התמודדות...
היי,אני אמא לשני בנים (בן שנה ובן 7),גרים בבית דו משפחתי צמוד להוריי,אני בת יחידה וילדיי הם נכדיי היחידים להוריי ויש לנו קשר הדוק וחם מאוד איתם והם שותפים כמעט מלאים בגידולם. לפני כחודש אמי חלתה במחלת הסרטן,עברה שני ניתוחים ולפני סדרת טיפולים של הקרנות וכימותרפיה קשים וארוכים. אני ובעלי הסברנו לגדול את המצב שסבתא חולה והיא תנוח הרבה ושייעלם לה השיער וכו.. ונראה שהוא מבין ולא לוקח קשה מדיי,מה גם שאמא שלי מציגה גם את הכול באור חיובי ובהמון הומור... יחד עם כל זה אני חוששת שכשיגיעו הימים הקשים,מההלם שלו,מהקושי,שהוא יבין באמת מה זה אומר..האם הוא צריך ליווי של פסיכולוג/יועץ? הוא מאוד מאוד קשור אליה,ישן אצלהם,היא אוספת אותו מבה"ס,משחקת איתו המון, כל זה לא יהיה בחצי שנה הקרובה לפחות... מה גם שמדובר בילד מאוד מופנם שלא מדבר ומשתף הרבה. אשמח לדעה מקצועית בעניין.
היי,אני אמא לשני בנים (בן שנה ובן 7),גרים בבית דו משפחתי צמוד להוריי,אני בת יחידה וילדיי הם נכדיי היחידים להוריי ויש לנו קשר הדוק וחם מאוד איתם והם שותפים כמעט מלאים בגידולם. לפני כחודש אמי חלתה במחלת הסרטן,עברה שני ניתוחים ולפני סדרת טיפולים של הקרנות וכימותרפיה קשים וארוכים. אני ובעלי הסברנו לגדול את המצב שסבתא חולה והיא תנוח הרבה ושייעלם לה השיער וכו.. ונראה שהוא מבין ולא לוקח קשה מדיי,מה גם שאמא שלי מציגה גם את הכול באור חיובי ובהמון הומור... יחד עם כל זה אני חוששת שכשיגיעו הימים הקשים,מההלם שלו,מהקושי,שהוא יבין באמת מה זה אומר..האם הוא צריך ליווי של פסיכולוג/יועץ? הוא מאוד מאוד קשור אליה,ישן אצלהם,היא אוספת אותו מבה"ס,משחקת איתו המון, כל זה לא יהיה בחצי שנה הקרובה לפחות... מה גם שמדובר בילד מאוד מופנם שלא מדבר ומשתף הרבה. אשמח לדעה מקצועית בעניין.