התנהגות פוגענית
שלום לכולם,
אשמח לקבל עצתכם.
מדובר בביתי בת ה 13.5 הלומדת בחט"ב בכיתה ח.
רוב הכיתה מורכבת מילדים שהגיעו מאותו בית ספר יסודי.
ביתי הינה ילדה נאה, מוכשרת, מצליחה בלימודיה, אהובה על מוריה
גם היחסים במשפחה מעולים. מה שנקרא בפי כל התלמידים "חנונית" .
ילדה טובה שתמיד נכונה לעזרה לכל חבר/ה ולא משום אינטרס.
ביתי מצאה לה מספר חברות שיכולה לבטוח בהן (לפחות כך חשבה)
הייתה נפגשת עימן מחוץ לשעות הלימודים עד ש.... גילתה את פרצופן האמיתי.
לצערי הרב ואיני רוצה שתשפטו אותי בדברי (הרי אתם שומעים רק צד אחד)
בנות כיתתה (עם הבנים הכל בסדר) הינן רעות ומרושעות.
מנצלות את ביתי עד כמה שניתן בכל המובנים, גורמות לה לנזקים לחפציה וכדומה.
(אין באפשרותה להשאיר את חפציה ללא השגחה, בועטים בה בכסא מאחורי גבה בזמן השיעור, מפריעים לה במהלך הלמידה ובזמן מבחנים ... )
כל עולמן של בנות אלו הוא מריבות זו עם זו (ואח"כ הופכות לחברות "נפש" אחת של השניה)
כיצד על ביתי לנהוג/להתייחס לכל מה שקורה סביבה?
מצד אחד מתעלמת מדברים מסויימים – אך כמה אפשר?
מצד שני – כאשר מעירה להן על מעשיהן הפוגעניים – הם צוחקות ומשפילות אותה (והכי חשוב, אח"כ מנסות להתקרב אליה כאילו דבר לא קרה).
צוחקות עליה שהיא ביחסים מעולים עם משפחתה.
כל דבר שביתי עושה – לא מניח את דעתן
דברי אלה נרשמים בכאב רב.
כמה שאני מעודדת את ביתי, נותנת לה בטחון – אני עצמי וכמובן שגם היא יודעת
שמה שלא תעשה – לא יעזור.
מה דעתכם ?
תודה מכל הלב
שלום לכולם,
אשמח לקבל עצתכם.
מדובר בביתי בת ה 13.5 הלומדת בחט"ב בכיתה ח.
רוב הכיתה מורכבת מילדים שהגיעו מאותו בית ספר יסודי.
ביתי הינה ילדה נאה, מוכשרת, מצליחה בלימודיה, אהובה על מוריה
גם היחסים במשפחה מעולים. מה שנקרא בפי כל התלמידים "חנונית" .
ילדה טובה שתמיד נכונה לעזרה לכל חבר/ה ולא משום אינטרס.
ביתי מצאה לה מספר חברות שיכולה לבטוח בהן (לפחות כך חשבה)
הייתה נפגשת עימן מחוץ לשעות הלימודים עד ש.... גילתה את פרצופן האמיתי.
לצערי הרב ואיני רוצה שתשפטו אותי בדברי (הרי אתם שומעים רק צד אחד)
בנות כיתתה (עם הבנים הכל בסדר) הינן רעות ומרושעות.
מנצלות את ביתי עד כמה שניתן בכל המובנים, גורמות לה לנזקים לחפציה וכדומה.
(אין באפשרותה להשאיר את חפציה ללא השגחה, בועטים בה בכסא מאחורי גבה בזמן השיעור, מפריעים לה במהלך הלמידה ובזמן מבחנים ... )
כל עולמן של בנות אלו הוא מריבות זו עם זו (ואח"כ הופכות לחברות "נפש" אחת של השניה)
כיצד על ביתי לנהוג/להתייחס לכל מה שקורה סביבה?
מצד אחד מתעלמת מדברים מסויימים – אך כמה אפשר?
מצד שני – כאשר מעירה להן על מעשיהן הפוגעניים – הם צוחקות ומשפילות אותה (והכי חשוב, אח"כ מנסות להתקרב אליה כאילו דבר לא קרה).
צוחקות עליה שהיא ביחסים מעולים עם משפחתה.
כל דבר שביתי עושה – לא מניח את דעתן
דברי אלה נרשמים בכאב רב.
כמה שאני מעודדת את ביתי, נותנת לה בטחון – אני עצמי וכמובן שגם היא יודעת
שמה שלא תעשה – לא יעזור.
מה דעתכם ?
תודה מכל הלב