארד, אשרינו. אני מסופק אם רמת אוכלוסייה כזו תגרום לקריסה של הציויליזציה, גם אם בהחלט זה ילווה ברפורמה מסיבית של הכלכלה (אולי סו"ס חיסול העבודות הלא-מיומנות?). בהחלט עדיף מלנסוק לעבר 9-10 מיליארד (לשם קבלת תחושה, בארבעים השנה האחרונות לקח רק 13 שנה בממוצע לאוכלוסיה לגדול במיליארד נפש). למעשה העשור הקרוב יהיה מכריע בנושא של לראות לאן אנו הולכים בנושא האוכלוסיה העולמית.
 
בנוסף, כדור הארץ מדלל את האוכלוסיה

בכוחות עצמו. עיין ערך רעידות אדמה, צונמי, שיטפונות, התפרצות הרי געש וכדומה.
 

adaeast

New member
וואלה?../images/Emo188.gif../images/Emo13.gif איפה ומתי

אני לא תמיד נכנסת לפורום, אבל כשאני נכנסת אני פשוט מרותקת מהכותבים החכמים כאן. אתה אחד מהם
 
שאלת השארת בעלי החיים

אפשר(*) להרחיב שאלה זו גם לאנושות כשמדובר על אנשים שמתרבים, האם, בהינתן היכולת, רצוי מבחינה מוסרית/ערכית לעקר ולסרס אותם, או לבצע בהם המתת חסד. לפי גישה מוכוונת צמצום או מניעת סבל, _לכאורה_ התשובה חיובית. אלא שבהינתן שישנה גם חשיבות למתן חופש פעולה לבעלי דעות שונות (ליברליזם), ובפרט לאור תפישת מות האידיאולוגיות (אלמנט פוסט מודרניזם שאני מקבל, בעוד שישנם בפוסט מודרניזם אלמנטים אחרים שאיני מקבל) שנוצרה לאחר שנוכחנו בזוועות (=סבל רב בכמות ובאיכות) שאליהן הובילו אידיאולוגיות לא מרוסנות, התשובה שלי שלילית. ובחזרה לבעלי חיים, הנטיה שלי היא להשאיר את בעלי החיים. אם כי במקרה זה שאלתך חזקה מתשובתי. -------------- (*) בעלי החיים לא מסוגלים להחליט לא להתרבות בעצמם ובני אדם מסוגלים, ולכן אין זהות, אלא זו הרחבה של השאלה. בנוסף, גם מסוגלותם של בני אדם ראויה להיבחן במשקפי התפישה הדטרמיניסטית, או אף מתוך תפישה שיש בחירה אך מוגבלת.
 
למעלה