התנגדות לשינוי

התנגדות לשינוי

רק כשנדמה היה שהנה התחלתי במסלול חיים חדש, הבנתי שזה לא מספיק רק לקבל את ההחלטה הנכונה לביצוע ולהאמין בה בכל הכוח, העיקר הוא להתנות על המוח לקבל את רעיון החידוש. הדבר הכי קשה להזזה בעולם הם הההרגלים. ברגע שהמוח מקובע על משהו, הוא לא יוותר עליו בשום פנים ואופן ויעשה הכל על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. אני כשלעצמי כבר לקחתי את ההחלטה שככה אני לא מוכנה להמשיך לחשוב באותה הצורה בה הייתי מורגלת, ושאני רוצה להמשיך לצמוח ולהתפתח, אך מה לעשות שההחלטה אינה תלויה רק בי אלא גם בשרץ השרוי במוחי שדוחה כל החלטה שאני מקבלת ומחליט שזה לא מקובל עליו השינוי שאני מבצעת בעצמי. זה מין מאבק פנימי כזה, כשסוף סוף היה נדמה לי שעליתי על דרך המלך ודברים עומדים לקבל גוון אחר בחיי, כבר כתבתי לעצמי את כל אותם השינויים הצפויים שאני מאחלת שיקרו, כולי מלאת תקווה שיש סיכוי לדברים חיוביים בחיים ושהכל זה רק דרך ההסתכלות על המציאות. כבר חשבתי שהנה תבוא הגאולה ואני אשתחרר מאותה הפסימיות שמלווה אותי כל חיי, שמגיע לי כל הטוב בעולם ואני בכיוון הנכון להגשמה ומימוש הפונציאל. כעת אני נמצאת במלחמה יומיומית עם העצמי שמתנגד לשינוי. נכון שזה תהליך שאמור להיות מהנה ומלא ריגושים וחוויות, אלא שאצלי זו ממש מאבק בין העבר להווה, בין אותו החלק של המוח שמחזיק ולא מסוגל לשחרר את אותה האמונות, סטריאוטיפים והתפיסות לגבי דרך ההתנהלות של הרגש, חשיבה וההתנהגות. למרות שאני מתמידה כמה שיותר לא להכנע ולהתקדם עם הלב, איכשהו השכל מחזיר אותי אחורה להרגלים הישנים כי זה מה שנוח לו. הוא לא מוכן לשתף איתי פעולה, יש לו חיים עצמאיים משלו. חשבתי על הנושא, ונראה לי שהסיבה ההגיונית האפשרית היא שהחיבור של המודע לתת מודע אשר כל כך רפוי וחלש עד כי נוצר חוסר תיאום בין השניים, דבר שבא לידי ביטוי באי ודאות, קשיי החלטיות, קושי לגבש עמדה ברורה. אולי המוח אשר מנתח, בודק, מסיק מסקנות והסלקטור של מה שנכון, מקובל, הגיוני חיוני יכנס ואת מה שהוא לא מסוגל להבין את התכלית העומדת מאחורי ההחלטה הוא ידחה. אולי בגלל אי הרציונאליזציה של צורת החשיבה החדשה , כל כך קשה לו לעבור את גבולות האפשרי ולקבל את השינוי שלי...( אנחנו כל הזמן בקונפליקט) סיבה נוספת היא אולי בגלל שאני עוד לא ממש מחוברת לעצמי (אני מעלה כל מיני סיבות אפשריות) מה דעתכם?? נשמע הגיוני? איך אפשר בכל זאת לעקוף את גבולות המוח ולהתנות לו לקבל את ההשקפה החדשה של שינוי?
 

Tal_Ya_Tal

New member
היי../images/Emo24.gifמחפשת

דבר ידוע הוא, שכאשר אנחנו עולים על דרך רוחנית, ומתחילים להתפתח, האגו-תחושת הנפרדות חש מאוים. (הלא עוד מעט קט לא תהיה לו סיבה להמשיך להתקיים) לכן הוא 'עושה שרירים'. הוא מאאאאד מתוחכם, האגו הזה. ברגע שאנו סבורים שיכולנו לו, הוא 'תוקף' ממקום בלתי צפוי. הדרך היחידה ל'עקוף' את האגו, היא קבלה שלמה של הפחדים והצרכים הנסתרים של האגו. כך יבוא השינוי. שינוי הוא תהליך אלכימי.הוא אינו יכול להתרחש כאשר ישנה הדחקה. הוא מתרחש כתוצאה ממודעות. מודעות היא שינוי. כל היסודות בטבע שוכבים עוורים בתוכנו. ברגע שאנו נעשים מודעים להם השינוי מתחיל. עם ההבנה וההשלמה עם הצרכים הנסתרים, עם התשוקות, עם הפחדים וקבלתם ללא שיפוט, השינוי מתחיל. אי אפשר לכפות את השינוי. כדאי לקרוא את מעבר לגבולות השכל של אושו (בהגואן שרי רג'ניש)אם תצליחי להשיג את הספר L&L TALYA
 
שינוי

ברגע שאנו נעשים מודעים להם השינוי מתחיל. אבל גם המודעות צריכה להתחיל איפשהו... משהו באמונה אמור לגרום לשינוי, השאלה היא איך משנים את האמונה...
 
אנרציה של שינוי

החיים האלה... לא מתנהלים בקו ישר.. אף פעם. אל לך להכריז על כשלון כאשר נסוגת או טעית, רק תדעי שזה חלק מהעניין.. מהדברים שיצא לי לקרוא שלך בעבר, נשמע שאת באמת נחושה ושאת באמת בעיצומו של תהליך של שינוי.. הכל בסדר.. אין שינוי שקורה באופן חלק. גם אם חווית לפני כמה זמן איזה HIGH מתוך החלטה חדשה והרגשה של שינוי אמיתי.. ולאחר כמה שבועות פתאום מצאת את עצמך במצב המגעיל והמכור שכביכול התחלת ממנו .. זה לא אומר כלום. הכי חלק שיש בחיים האלה זה גרף שעולה.. יורד קצת.. עולה יותר .. יורד קצת .. עולה יותר .. כשהמגמה היא עליה. וגם עוד משהו ששמתי לב זה שלעולם הזה יש נטיה לבחון אותנו על החלטות שאנחנו מחליטים.. כדי לראות אם אנחנו באמת רוצים מה שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים או שאנחנו סתם מזיינים את השכל. אז חזק ואמץ!
 
הקושי שבשינוי

אני הבנתי שלא מספיק רק להכריז על הכוונות לשינוי ולדעת מה אתה רוצה, הפואנטה היא למקד את מלוא המחשבות ואת כל האנרגיה על השיני המתוכנן. מילת המפתח כאן היא עקביות והתמדה במטרה. בגלל תבניות החשיבה שהמוח סיגל לעצמו במהלך כל אותם השנים, קשה לו עכשיו להרפות והוא לא יוותר עליהן ככה סתם. אני אכן מאוד נחושה במטרה לנצח את השדים המשתלטים לי על החשיבה, אני יודעת שמגיע לי הרבה יותר מזה, ואני מסוגלת להגיע להישגים מעולים אם רק אמשיך להתמיד בזכות כוח הרצון ולהאמין בכל מה שאני אומרת ומרגישה והעיקר לא להפסיק לחלום שיש מקום לחיים הרבה יותר פורים ומלאי מימוש ושפע. יש כל כל הרבה הזדמנויות שאנו מפספסים בגלל האטימות והמוגבלות של התודעה שזה מקטין את מאגר ניצול הפוטנציאל הקיים בפנים. בקיצור, אני מסכימה עם כל מה שאמרת לגבי הנטיה של המוח לבחון כל החלטה שאנו מחליטים אם זה בא מממקום של רצון אמיתי או שזה מחשבות ודיבורים מהאויר שאין אנו מוכנים לקחת כל אחריות עליהם והלתחייב לעשות משהו בעניין. בגלל העצלנות הטבעית והשאיפה למנוחה תמידית, כל כך קשה לנו להזיז את עצמנו לפעולה.
 
נכון

נכון .. המוח הוא כמו פלסטלינה.. וככל שאת מעמיקה בחיתוך קווים בפלסטלינה הם נעשים מקובעים יותר,.. ואומנם אפשרי לטשטש את הקווים ולשנות צורה או לחרוט קווים חדשים, אבל זה פונקציה של זמן ונחישות. לא התמדה .. התמדה זה לעשות אותו דבר שוב ושוב .. נחישות זה להתמודד עם המכשולים, לעבור אותם, ולהמשיך. באופן אישי אני חושב שמה שיפה אצלך זה שאת לא מוכנה להתפשר.. כאילו את יודעת איפהשהו בפנים שאת חיה פעם אחת ושזה טמטום לא להפיק מזה את המירב. ועוד דבר.. נחישות והתמדה וקביעת יעדים ושאיפה למטרות ולהשתנות ולהתקדם ולהשתפר.. הכל טוב .. אבל צריך להיזהר לא להפוך את זה לאובססיה. כי אז לא עשית כלום, יום אחד בגיל 50 את עלולה למצוא את עצמך מנסה להשתחרר מהנטיה החדשה הזאת שלך שסיגלת לעצמך.. כי הרי סך הכל כל מה שרצית אי פעם זה פשוט להיות מאושרת.. והאושר.. הוא זמין מכפי שכולם חושבים, הוא פשוט וקל.. בלתי תלוי בכל היעדים שהצבנו לעצמנו.. אז אני חושב שחשוב להיות רגועים למרות הדרך.
 
לאמן את עצמנו

אני כל כך מבינה על מה את מדברת. כמו שטליה כתבה. זה תהליך. אי אפשר להחליט מה לחשוב ומה לא. אני ממליצה על מדיטציות של עופר הנזיר. מצרפת לך קישור לאתר שלו.
 
למעלה