התמכרות לטלוויזיה?

[ליאת +]

התמכרות לטלוויזיה?

מאז תחילת שנת הלימודים אביתר חוזר מהגן ונצמד לטלוויזיה. הוא רואה הופ שלוש-ארבע שעות ברציפות ולא מוכן לעשות שום פעילות אחרת. אתמול למשל קראו לנו חברים לרדת למטה- הוא לא רצה לרדת. אפילו להצעה המפתה לרדת ולקנות ארטיק הוא סירב. רק להבנת הרקע: מדובר בילד שבימים כתיקונם (כלומר- במהלך השנה שעברה) היה "ילד רחוב"- במרבית ימי הגן היינו ממשיכים אחרי ארבע להסתובב למטה, להפגש עם חברים מהגן, לעשות קניות וכו'. בשבע-שמונה היינו גוררות אותו הביתה. גם זה בקושי. הטלוויזיה, אם בכלל נשמרה לימי שבת. ועכשיו- יש לנו בבית זומבי אמיתי. לי נראה שזו השפעה של כל הדברים החדשים בגן. הדרך שלו לעכל ולקלוט. אבל בכל אופן- זה משגע אותי לראות אותו צמוד לטלוויזיה כל כך הרבה שעות. זה נורמאלי? וכמה לאפשר לו את זה? ואגב- עידכון גן קצר: למי שזוכרת את האכזבה שלי מהגן מתחילת השנה. החדשות הרעות הן שדעתי/דעתנו לא השתנתה בהרבה: אני עדיין רואה את המקום כבינוני, ואני רואה המון בעיתיות במסרים ובשיטות העבודה של הגננת בגן. החדשות הטובות הן- שאביתר דווקא נראה די מרוצה. הוא נפרד בקלות, מחבק את הגננת (דבר שבגן הקודם מעולם לא עשה) ומכין בשקדנות המון "עבודות" . (למשל יושב וצובע בתוך הקווים וממלא דפים שלמים בצביעה שקדנית- דבר שמעולם לא עשה. בכלל הייתי שמחה לשמוע קצת מה ההגיון מאחורי העבודות האלה ומה מטרתן). ואח"כ מראה לנו בגאווה רבה את תוצרי היום. יש בזה משהו משמח- לראות אותו "עובד" ככה. בגן הקודם הכל היה מאוד פתוח, ונראה כאילו הוא כרגע מקבל סיפוק מהענות למסגרת. אבל לטווח הרחוק- יש בזה גם משהו שמצער אותי, כי ברור לי שזה לא נכון. אתמול למשל שיחקתי איתו במשחק הר4כבה כלשהו (אחרי שהסתיימו שידורי הופ, תודה לאל), ולאורך המשחק הוא "פקד" עלי: תעשי ככה, לא ככה, למה את יושבת ולא עושה כלום? נו, תרכיבי... יש לי הרגשה שהוא מחקה כאן מישהי... אבל- אין לנו את הפריוולגיה לעשות כרגע שינויים משמעותיים כמו מסגרת חדשה אז אנחנו מקבלות את המסגרת ומנסות לראות את הטוב שבה, אלא אם דברים יחמירו. מצטערת על האורך, ותודה למי שהקשיבה-קראה עד לכאן...

 

[שרוֹן]

מה שאנחנו עשינו-

לנו אין חיבור לקיר אלא רק טלביזיה (צ'וּקוּ) שקיבלנו לפני שנה ווידאו. ומהר מאוד התחילה מגמה של לראות סרטים ברצף. אז עשינו כך- כל יום הוא יכול לצפות בסרט אחד ע"פ בחירתו. גם עם המחשב אנחנו עושים משהו דומה, שאולי זו דוגמא שיותר קשורה לטלביזיה כי אין לזה התחלה וסוף. ברגע שהוא יושב, הוא דוחק בי לרשום לו את השעה של הסיום (בדיוק שעה אחרי). הפתרון הזה צץ אחרי שנמצא שהילד יושב 4 שעות על המחשב אם לא מפריעים לו, וגומר מעוך לגמרי. אני לא יודעת אם זה מתאים לכל ילד. עם עידו זו הדרך היחידה שמצאנו. הוא מודיע לי דקה לפני סיום ומכבה בעצמו את המסך של המחשב (חשובים לו האקטים האלו של סיום שצריך גם להעשות וגם להראות...גם את הטלביזיה הוא חייב לסגור בסוף ולהוציא את הסרט ולשים בקופסא). אולי זה קצת מוגזם, אבל עם עידו הגדרות מאוד עוזרות. קשה לו לשתף פעולה או לשים לעצמו גבולות כשהמצב לא ברור לו (אבל יכול להיות שזה קשור לאספרגר-הקל-והטרם-מאובחן-שלו).

 

[לאה_מ]

אני מסכימה איתך שזו הדרך שלו

לפרוק ולעבד את מה שקרה בגן, וגם לנוח קצת מהאינטנסיביות של הבוקר. מאידך, 3-4 שעות זה באמת הרבה. אני חושבת שבשלב הזה כן הייתי "זורמת" איתו ומאפשרת לו צפיה יחסית מאסיבית בטלויזיה (בעיקר אם המדובר בתכניות שאת חושבת שהן חיוביות). הייתי מדי פעם מציעה לו אלטרנטיבות. אם תראי שהמצב משתפר, כלומר שהוא מסכים מדי פעם לאלטרנטיבות, לא הייתי נכנסת איתו לויכוח בעניין הזה. אם לא יחול שיפור, כן הייתי משוחחת איתו על כך, אומרת שזה מפריע לי ומסבירה לו למה, ושואלת אותו מה לדעתו אפשר לעשות כדי לעזור לו. ולגבי מה שסיפרת על המשחק המשותף - זה באמת היה מאד מפריע לי. נסי למצוא משחקים של שיתוף פעולה לשחק איתו, משחקים שבהם אין "נכון" ו"לא נכון" אלא כל התשובות נכונות. אנחנו, למשל, משחקים לפעמים בכל מיני רעיונות שאפשר למצוא ל... (זה מן משחק יצירתיות - כמה שימושים אפשר למצוא לעלה שמצאנו בחוץ, או כמה רעיונות אפשר להציע לאוסם כדי לשפר את החטיפים שלהם). היתרון הוא שאין שם "נכון" ו"לא נכון", אי אפשר להיות שיפוטיים - כל הצעה היא טובה ונכונה, אין כללים שצריך לעמוד בהם, לא חייבים "לעשות" משהו מסויים - זו אנטיתזה לרוב משחקי התחרות (ולכן אני כל כך אוהבת את המשחקים האלה...). אה, והם מאד טובים גם לנסיעות

 

[החתולה השחורה]

הפתרון שלי:

כאשר חוזרים הביתה, אני פותחת את העיתון או אינטרנט, וקוראת לילדים את רשימת התוכניות שישודרו בשעתיים-שלוש הקרובות, וכל ילד (יש לי תאומים), בוחר תוכנית אחת, כך שהם רואים שתי תוכניות. מכיוון שהתוכניות בהופ קצרות יחסית, זה יוצא מעט מאוד זמן מסך. נוצר מצב שבמקום "אוף, אסור לי לראות טלויזיה" יש "איזה כיף, הולכים לבחור את התוכנית הכי יפה". ההסכם הבלתי כתוב הוא, שהם מכבים את הטלויזיה מיד כשנגמרת התוכנית, ואני, מצידי, מראה להם בשעון מתי אמורה להתחיל התוכנית (רווח מישני-שניהם כבר יודעים לקרוא בשעון), ואפילו מכוונת שעון מעורר שיצפצף בזמן כדי שלא נפספס. אני קוראת להם לצפות בתוכנית שבחרו, אפילו אם באותו רגע הם עסוקים בפעילות החינוכיות והרצויה ביותר בעולם, וכואב לי הלב להפסיק אותה. בד"כ, אחה"צ, אם אין חוגים/בילויים/חברים, אז התהליך שוב חוזר על עצמו. בממוצע הם רואים 4 תוכניות ביום, באורך של 10-30 דקות. כמו כן, החוק אצלנו אומר שלא מדליקים טלויזיה כאשר אנחנו מארחים. יהרג ובל יעבור. טלויזיה האורח יכול לראות בביתו.

 

[דמעות של מלאכים]

מוכר מאוד, לצערי הרב [קצת ארוך]

גם הבת שלי (כמעט בת 5) מכורה לטלוויזיה. דיברנו איתה בשבת על זה שהשידורים בהופ כבר משעממים אותה ושאולי כדאי לראות כמה תוכניות בחינוכית 23 כשהיא חוזרת מהגן. היא הסכימה. אתמול היא נצמדה לערוץ 23

עד שהסתיימו בו השידורים לילדים (בסביבות 18:00 בערך). אני רוצה מאוד להגביל את הצפיה בטלוויזיה לקלטות או לתוכניות טלוויזיה מסויימות שהיא אוהבת ולא מצליחה. עוד בעניין טלוויזיה - חברה שלי מהעבודה טוענת שאחרי יום ארוך בגן הילדים צריכים איזו הפסקה ולרבוץ מול הטלוויזיה ולא לעשות כלום. השאלה היא כמה זמן - שעה או ארבע שעות. במילים אחרות - כאן צריך להחליט מהו המינון הנכון. טוב לשמוע שאביתר מרוצה מהגן

.

 

[ט ו ל י ל ה]

אצלנו התקלקלה הטלוויזיה לפני שנה

וחצי כמעט וזרקנו אותה. התוכנית הייתה לקנות חדשה סביב הלידה (לפני ארבעה חודשים) אבל ככל שהזמן עובר אנחנו נהנים מאוד מהמצב ושוקלים רק לראות סרטים במחשב. שירה הולכת פעם בשבוע לסבתא אחרי הצהריים ורואה שם סרט וידאו או שניים - כך שבינתיים כולם מרוצים ואני חייבת להגיד שהחיים די יפים בלי טלוויזיה בבית (גם כשהיתה היו לנו רק שני ערוצים אבל זה כבר סיפור אחר)

 

[בודדה מאוד]

לגבי הטלוויזיה והגן

לגבי הגן: לא תמיד אפשר להבין הגיון של ילדים. בתי הייתה בגן עם מטפלת קרה מאוד, בגיל שנתיים וחצי. אני אמרתי, שכשרואים אותה רצים למקפיא - להתחמם...

, אבל בתי מאוד אהבה אותה... אז לכי תביני הגיון של ילדים. הבן שלי עכשיו הולך לטרום חובה, ולפני כן היה אצל גננת מהוללת. כל יום היה בוכה, והשנה, עם גננת פחות מהוללת, הוא לא בוכה ואוהב מאוד את הגן. למה? אין לי מושג! לגבי הטלוויזיה, אני באופן עקרוני טוענת, שקודם ההורים צריכים להחליט מה הם רוצים ומה הכי חשוב. יש דברים שלא שווה לריב עליהם בכלל. לי למשל לא כל כך חשוב הטלוויזיה ומאחר שיש לנו רק שני ערוצים ואין כבלים וכאלה אז הם רואים רק בצהריים ודי מהר נגמר העניין שלהם במכשיר. במחשב, מכיוון שיש כמה ילדים, משחקים בתורות, כך שלכל אחד לא יוצא כל כך הרבה. וחוץ מזה, מותר להורים לכבות את המכשיר. אם למשל הם לא הולכים להתקלח, אפילו כשרק אחד משחק וכולם צופים (ראיתי את זה אצל הרבה ילדים, שזה בעיני בילוי מוזר, לראות מישהו אחר משחק, אבל גדולתי מלהבין...) - אז אנחנו מזהירים אם לא תלכו להתקלח - נכבה את המחשב. עכשיו. ואם קשה להם להתנתק מכבים - את הטלוויזיה או המחשב. בהתחלה יהיה קצת בכי, אבל זה יעבור להם. הבן שלך יכול להבין שיש כללים בבית. כללים, שכמו שהציעו קודמותי, נקבעים ביחד עם הילד. כלומר, איזה תוכנית לצפות וכמה זמן. מקווה שעזרתי.

 

[אבי נועם]

מחלה ושמה טלויזיה

שלום, הגעתי לכאן מאחר וההודעה היתה בעמוד הראשי, אז ככה, יש לי שני בנים בני 6 ו 8 שגם מכורים לטלויזיה, היו ימים שהיינו עסוקים אני ואישתי שבלי לשים לב הם היו 4 5 שעות רצופות מול המסך, מה שאנחנו עושים זה כמה דברים, מקצים מס' תוכניות מראש או זמן, מעבר לזה מכבים את הטלויזיה, אם הוא לא רוצה לעשות כלום אח"כ אז פשוט אין טלויזיה למחרת, וזה עובד אצלנו, צריך שתהיה לנו משמעת עצמית ולא להיכנע לבכי או כל פרובוקציה שלהם, בהצלחה אבי נועם

 

[ליליה והגמדים]

קראתי בעיון את ההודעות

נושא המידה - כמו שאני תופסת אותו - חשוב שיחול על כל מה שעושים לאורך היום ואז קל יותר להחיל אותו גם על הטלויזיה והמחשב. יש גם התנהגויות סבירות או לא על פי גיל הילדים. רעות רואה מעט מאוד. היא בת 3 ואם היא צופה חצי שעה ביום זה הרבה. אין איסור ואין הגבלה. אצל עומר זה בגלים - היום, כשיש גל חוזר ואינטנסיבי של משחקי פוקימון במחשב, יש גם גל חוזק של כל התכניות היפניות בתפלצתיות בטלויזיה. היות ובמשך היום יש בי"ס, זמן הכנת שעורים, חוג (כל יום בערך), טיול לארטיק (הילד יורד לבד), תזוזות קטנות בסביבה, אז גם מה שנראה מוגזם, אינו בהכרך מוגזם. אחרי שקראתי כאן על בני 4 שיושבים 4-5 שעות, השעתיים ביום של עומר נראים בסדר

. רק מילה לליאת: אני אמנם מסכימה איתך ועם לאה שמדובר כנראה ב"מנוחה" מהעומס הרגשי והממשי של הגן, אולם את בהחלט יכולה להגביל לשעתיים ולתת אלטרנטיבות לשאר הזמן. שעה אחרי הגן בלי לעשות כלום, רק לבהות במסך, + שעה אח"כ, זה מספיק. לא בגלל ההתפתחות האינטלקטואלית של הילד, בריאות העיניים וכיו"ב - אלא עבור הטמעת עיקרון המידתיות. ועוד משהו - עומר יכול לשקוע עמוק מאוד למשחקי פוקימון שהוא מוריד מהרשת. אם נוסיף לזה את תכונת ה"היפר פוקוס" שמאפיינת ADHD, אז הוא בכלל לא זוכר שיש קיום מחוץ למשחק. אני מאוד מקפידה לא ליפול לפח התחנונים שלו כשמפעילה את הנחיית סוף המשחק. אני עושה את זה ברציונליזציה של התחנונים שלו: זה כמו התמכרות, אין אקט שהמכור לא יעשה כדי למנוע ממך לקחת לו את הגורם הממכר. אני רק מקפידה לשמור על הוגנות: איזכור כללי הבית והמגבלה הקבועה, איזכור האפשרות להמשיך מחר, מזכירה לו לשמור את הקרב כדי שיוכל להמשיך מחר ונותנת (או מכתיבה - תלוי בשעה) אלטרנטיבות לעיסוק. ככל שההתמכרות יותר גדולה, ככה חשובה ההגבלה בזמן ובתכנים. גם לילד. לפחות לדעתי.

 

[לאה_מ]

../images/Emo51.gif הארה חשובה.