התמודדות עם ADHD גבולי
כבר כשבני היה בטיפול בעיסוק, עלתה האפשרות של ADHD . אבל המטפלת שללה את זה בסוף. גם בגן עלתה האפשרות וגם שם זה לא היה מספיק 'חזק' לאיבחון. נראה שלבני יש קווים של ADHD, שמבחינים בינו לבין ילד 'רגיל'. אבל אין לו את התופעה בעוצמה שגורמת לשים עליה אצבע מיידית. מה שיש לו מספיק בשביל להוציא אותנו מהכלים, כבר קיבלנו דיווח מהמורה שהוא לא יושב וצריך להעיר לו כל הזמן, גם בחוגים הוא תזזיתי וקופצני. השאלה אם ללכת על איבחון עם כל מה שכרוך בזה - מבחנים, מפגש עם פסיכולוגים/פסיכיאטרים, וההנחה הסמויה שמשהו לא בסדר איתו. מצד אחד - אם יאובחן כ ADHD יהיו לו הקלות בביה"ס, יקבלו יותר בהבנה את ההתנהגות שלו. אולי יהיה לו גם קל יותר לקבל את עצמו. מצד שני - זו סטיגמה. גם מצד המורים ובעיקר מצד ההורים של הילדים האחרים בכיתה. ותאמינו לי שהם לא יבינו. מהיכרות אישית ועצובה. האפשרות השניה, כיוון שההתנהגות שלו היא גבולית, לנסות ולהתמודד בעצמנו. בלי לערב את המערכת. לקרוא את הספרות, לנסות לעבוד עם אסימונים או כל דרך אחרת שאולי תעבוד. מה דעתכם?
כבר כשבני היה בטיפול בעיסוק, עלתה האפשרות של ADHD . אבל המטפלת שללה את זה בסוף. גם בגן עלתה האפשרות וגם שם זה לא היה מספיק 'חזק' לאיבחון. נראה שלבני יש קווים של ADHD, שמבחינים בינו לבין ילד 'רגיל'. אבל אין לו את התופעה בעוצמה שגורמת לשים עליה אצבע מיידית. מה שיש לו מספיק בשביל להוציא אותנו מהכלים, כבר קיבלנו דיווח מהמורה שהוא לא יושב וצריך להעיר לו כל הזמן, גם בחוגים הוא תזזיתי וקופצני. השאלה אם ללכת על איבחון עם כל מה שכרוך בזה - מבחנים, מפגש עם פסיכולוגים/פסיכיאטרים, וההנחה הסמויה שמשהו לא בסדר איתו. מצד אחד - אם יאובחן כ ADHD יהיו לו הקלות בביה"ס, יקבלו יותר בהבנה את ההתנהגות שלו. אולי יהיה לו גם קל יותר לקבל את עצמו. מצד שני - זו סטיגמה. גם מצד המורים ובעיקר מצד ההורים של הילדים האחרים בכיתה. ותאמינו לי שהם לא יבינו. מהיכרות אישית ועצובה. האפשרות השניה, כיוון שההתנהגות שלו היא גבולית, לנסות ולהתמודד בעצמנו. בלי לערב את המערכת. לקרוא את הספרות, לנסות לעבוד עם אסימונים או כל דרך אחרת שאולי תעבוד. מה דעתכם?
