התמצאות במרחב

[צפרדע חיננית]

התמצאות במרחב

קטע נחמד על קושי רציני...

 

[יעל ניסן]

מכירה מקרוב

לחברתי הטובה ביותר יש "נתקים מרחביים" בכל הקשור להתמצאות. לעתים היא ממש לא מצליחה לדמיין איך להגיע מאיפה שהיא נמצאת עכשיו (שהוא מקום מוכר) למקום אליו היא צריכה להגיע (שגם הוא מקום מוכר). המפה המנטאלית נעלמת לה. ושתביני - זו חברה שמטלפנת אלי מהדרך ושואלת אותי: "יעל, איפה אני?" או פעם ממש בשכונה היא שאלה איך מגיעים לבנק... מה שהיא למדה לעשות זה פשוט לשבת בצד ולחכות. פתאום המפה מופיעה לה out of nowhere... או שלא (ואז מטלפנים). אני יכולה להזדהות לפחות חלקית כי לי זה קורה בירושלים. בית דין לא יעזור, אני לא מצליחה להתמצא בעיר הזו. אני מזהה חלקים, שכונות ורחובות - אבל אין לי מושג איך הם מחוברים אחד לשני. זו הרגשה מאוד מזופתת. במיוחד שמחוץ לירושלים אני מתמצאת טוב. בחו"ל ובמקומות שלא הייתי מעולם, אני מסתדרת יותר טוב מאשר בירושלים. באג בתוכנה, מה ני'יגיד.

 

[ayeletg1]

מאד מזדהה איתך בנושא של ירושלים

ואני חשבתי שזה רק אני. ואגב, גם בחיפה אני מרגישה די דומה אבל פחות. אולי זה משהו במבנה ההררי..

 

[מיקמק1]

קטע מצחיק, בשבילו אולי - עצוב

 

[hana5]

בכל הרצינות

מותר לנהוג ככה?

 

[מיקמק1]

בכל הרצינות

הידעת שיש אנשים שנוהגים אחרי ארוע מוחי ??? עם נגלקט או ליקויים מרחביים שונים...? הוא עוד בסדר...

 

[hana5]

בוודאי שידעתי

יש גם מי שלא חוגרים את הילדים שלהם או מסיעים אותם במושב הקידמי על הברכיים. איזה ליקוי יש להם?

 

[תעלולה]

הם לא עמדו בתור הנכון

כשאלוהים חילק אחריות... וזו לא בדיחה - זה ממש עצוב. אגב, אני מכירה לא מעט אנשים אחרי ארוע מוחי שחזרו לנהוג רק כי לרופא המשפחה שלהם לא היה נעים לדווח למשרד התחבורה שהם לא כשירים. כלומר, מילא שהם יהיו עם בעיה בשיפוט (מותר להם, הם אחרי CVA), אבל הרופא? האם הוא יתנדב לנהוג לצידם על הכביש?

 

[תעלולה]

מי שמודע לבעיה לרוב נוסע לאט

עם האף דבוק לשמשה... עדיף ככה, שיסעו לאט. או שלא ינהגו ויקחו אוטובוס או מונית ממקום למקום.