תחשבו על האדם כעל ספינה גדולה
ששטה במיים. יש עליה מטענים רבים, חלקם על הסיפון וחלקם בחדר האוכל וחלקם בחדרים וחלקם בתא המטען ובכלל יש גם מנוע וותאי הצפה והספינה זה דבר מורכב מאוד (בדיוק כמו האדם). כל עוד הספינה שטה במיים רגילים, אז הכל בסדר. ברגע שנתקלים בגלים (חבר דיבר אליי לא יפה מול כולם, חבר דיבר אליי לא יפה בלי קשר לכלום, היה פיגוע ואני מרגיש פגיע, לא קיבלתי קידום שרציתי, בן הזוג אתמול הוכיח לי שהוא לא ממש רציני איתי וכולי וכולי) אז הספינה נמדדת. מה חוזק המנוע ? כמה תאי הציפה אטומים ? איך הקשירה של המטענים על הסיפון (מטעני העבר שלנו) ? איך חדר האכול מסודר ואיך החדרים ? ככל שבנינו את האישיות לאורך השנים בצורה יותר מסודרת וברורה, נוכל לעמוד בגלים המתחלפים. כי תמיד תמיד תמיד יהיה משהו, אין מדינה ללא שוד או רצח או פיגוע. אין מקום בו כל הילדים מקבלים יחס טוב מהמורה. אין זוגיות שהולכת חלק לאורך 30 שנה. אין עבודה בה אנו מקבלים בדיוק את הקידום ובדיוק את היחס ובדיוק את העמיתים הנעימים לעבוד איתם. ואין חברים שתמיד תמיד לא כועסים עלינו וזוכרים אותנו בדיוק מתי שרצינו. איך בונים אישיות ? זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה, רק צריך רצון כנה ואמיתי. רצון להיות אובייקטיבי ביחס לכעסים ולדאגות ולרגשי האשמה שלנו. רצון להיות פתוח לביקורת עלינו. רצון לראות את המציאות האמיתית ולא מה שאנחנו רוצים שתהיה (בניגוד למתנחלים שממש האמינו שההתנתקות לא תקרה - אינני דן על נכון להתנתק או לא נכון, כמו נתק מהמציאות של אותם אנשים). רצון אמיתי לבנות אישיות וכולי. אם הרצונות הללו קיימים בכנות, אז אחד לומד מפסיכולוג, השני מספרות טובה, השלישי מחברים טובים הרביעי מכולם ביחד. הבעייה האמיתי מהניסיון שלי היא שאנשים רוצים לרצות לבנות אישיות ולא רוצים באמת. ואז הם קוראים ספר, אבל אינם מנסים את מה שמציע הסופר (אפילו אם הם מסכימים איתו), הם הולכים לפסיכולוג, אבל נהנים רק לשבת על הספה ואינם הולכים להתנסות בהבנות החדשות שגילו. וכשחבר טוב אומר משהו, הם משכנעים עצמם שהוא איננו מבין כי הוא לא נמצא במקום שלהם (אולי אפילו בכלל אינם טורחים להתחבר עם חברים שיודעים לתמוך ולתת את האמת כשצריך). בניית אישיות מצריכה אומץ להתמודד עם המציאות. ולא כתבתי זאת לשניכם ספציפית, כי אינני יודע עליכם כלום, אני מדבר באופן כללי על התיאוריה. ואומץ או שמגייסים או שלא. זה כמו שמתחילים עם בחורה בדיסקוטק, או שניגשים או שלא, אין דרך לגשת אליה בלי לתפוס את האומץ. השיטה הזו שהיתה לנו בגיל 15 שחבר דוחף אותך על הבחורה ואז מתחילים לדבר, לא עבדה אז (איזו בחורה רוצה לצאת עם טמבל שצריך שחבריו ידחפו אותו על הבחורה) ובטח לא עובדת כשבונים אישיות.
